ערעור על קביעת נכות צמיתה בגין הגבלת תנועה באצבעות היד

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.12.21, אשר קיבלה את בקשתו של מר חנא גליק (להלן: הנפגע) לצרוף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: הועדה).

לנפגע נקבעו הנכויות הבאות: ביום 5.10.1988 ארעה לנפגע תאונת עבודה, אשר גרמה לקטיעת אצבע 5 ביד ימין.

ועדה רפואית קבעה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין קטיעת אצבע, מיום 1.10.1989 (ללא הפעלת תקנה 15) (נספח 1 לנימוקי העירעור).

ועדה רפואית לעררים מיום 23.1.19 קבעה לנפגע נכות יציבה בשיעור 15% בגין הגבלה בתנועות ונזק לגידי השרוול המסובב.

ועדות רפואיות בענף נכות כללית קבעו לנפגע נכויות זמניות ונכות צמיתה בגין מחלה כלילית ומצב לאחר ניתוח מעקפים.

...

אולם, הוועדה לא קיימה דיון ולא פירטה את הנימוקים שהובילו אותה למסקנה זו. החלטת הוועדה נעדרת הנמקה ביחס להשפעה המצטברת של הנכויות והשפעת הגומלין בין הפגימות השונות, באצבע יד ימין, בכתף וליקוי השמיעה.

החלטת הוועדה אינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה באופן שניתן יהיה להבין כיצד הפעילה את שיקול דעתה הרפואי והגיעה למסקנה ששלוש הפגיעות מצדיקות צירוף נכויות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

הועדה הרפואית לעררים דחתה את ערר המערערת והותירה את החלטת הדרג הראשון על כנה; ו. בתום הזמניות נקבעה נכותה הצמיתה של המערערת בגין פיברומיאלגיה בשיעור 10% ואילו בתחום האורתופדי והנוירולוגי לא נקבעה נכות; ז. על החלטה זו הגישה המערערת ערר בתחום האורתופדי והנוירולוגי בטענה כי יש לקבוע נכות צמיתה בגין הגבלות תנועה בעמ"ש צוארי ומותני וכן נכות בגין הקרנה ושיתוק חלקי בגפיים; ח. ביום 15.3.21 נבדקה המערערת על ידי ד"ר נחשון רנד, מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר העריך את נכותה הצמיתה של המערערת בעמ"ש צוארי בשיעור 15% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א)-(ב); בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מתני נכות בשיעור 15% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א)-(ב); בגין כאב מקרין לרגליים עקב גירוי שורשי מתני נכות בשיעור 10% על פי סעיף ליקוי 31(1)(א) וכן המליץ על הפעלת תקנה 15; ט. ביום 5.5.21 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים ולאחר שזו בדקה את המערערת בדיקה אורתופדית, הופנתה המערערת לבדיקת יועץ לועדה בתחום הנורולוגי.

היועץ לועדה בדק את המערערת וציין בפרק הבדיקה כדלקמן: "מסוגלת לעמוד על קצות האצבעות ועקבים. ללא דילדול שרירים בגפיים עליונות. כוח גס תקין בשרירים פרוקסימליים ודיסטלים ב4 גפיים. כולל פלקסיה דורסלית ופלנטרית בכפות רגליים. החזרים גידיים בידיים הופקו תקינים וסמטריים, לא הופק סימן טרמנר. החזרי פיקה ואכילס הופקו סמטריים. סימן לסג שלילי דו"צ. בבדיקת תחושה – מוסרת על ירידה בתחושה ביד ורגל שמאל, לא בפזור שורשי". היועץ לועדה סיכם את מסקנותיו כדלקמן: "לא נמצא חסר נורולוגי אובייקטיבי אשר תואם למימצאי בדיקת EMG המקנה אחוזי נכות. היועץ עיין בחוו"ד ד"ר נחשון מ15.3.21 בתחום הנורולוגי ואינו מקבל אותה מאחר וממצאי בדיקת היועץ שונים ממימצאי חוו"ד". ביום 11.8.21 היתכנסה הועדה לסכם את דיוניה וקבעה כדלקמן: "מבחינה אורטופדית הועדה קובעת כי לא נימצאו מיגבלות המקנות אחוזי נכות הן בצואר והן בגב תחתון. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר יופה נורולוג מ15/6/21 ומקבלת מסקנותיו שלא נמצא חסר נורולוגי המזכה אחוזי נכות. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר נחשון רנד מ15/3/21 ואינה מקבלת מסקנותיו כי מימצאי בדיקת הועדה שונים מממצאיו כולל בתחום הנורולוגי. אין ערר מבחינת הנכות הראומטולוגית". לצורך השלמת התמונה להלן יפורטו מימצאי בדיקתו של ד"ר רנד בחוות דעתו מיום 15.3.21: "ההילוך תקין, הופקה רגישות בעמוד שדרה הצוארי והמתני, וכן רגישות בעכוזים. נמוש ספזם שרירים פאראורטבראליים, כוח השרירים מלא בכל קבוצת השרירים בארבע הגפיים, התחושה השטחית שמורה בגפיים למעט בקדמת הירכיים ובכפות הרגליים. ההחזרים הגידיים הופקו תקינים וסמטריים בכל נקודות הבדיקה. לא הופקו החזרים פתולוגיים.

...

תמצית טיעוני המשיב: המשיב טען כי דין הערעור להידחות וכדלקמן: א. אשר לתחום האורתופדי – טוען המשיב כי טענות המערערת בדבר ממצאים זהים לממצאיו של ד"ר רנד דינה להידחות שכן הוועדה מבצעת בדיקת אקסטנציה בעוד ד"ר רנד אינו מבצע בדיקה כאמור; כי בדיקת ההטיות לצדדים אינה זהה וטענת המערערת כי מדובר בשוני זניח היא טענה רפואית, וכאשר הוועדה קובעת בהתכנסותה המסכמת מפורשות כי ממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר רנד הרי שזוהי קביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה ואשר מהווה הנמקה מספקת להחלטת הוועדה; ב. אשר לתחום הנוירולוגי – היועץ הנוירולוג לוועדה מתייחס לחוות דעתו של ד"ר רנד וקובע כי ממצאיו שונים.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי בלבד.

מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה הוועדה איננה מחוייבת לבצע בדיוק את אותן הבדיקות המפורטות בחוות הדעת המונחת בפניה וכי בסמכותה להחליט אילו בדיקות יש לבצע למערערת.

המשיב הפנה לחוות הדעת של דר' קרת, אשר קבע נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בטווחי התנועה, תוך שצוין במפורש, כי הנכות אינה בגין תנועת הכיפוף עליה עמד המערער בדיון, אלא בגין התנועות הסיבוביות לצדדים שהן מוגבלות בסוף הטווחים; מכאן, שגם דר' קרת עצמו כשהוא מציין שהמערער מגיע עם קצות אצבעותיו לידיים עד למרחק של 5 ס"מ מתחת לברכיים, עדיין אינו מדגיש שמדובר בטווח מוגבל – אלא הדגשת המומחה מטעם המערער היא בפן הרפואי שההגבלה היא בתנועות ההטיה לצדדים ובסוף הטווחים ומכאן המלצתו לקביעת נכות בשיעור 10%, קרי על הרף הנמוך של ההגבלה.

בתגובה, השיב ב"כ המערער בדיון, כי אמנם דר' קרת המליץ על קביעת נכות ברף הנמוך, אולם אין להיתעלם מסמכות הועדה לקבוע פריט ליקוי מותאם בגין הגבלה מזערית בעמוד השידרה המתני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א).

...

לסיכום ביקש המערער, כי בית הדין יתן דעתו לפרוטוקול הוועדה שאינו יכול לשקף לדבריו נאמנה את מצבו הרפואי ומשכך ביקש המערער במעמד הדיון, להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש.

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

הפגימה שהוכרה היא "חבלת גב תחתון לאחר ת"ד ותגובה דיכאונית". למערערת נקבעה נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א).

היועץ הקשיב לתלונות המערערת ורשם אותן כדלקמן: "לפני שנה וחצי שנתיים התחילו לי כאבים חזקים מאוד בגב, עם הקרנות לרגליים. נימול. בלתי נסבל. לאחר כחצי שנה של קושי מטורף וחוסר תיפקוד התפשט לי לעוד מקומות כמו צואר, ידיים.

בדק את התובעת, נבדקו המרפקים ההיקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים, ירכיים.

החלטת הועדה חד משמעית ולא ברור מהן טענותיה הנוספות של המערערת, עת בעבר נקבעה לה נכות יציבה משוקללת בשיעור 19% (10% אורתופדי + 10% נפשי) והליכי החמרה קודמים נדחו ואף ערעור שהגישה המערערת לבית דין זה על קביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 9.2.15, בהליך ההחמרה האחרון, נדחה בפסק דין מיום 21.6.15 (בל 64999-03-15).

...

" לסיכום, קבע היועץ: "לפי תובעת החלו התסמינים שבגינם אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה לפני כשנתיים, בכדי לקשור קש"ס מקובל שעל התסמינים להיות נוכחים כבר תוך חצי שנה עד מקסימות שנה מהאירוע הנדון, תנאי זה לא מתקיים במקרה הנוכחי לכן אין קש"ס בין הפיברומיאלגיה לאירוע הנידון". ביום 1.2.23 התכנסה הוועדה וסיכמה החלטתה בזו הלשון: "הועדה קראה את פרוטוקול חוו"ד מומחה לראומטולוגיה ומאמצת את קביעתו שאין קש"ס לתאונה הנידונה לבין פיברומיאלגיה." החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר אשר על כן – הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.5.23 (להלן: "הועדה"), אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 5.7.22 (ב"ל 19837-03-22, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי למערער נכות זמנית בשיעור 35% בתקופה מיום 1.8.21 ועד ליום 30.11.21 (להלן: "ההחלטה").

הועדה הקשיבה לטיעוני ב"כ המערער ורשמה אותם כדלקמן (השגיאות במקור): "פס"ד עדכני 30.4.2023 של בית הדין לחיפה שקובע שוב שאין חפיפה בגין פגיעה באצבעות לבין פגיעה כתוצאה מחתך של עובדת עריית חיפה שנחתכה ביד ימין מה שגרם לה לקישון באצבעות. פס"ד ש לבית הדין בחיפה מבוסס ומצטט של פס"ד קומרבצקי של הארצי שקובע מה שציינתי לעיל הוא הלכה ומחייב. אותו מקרה של התובע. לא היתה טעות בועדה הקודמת הטעות היתה בציטוט שהוסיף אם מסתכלים בבדיקה של הועדה רואים שיש נזק מעורב גם סנסורי פגיעה במדיאנוס 3+4 וגם נזק מוטורי וזה עולה מבדיקה הקלינית וגם עולה מבדיקות עזר ובדיקות EMG ובכל חוות הדעת כולל חוות דעת של המנתח לכן הטעות היא אחרת. אבל היתה כבר היתה וועדה שפסקה נכויות בתחום הנורולוגי. אני מבקש לידון באפשרות לידון נכות זמנית גבוה יותר בגלל אין חפיפה באצבעות ובגלל בעיקר שהתפתחה תיסמונת כאב מאוד קשה. גם בחוות דעת של חברות הביטוח על CRPS מיום 15.6.2022. התובע מקבל קנביס במינון שהולך וגובר זה מספיק לסעיף 29(6)(ב) מציג רישיון קנביס וגם ניפוק תרופות." בפרק הבדיקה כך ציינה הועדה: "הועדה הקשיבה לטענות שהועלו על ידי בא כוח העורר וכמו כן עיינה במסמכים הנמצאים בתיק הרפואי ובמסמכים שהוצגו בפניה.

הפגיעה העצבית מתבטאת בעיקר במרכיב תחושתי אך לא במרכיב מוטורי, ההגבלה בתנועות האצבעות אינה נובעת מפגיעה עצבית פרוקסמלית בעצב המדיאני כיאם מהפגיע ההגידית מכאן שהיה מקום לקבוע נכות צמיתה בגין הפגיעה התחושתית בלבד לפי סעיף 31 4 א 5%.

עוד עולה מהחלטת הועדה, כי זו עיינה ברשימת התרופות שהמערער מקבל וציינה, כי הן נובעות ממגוון ההפרעות הקיימות אצלו עקב התאונה ולא בהכרח כתוצאה מהפגיעה העצבית המתבטאת בעיקר במרכיב תחושתי ולא מוטורי; עוד קבעה הועדה, כי ההגבלה בתנועות האצבעות אינה תוצאה של פגיעה עצבית אלא תוצאה של הפגיעה הגידית, דבר המצדיק לדעת הועדה קביעת נכות בגין פגיעה תחושתית בלבד לפי סעיף 31(4)(א); עם זאת, הועדה הותירה את הנכות היציבה בשיעור 10% על כנה תוך תיקון פריט הליקוי לסעיף 31(4)(ב) מותאם שזו לשונו: "31.  עיצבי הגפיים העליונים

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ונימקה החלטתה באופן ברור.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה מושא הערעור, בפרוטוקול הוועדה בישיבתה הקודמת מיום 19.1.22, בהוראות פסק הדין המחזיר ובמכלול החומר בתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.