ערעור על קולת העונש בעבירות טרור והפרעה לשוטר

]השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת ח' מרים לומפ) בת"פ 7016-12-21 מיום 3.8.2022, בגדריו נגזרו על המשיב עונש של 14 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירות של ניסיון הצתה בנסיבה של מעשה טירור והפרת הוראה חוקית.

העירעור נסוב על קולת העונש.

אשר לנסיבותיו האישיות של המשיב, המערערת טענה כי הפרת המיגבלות בהן היה נתון בהליך הראשון על-ידו, הרשעתו באותו הליך בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ואישומו בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, הנידון בימים אלה – מצדיקים כולם את החמרת עונשו.

...

המקרה שלפנינו הוא בגדר החריג לכלל זה. בחינת העונש שנגזר על המשיב – בראי חומרת מעשיו, נסיבותיו הפרטניות והכפלת הענישה המצווה בחוק המאבק בטרור, מעלה כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי מקל עמו באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה. לאור האמור, דין הערעור להתקבל.

התוצאה היא, כי חרף גילו הצעיר של המשיב – יש להחמיר בעונשו.

נוכח האמור לעיל, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם המשיב (ע"פ 4585/22 מדינת ישראל נ' אבואל ערדאת, פסקה 19 (25.7.2022)), יש לקבל את הערעור.

העבירות בהן הורשע הנאשם כאמור בהכרעת הדין מיום 3.11.22, הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בבצוע 4 עבירות של היתפרעות, 3 עבירות של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, 4 עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, 2 עבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של ניסיון הצתה בצוותא, עבירה אחת של נשיאת נשק בצוותא, 2 עבירות של פעולה בנשק למטרות טירור, 2 עבירות של מעשה טירור של ניסיון הצתה, עבירה אחת של היזק בזדון, ועבירה אחת של ניסיון היזק בזדון.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור על קולת העונש והעמיד את עונשו של המשיב על 22 חודשי מאסר.

עירעורו של המערער על חומרת העונש נדחה, תוך שבית המשפט העליון קבע כי: "העבירות שבהן עסקינן, ובפרט השלכת בקת"ב לעבר אנשים או כלי רכב, יש בהן משום חומרה יתירה, והן בבחינת מכת מדינה. המניע האידאולוגי שמאחורי עבירות אלו ואווירת הטרור שמבצעיהם כופים על סביבתם מחייבים הטלת עונשים מחמירים על מבצעי העבירות – גם כאלה שעברם נקי מפלילים.....זוהי מדיניות הענישה שנקבעה בפסיקתנו מן הזמן האחרון". (פסקה 4 לפסק הדין).

בת"פ (מחוזי י-ם) 25366-10-21 מדינת ישראל נ' שלודי (6.2.23), נגזר עונש של 50 חודשי מאסר על נאשם אשר הורשע בגין 4 אישומים בבצוע 2 עבירות של מעשה טירור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, בעבירה של מעשה טירור של הצתה, בעבירה של מעשה טירור של ניסיון הצתה, ב-3 עבירות של היתפרעות, ב- 3 עבירות של ניסיון תקיפת שוטרים ובעבירה של פעולה בנשק למטרות טירור.

...

מתחם העונש ההולם בהינתן כל השיקולים שהובאו לעיל, ובמיוחד, אך לא רק, בהינתן ריבוי האישומים וריבוי העבירות שביצע הנאשם, אני קובע כי מתחם העונש ההולם עומד בנסיבות העניין דנא על 4 וחצי עד 8 שנות מאסר בפועל.

ברם, אני סבור כי יש לתת משקל לגילו של הנאשם בשל הפגיעה הצפויה בו עקב עונש המאסר הממושך שאותו הוא ירצה, מטבע הדברים, באגף בטחוני, על כל המשמעויות הכרוכות בכך (ראו – ע"פ 8639/13 טרטיר נ' מדינת ישראל (17.3.14)).

לנוכח כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירה שהיא בבחינת "מעשה טרור" כהגדרתו של מונח זה בחוק המאבק בטרור, או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה של הצתה או ניסיון הצתה, או עבירת נשק.

ב"כ נאשם 3 היתייחס למורכבות הליך הגישור בתיק, הדגיש אף הוא כי כל מילה בכתב האישום המתוקן נשקלה בכובד ראש, והפנה לכך שבהכרעת הדין צוין מפורשות כי העבירות אינן לפי חוק המאבק הטרור, ואינן כוללות מניע גזעני או לאומני.

ערעור המדינה על קולת העונש היתקבל, והעונש הוחמר ל-54 חודשי מאסר בפועל, תוך שהוזכר כי ערכאת העירעור אינה ממצה את הדין, ותוך שנקבע כי המיתחם שנקבע מקל, אף שלא נמצא מקום להתערב בו, אלא במיקום העונש בתוכו.

 בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14/9/2022) (נשיאת נשק) היתקבל ערעור המדינה והוחמר עונשו של מי שהורשע בעבירת נשיאת נשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושהייה בלתי חוקית.

...

לאור כל האמור, עתרה ב"כ נאשם 2 לקביעת מתחם שנע בין 30 ל-48 חודשי מאסר, וביקשה למקם את הנאשם בתחתית המתחם.

נוכח כל האמור, עתר ב"כ נאשם 3 להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, וביקש להסתפק בתקופת מעצרו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו 25/5/21.

המערער הורשע שם בעבירות בצוותא של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר והתפרעות, ובגין חלקו זה נגזר דינו לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, במיתחם שבין מאסר "קצר מועד אך משמעותי" לבין חמש שנות מאסר בפועל.

בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת, נזכיר כי המדיניות הכללית שהותוותה בעיניין אסווד הנ"ל היא מדיניות ענישה מחמירה שתכליתה הרתעה וריסון התפרעויות "העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה". מדיניות מחמירה הותוותה לאחרונה גם בע"פ 687/22 טלוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.5.2022) [להלן: "עניין טלוי"] שם נדון מערער [ומשיב שכנגד בעירעור המדינה על קולת העונש] שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 בחוק העונשין, לאחר שביחד עם חברו ירה בקורבן במטרה לגרום לו למום, והקורבן נותר צמח.

בתפ"ח (חי') 55524-06-21 מדינת ישראל נ' עבאס ואח' [פורסם בנבו] (28.11.2022) נדון עניינו של הנאשם 2 שהורשע בעבירה של חבלה חמורה וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה מכוח מניע טירור, בארוע לינץ' בעכו במהלך מבצע שומר החומות, שכלל בין היתר עצירת רכבו של הקורבן והכאתו בידי המון עד אבדן הכרה.

...

נוכח כך, מצאנו לנכון להשית פיצויים ברף גבוה על כל אחד מהנאשמים אולם באופן יחסי לחלקו, לפי המדרג שקבענו לעיל.

בהתאם לכך אנו מחייבים את כל אחד מהנאשמים 1, 2, 4, ו- 6 בפיצוי למשפחת הקורבן בסך של 90,000 ₪; ומחייבים את נאשם 3 בפיצוי בסך של 60,000 ₪; ואילו לגבי הנאשם 7 לא ראינו לנכון לחייבו בפיצוי.

סוף דבר אשר על כן, אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמים 1, 2, 4 ו- 6: 12 שנות מאסר בפועל, אשר יימנו ממועד מעצרם בהליך זה לפי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים ממועד שחרורו עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי למשפחת קורבן העבירה, באמצעות תשלום לאמו של הקורבן, בסך של 90,000 ₪ [לכל נאשם].

בעפ"ג (מרכז-לוד) 19524-11-20 אלעביד נ' מדינת ישראל (13.12.2020), נדחה ערעור נאשם שהורשע בפציעת בת זוגו, תקיפה חבלנית, תקיפה, גניבה והפרעה לשוטר, בכך שבעקבות סיכסוך ביקשה לסיים את הקשר הזוגי, ברחה לדירת מיסתור, אז חטף הנאשם את הטלפון הנייד שלה ויצא לחדר המדריגות שם משך בשיער ראשה חבט עם ברכו בעינה, נשך את כתפה ודחף אותה כך שהתגלגלה במדריגות, והכה אותה באגרופים ובעיטות ברגלה ובטנה.

ערעור המדינה על קולת העונש היתקבל, נקבע כי מיתחם העונש ההולם לכל עבירה של פריצה לרכב וגניבה מתוכו נע בין 6 ל-12 חודשים, ועונשו של המשיב שלחובתו עבר פלילי מכביד, הוחמר והועמד על 12 חודשי מאסר בפועל.

...

לסיכום קביעת מתחמי הענישה ההולמים: בתיק הראשון, בגין עבירות האלימות כלפי בת זוג והפרת הוראה חוקית, קבעתי מתחם עונש הולם כולל הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל; בתיק השני, בגין עבירות ההתפרצויות לבתי כנסת והסגת גבול, קבעתי מתחם ענישה כולל הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל; בתיק השלישי, בגין עבירות התפרצות לכלי רכב והחזקת כלי פריצה, קבעתי מתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, ובתיק הרביעי, בגין עבירות תקיפה סתם והחזקת סכין, קבעתי מתחם עונש הולם הנע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 10 חודשים.

במכלול כל השיקולים לעיל, אני סבורה שיש להשית על הנאשם ענישה מוחשית ומרתיעה, תוך איזון בשיקולי הענישה לקולה כנובע גם מנסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, החל מיום מעצרו (ובניכוי ימי מעצרו בתיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).