לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר – נכות כללית) מיום 04/04/2021, אשר קבעה כי למערער דרגת אי כושר בשיעור 74%, החל מיום 01/10/2020 (להלן: "הועדה").
...
בהמשך, הוועדה הפנתה לכך שבעניין הסכרת ומחלת הדם ההיקפית מדובר בהגבלות תפקודיות חופפות, ומכאן העלתה את הסברה מדוע הנכות הרפואית אינה חופפת לנכות התפקודית כשקבעה "מכאן לדעת הועדה הנכות הרפואית המשוכללת אינה משקפת בהכרח את מידת ההגבלה התפקודית".
מעיון בפרוטוקול עולה כי מסקנת הוועדה לפיה השפעת שני הליקויים הנ"ל על כושרו של המערער הינה זהה הביאה אותה למסקנה אוטומטית, לכאורה, לפיה השפעת ליקוי אחד "מבטלת" את השפעת הליקוי השני, משמדובר באותה השפעה על כושר העבודה – המגבלה של עבודה ללא הליכה או עמידה ממושכת.
יש לציין כי אין בעובדה, כשלעצמה, לפיה המערער עובד בסוג העבודה הספציפית בה עובד ובהיקף האמור, כדי להביא למסקנה לפיה הוא איבד את כושר השתכרותו בשיעור של 74% דווקא.
סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים–אי כושר, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
הוועדה תשוב ותדון בהשפעת הליקוי הנפשי ממנו סובל המערער על כושרו לעבוד, וזאת בשים לב ללשון פריט 34(ב)(2) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, לפיו קיימת "הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה".
הוועדה תשוב ותדון בהשפעתם המצטברת של הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער על כושרו לעבוד, תוך התייחסות מפורשת לשאלה האם קיומם של אותן הגבלות תפקודיות ביחס למחלת הסכרת ומחלת כלי הדם ההיקפית "מגבירה" את ההשפעה הכוללת על כושרו של המערער לעבוד.
