ערעור על קביעת שמאות מכרעת בנזקי רכוש

בתום ישיבת ההוכחות, ולאחר שהתקיים דיון מחוץ לפרוטוקול, הסכימו הצדדים על מינוי שמאי מכריע מטעם בית המשפט.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות חוות דעת המומחים, שמעתי את העדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע אינו עומד בנטל להוכיח את תביעתו בכל הנוגע להפרש בין ירידת הערך שקבע שמאי הנתבעת לבין זו שנקבעה על ידי שמאי התובע, ועל כן דין התביעה להדחות בחלקה הארי, למעט בגין ירידת ערך שנקבעה על ידי שמאי הנתבעת.

אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בע"א (ת"א) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (23.11.2015): "הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה, כאשר הפסיקה מתייחסת לתקופות קצרות בהרבה מהתקופה שבעניינינו (כשנה וחצי) כמשך זמן המוביל לניתוק את הקשר הסיבתי. הראציונאל בקביעה זו הנו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות.

בנסיבות אלה אין לדעת מה עלה בגורלו של הרכב ממועד התאונה ועד לבדיקת השמאי, כאשר נהג המערערת טען שמדובר בנזק מיזערי ללוחית הזיהוי בלבד, ואילו השמאי מצא בבדיקה שנערכה כאמור כעבור שנה וחצי, נזקים נוספים הכוללים גם פגיעה בפגוש אחורי, וירידת ערך בסך 1,845 ₪.

...

אבהיר שאין בידי לקבל את טענת התובע שלפיה מצב הרכב בעת קבלתו מהמוסך זהה לזה הנצפה בתמונות השמאי מטעמו, וברי כי ככל שניתן היה לצפות בפגמים ויזואליים משמעותיים ברכב התובע היה פונה למוסך בטרוניה ובדרישה לתיקון הליקויים.

זאת ועוד; אין בידי לקבל את עדות שמאי התובע שלפיה הפגיעה הנוספת היא "פגיעה שולית" שאין כל קשר בינה לבין הליקויים בתיקון הרכב (עמ' 9, שורות 10-7).

במכלול הנסיבות האמורות, ולאור העדר הוכחת הפער בין שיעור ירידת הערך שקבע שמאי הנתבעת (9%) לבין שיעור ירידת הערך שקבע שמאי התובע (45%), לא הוכח כי נגרמה ירידת ערך מעבר לשיעור של 9%, ועל כן דינה של התביעה להידחות בחלקה הארי, הן באשר לרכיב שכר טרחת שמאי התובע, שכן טענות שמאי התובע לא התקבלו על ידי בית המשפט.

במרכזו של העירעור נזק רכוש שניגרם לרכב המערער בתאונת דרכים.

המערער טען בבית משפט קמא שיש לפצותו על יסוד חוות דעת שמאי מטעמו, אלא שבית משפט קמא שהסתמך על חוות דעת שמאי המשיבים קבע כי למערער שולם מלוא הפצוי המגיע לו בעבור הנזק אשר נגרם בתאונה, ולפיכך דחה את תביעתו במלואה.

לפיכך, דחה בית משפט קמא את התביעה במלואה, תוך שקבע כי הסכומים ששולמו למערער על ידי הפניקס היו כדין, וכי אין מקום לחייב את המשיבים בתשלום נוסף.

דיון והכרעה בכל הנוגע לקביעות שבעובדה, מושכלות יסוד הם כי בית משפט של ערעור אינו מיתערב בנקל במימצאי עובדה שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, אשר היא זו שמתרשמת באופן ישיר מהעדים שהופיעו בפניה, וכן ממכלול הראיות שהונחו בפניה (ראו ע"א 9749/01 סאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (12.12.02)).

...

דיון והכרעה בכל הנוגע לקביעות שבעובדה, מושכלות יסוד הם כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בנקל בממצאי עובדה שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, אשר היא זו שמתרשמת באופן ישיר מהעדים שהופיעו בפניה, וכן ממכלול הראיות שהונחו בפניה (ראו ע"א 9749/01 סאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (12.12.02)).

לאחר שנתתי דעתי לטענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי אין כל מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא, אשר כולו נסמך על קביעות עובדתיות וממצאים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית על בסיס עיון בראיות ושמיעת מומחים.

לגבי נושא המ.ע.מ - ראשית, על סכום הנזק כפי שהוערך על ידי השמאי גורביץ, שולם רכיב המ.ע.מ. לגבי מ.ע.מ על שכר הטרחה של השמאי חמזה, משלא הוצגה חשבונית, לא צורף סכום מ.ע.מ על ידי בית משפט קמא, ואין להתערב בהחלטה זו. לסיכום הערעור נדחה.

מכל האמור קבע השמאי מטעם התובע כי מדובר בנזק בגובה של כ- 34,000 ₪.

יש לקבל טענת הנתבעת שמדובר בפוליסת ביטוח לניזקי רכוש לרכב מעל 4 טון שאינה 'פוליסה תקנית' (סומנה נ/1).

שמאי הנתבעת, מר בן שושן בדק את המשאית לאחר מכירתה ומצא כי ציר הקבינה לא הוחלף ואולם אין בכך לכשעצמו כדי להכריע בשאלת הצורך שבהחלפה ובכלל זה בהיבט הבטיחותי.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

...

יוצא אפוא שהסכום ששילם התובע תואם לסכום שנרשם בפוליסת הביטוח כסכום הביטוח.

כך בפועל בוטחה המשאית (ללא ארגז) בסך של 26,000 ₪ וביחס לשווי המשאית נכון למועד האירוע (55,000 ₪), יוצא אפוא שמדובר בביטוח חסר בשיעור של 53%.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת להוסיף ולשלם לתובע 3,461 ₪ בתוספת 1,500 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 ימים מהיום.

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בהפרשי ניזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

בתום שמיעת העדים הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות העירעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

אני סבור כי הנתבעת 2 ביצעה קזוז שרירותי ללא בסיס איתן, ללא הסכמת הצד שכנגד, וללא הכרעה שיפוטית בעיניין (ראו תא"מ 4983-07-17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אופרייט ליס בע"מ (09.11.2018); תא"מ 20346-09-17 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (08.06.2018); תא"מ 64711-07-17 בהרב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (15.04.2018)).

אשר לירידת הערך – מהתוספת לחוות דעת שמאי מטעם התובעת עולה כי ירידת הערך נקבעה בלי שום קשר לחלפים המקוריים שאושרו ובגין יישור חזית המשאית שניזוקה בגין התאונה ועל פי מיטב הבנתו המקצועית של השמאי.

...

משלא עשתה כן, ומאחר שקביעתו והסברו של השמאי מטעם התובעת הנם סבירים בעיניי, אני קובע כי התובעת זכאית גם לתשלום בגין ירידת ערך על פי השיעור שקבע השמאי בחוות דעתו.

מכאן, שאיני מקבל את הפסדיה של התובעת בגין עמידתה של המשאית לצורך תיקונה.

לכן, אני קובע כי יש להפחית מסכום התביעה סך של 21,500 ₪.

לפני בקשה למחיקת חוו"ד נגדית שהגישה המשיבה, היא המבטחת של הרכב שלטענת המבקשת אחראי לגרימת התאונה מושא תביעה זו. הרקע לבקשה - המבקשת הגישה תביעה לפצוי בגין נזק רכוש לרכב שבבעלותה, שניגרם בעטיה של תאונה מיום 03.10.21 בה היה מעורב רכב המשיבה.

סע' 5.3.1(א)(2) לחוזר המאוחד, שכותרתו "הערכת הנזק לאחר קרות מקרה הביטוח", נקבע כי "פעולתם של חברת ביטוח ... לישוב תביעה .... ומתן שומה תעשה בתום לב ותחתור ליישוב מהיר, הוגן וצודק של התביעה באופן שתצומצם, ככל הניתן, עלות הטיפול והטרחה של המבוטח ושל ניזוק בתביעת צד ג'" (הדגשות אינן במקור - ו"מ); הוראה זו עומדת בקנה אחד עם הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ותכליתו המוצהרת, כפי שניתן ללמוד גם מהוראות סעיף 23(א) שם הקובע כי "משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו." יתרה מכך, הגם שהמחוקק והמפקח ראו להדגיש את חובת המבטחת לפעול במהירות וביעילות, לא נותרה שאלת הזמנים לכדי פרשנות שכן המפקח קבע סד זמנים, קשיח וידוע מראש, שבמסגרתו על המבטחת לפעול, כאמור בסע' 5.3.1(ב)(6) לחוזר המאוחד: "הצעת התיקון והשומה של שמאי החוץ יהיו הצעת התיקון והשומה הקובעות, אלא אם כן הציגה חברת הביטוח בכתב הצעת תיקון או שומה נגדיות (של כל שמאי שהוא) והודיעה על רצונה לערער על הצעת התיקון או השומה לשמאי מכריע כמפורט להלן, לא יאוחר מיום עבודה אחד מיום עריכת הצעת התיקון על ידי שמאי החוץ ומסירתה לחברת הביטוח או שבוע ממועד העברת השומה לחברת הביטוח, לפי העניין." ועוד, לעניין זה, ראה סעיף 27 לחוק הקובע כי על המבטחת לסיים את בירור החבות ולשלם את תגמולי הביטוח, אם נמצא שמגיעים, בתוך פרק זמן שלא יעלה על 30 יום ממועד הגשת התביעה לתשלום אל המבטחת.

...

לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, כפי שאבאר להלן - חווה"ד הוגשה באיחור ביחס למועדים הקבועים בתקסד"א - אין מחלוקת כי חווה"ד הנגדית הוגשה לאחר המועדים הקבועים בתקסד"א, וזאת מבלי שהתבקשה הארכת מועד.

סיכומו של דבר - הקפדה על המועדים שקבע המחוקק, כמו גם הוראות המפקח, הינה חיונית על מנת שחברות הביטוח יקפידו הן בעצמן על בירור מהיר של התביעות שבפניהן ויחסכו לניזוקים את הטרחה המיותרת שכרוכה לעתים בהתנהלות מעין זו. משכך, ולאחר שמצאתי כי מדובר בשמאות שערך שמאי חוץ של המשיבה, ומבלי שהובא בפני כל טעם של ממש להצדיק חריגה מהמועדים שקבע המפקח, אני נעתר לבקשה ומורה על הוצאת חווה"ד הנגדית מהתיק.