ערעור על קביעת נכות חלקית בקוליטיס כיבית

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.12.19 אשר קבעה כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר הישתכרותה (להלן – הועדה).

מדובר בעוררת צעירה בעלת השכלה של 12 שנות לימוד, עובדת כסייעת לחינוך מיוחד בעריית לוד, מוגבלת בשל צבר של ליקויים בדרגת חומרה קלה יחסית עם הגבלה בעמוד שדרה צוארי, ברכיים, קרעים בגידי כתף שמאל וימין, גב תחתון קוליטיס, הפרעה במתן שתן אבני מרה עם דליות, מוגבלת במאמץ משמעותי, הרמת משקל, עמידה ממושכת, נידרשת לנגישות לשירותים אולם הועדה מקבלת החלטת הדרג הראשון לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה לעבוד כפי שעובדת בפועל כסייעת בגן ילדים, לווי קשיש לא סיעודי, עבודות משרדיות קלות ופשוטות.

הועדה מתארת את המסמכים שעמדו לפניה, מפרטת את הליקויים הרפואיים מבלי לציין את שיעור הנכות בגין כל ליקוי וקובעת כי הליקויים מגבילים את המערערת בעבודה "במאמץ משמעותי, הרמת משקל, עמידה ממושכת נידרשת לנגישות לשירותים". נוכח האמור, מסיקה הועדה כי המערערת איבדה פחות מ- 50% מכושר ההישתכרות.

דברים אלה יפים מכוח קל וחומר למקרה זה שעה שקיים פער בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית ועל כן הועדה מחויבת בהסבר מנומק לפער זה. לא די בכך שהועדה ציינה, כי המערערת מוגבלת במאמצים ובפעולות נוספות, אלא נידרשת הנמקה ממשית בנוגע לטענת המערערת, כי היא אינה יכולה לעבוד מעבר להקף משרה חלקי וכן לנתוניה האישיים, אשר לפי הנטען בפני הועדה יש בהם לצמצם את אפשרויות התעסוקה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענת הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

מקובלת עליי הטענה, כי הנמקת הוועדה חסרה.

סוף דבר - העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לנתוניה האישיים של המערערת וכן להמלצת פקידת השיקום.

לפיכך אתיחס לשני הערעורים על פי הסדר הכרונולוגי של ההחלטות דלעיל.

בהחלטת אי הכושר נקבע : "בן 56 סובל מקוליטיס כיבית לאחר כריתת חלק ממעים, בארץ כ-15 שנה בארץ. לדבריו לא עבד אף פעם בארץ. לומד בכולל, לדבריו באופן לא מסודר, ולא מופיע כל יום, רק מס' שעות, לפי מצבו. אין שינוי במצבו הרפואי, התובע מסוגל לעבוד בעבודות שמאפשרות לו גישה לשירותים וללא מאמצים גופניים קשים, במשרה חלקית בעבודות כגון אריזה, מיון , ברכבת, מכירה, משגיח כשרות. הועדה דוחה את העירעור" אליבא דמערער בעירעור זה : הועדה היתעלמה ממכתבו מיום 10.12.15 כפי שנשלח בדאר(נספח 5 לכתב העירעור)- המכתב לא היה לנגד עיני הועדה באשר אין התיחסות של הוועדה לליקויו כפי שפורטו במכתבו; נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות הנכות הרפואית ואין די בכך שהועדה תנמק החלטה בכך שתפרט את סוגי העבודות שלדעתה המבוטח מסוגל לבצען (הילכת מוהרה)- אלא שעיון בפרוטוקול מעלה כי אין בקביעת ועדת אי הכושר כל הסבר לסטיה מנקודת המוצא האמורה וכן אין כל נימוק ראוי; נוכח מצבו הרפואי של התובע ברור כי אינו יכול לבצע העבודות המוזכרות ע"י הועדה; אין גם התיחסות מספקת למכתבי ד"ר חרץ( צורף אחד מהם- מיום 30.6.2015-נספח 6 לערעור) ולמכתב ד"ר יערי.

...

סוף דבר, הערעור נדחה.

הרקע העובדתי בתמצית המערערת, ילידת שנת 1997, סובלת מדלקת כיבית של המעי הגס ומפעילות יתר של בלוטת התריס, אשר בגינם נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.2.19 ועד ליום 30.4.20 באופן הבא: 40% בגין קוליטיס ו-10% בגין פעילות יתר של בלוטת התריס.

עוד נפסק כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד כאשר מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.2004)).

בנסיבות אלה קיים קושי ממשי להיתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר אשר קבעה כי המערערת לא איבדה את כושר הישתכרותה - ולו באופן חלקי – בשים לב לחומרת נכותה ולנסיבותיה האישיות.

...

ועדת הערר קבעה כי המערערת מסוגלת לעבודות פקידותיות, משרדיות מענה ומכירה טלפונית ועוד ובנסיבות אלו אין מקום להתערב בקביעותיה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

סוף דבר הערעור מתקבל כדלקמן: עניינה של המערערת יוחזר את הוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית קביעתה כי המערערת לא איבדה 50% מכושר ההשתכרות, תוך התייחסות לפריט הליקוי ממנו היא סובלת הקובע דרגת חומרה הגבוהה מבינונית.

לפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 15.12.2019 (להלן -הועדה) אשר קבעה לתובע נכות חלקית בשיעור 50% החל מיום 4.2.2018 ועד ליום 30.6.2020.

החלטת הועדה - "תולדות המחלה": "הגיע בלווי עו"ד פאדי שופאני. מוסר שסובל מקוליטיס המתבטא מעל 15 יציאות ביום, חלקן יציאות דמיות, הטיפול באומרה (הטיפול האחרון שהוצע לו) הופסק בשל תופעות לוואי. כיום משתמש בקנביס רפואי באידוי כחצי גרם ביום, המנה מחולקת למשך היום. מוסר שירד במשקל, שוקל 72 ק"ג, סובל מכאבי בטן כל היום והלילה כאבי פרקים בעיקר בקרסול וכפות הידיים ותחושה של דלקות בעניים. אינו עובד מאז 2018". "הבעיה הרפואית": "אובחן כסובל מקוליטיס כיבית החל מנובמבר 2017, מאז מטופל בטיפולים שונים. בביקור אצל גסטרואנטרולוג המטפל ד"ר זהבי מתאריך 09.08.2019 מצויין כי סובל מכאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל ודימום רקטאלי. בדיקתו הגופנית תקינה והמליץ בשימוש בקנביס לאור מיצוי אפשרויות האחרות כולל טפול ביולוגי". היסטוריה תעסוקתית: "עובד בתור טכנאי מבנה מטוס עד שאובן בנובמבר 2017, שוחרר משירות קבע בפברואר 2018". "מימצאי הבדיקה": "מעט חיוור, רזון ניכר, בטן רכה לא רגישה, ללא הגדלת כבד או טחול, ללא סימנים של ארטיריטיס, ללא ממצאים באיזור פי הטבעת". "דיון ומסקנות": "לפי המסמכים שעמדו בפני הועדה, השיחה עם העמית ובדיקתו ישנה החמרה במצבו על פי ירידה במשקל. לציין שלפני הועדה לא עמדו מסמכים המעידים על פגיעה מפרקית או פגיעה בעניים. חוו"ד של ד"ר יעקובוביץ' מתאריך 24.07.2018 קובעת כי אינו כשיר לעבודה עד 24.07.2019 ד"ר יעקובוביץ' מתאר כאבי בטן, יציאות דמיות, כאבי שרירים וגב על סמך זה קובע אי כושר מלא לתקופה זו. לדעת הועדה ממצאים אלו מאפיינים את המחלה, תסמינים אינם מצדים אובדן כושר עבודה של 100%, להדגיש שגם ד"ר יעקובוביץ' אינו מנמק בחוות דעתו מדוע תסמינים אלה למעשה מונעים ממנו עבודה ולו עבודה חלקית ולכן הועדה דוחה את חוות דעתו של ד"ר יעקובוביץ' והועדה קובעת שהעמית נמצא באובדן כושר עבודה של 50% מיום 04.02.2018 ועד 30.06.2020, עבודה בישיבה ובתנאים בהם מתאפשרת גישה נוחה להתפנות כאשר חש צורך. בתום תקופה זו במידה ומצבו הקליני ישתנה ויבקש לידון מחדש לנכותו יביא מכתבים עדכניים מרופא ראומוטולוג, עיניים וגסטרו, ולנוכח העדר שיפור במצבו הועדה קובעת אי כושר 50%". דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ואת כלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה לפיה דין התביעה להדחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

...

בחינת החלטות הוועדות הרפואיות על ידי בית הדין, תיערך בהתאם לפסיקה, באופן הבא: "בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול באמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה. לצורך הפיקוח הנאות שלבית הדין יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הוועדות, המסמכים שהוגשו לוועדות על ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, שכן אין בית הדין בודק את ההחלטות הרפואיות של הוועדות... בסופו של דבר, על בית הדין להכריע אם החלטות הוועדות חורגות ממיתחם הסבירות" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418)).

לסיכום, מהטעמים שפורטו לעיל, לא נמצא כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה או בעבודתה.

לפיכך - התביעה נדחית.

המשיב בהחלטתו מיום 15.3.00 קבע כי: "באשר למחלת הקוליטיס נידחת התביעה בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 2.12.99 המצב לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין הקוליטיס הכיבית ממנה הנך סובלת ובין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.

המשיב טוען כי במקום שהמערער נדרש ליתן תצהיר על תנאי שירותו, אין לקבל כי יינתן תצהיר באופן חסר חלקי ומקוטע, והשלמות תימסרנה כביכול באמצעות דיווח לא מתוצהר, בלתי ניתן לחקירה, באמצעות חוות דעת רפואית או בשלב מאוחר של סיכומים.

עם זאת, כדי לקשור בין תנאי השרות לבין הנכות, בהנחה כי קיימת אסכולה רפואית המניחה קשר רפואי שכזה ועל כך נעמוד בהמשך, יש צורך בהוכחה כי מדובר בתנאי לחץ לא שיגרתיים ולא רגילים העולים כדי ארוע חריג בשרשרת ארועים חריגים ואין די בתנאי לחץ "שיגרתיים" או "רגילים". קיימת מחלוקת בשאלה אם עלה בידי המערער להוכיח דבר קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר בין המחלה לבין תנאי השרות הצבאי.

...

המערערת טוענת כי יש לקבל את ערעורה בשים לב למספר דברים: תקופת שירותה בכללותה התאפיינה בתנאי שדה קשים שכללו לינה בשדה ובהיעדר תנאי הגיינה כך שנאלצה לעשות צרכיה בשדה ולאכול בתנאים לא היגייניים בסמוך למחראות.

בנוגע לעוצמת הקשר, היינו נידרשת דרגת הסתברות גבוהה שאכן השירות גרם או החמיר את המחלה, נראה לנו כי בחוות דעתו של פרופ' רטן אין כדי לתמוך בקיומה של אסכולה רפואית הרואה קשר שהוא בבחינת הסתברות של "מתקבל מאד על הדעת". בעניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוות דעתו של פרופ' עינת כי אין עדיין אסכולה רפואית כנטען על ידי המערערת ולמעשה הסיבה לדלקת הכיבית של המעי הגס, (קוליטיס) איננה ידועה.

לא שוכנענו במקרה זה מחומר הראיות כי היו בתנאי שירותה של המערערת ובכלל זה האירועים שמנתה הפיגוע במחנה יהודה, אסון המכביה ועצם שירותה כלוחמת מג"ב, היוו תנאי מתח נפשי, חריג בנסיבות הספציפיות של המקרה וכן לא הוכחו תנאי הגיינה ירודים או זיהום שהיה בהם כדי לגרום לאחת ממחלות IBD באופן כללי לא למחלה נשוא הדיון באופן ספציפי.

אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור.