ערעור על קביעת נכות זמנית וצמיתה לאחר חבלה בכתף

לאחר מכן, בדקה הועדה את המערער ופרטה את מימצאי הבדיקה הקלינית, בזו הלשון: "הקף זרוע ימין קטן ב-1 ס"מ משמאל במדידה 10 ס"מ. דורסלית לגבול הלטראלי של האקרומוניום כתף ימין, ללא חום או אודם מקומי, ללא הזעת יתר. ללא רגישות מקומית תוך כתף ימין ללא מעצור מכאני אך עם כאבים בכיפוף קדמי וצידי מעבר ל-120 מעלות סיבוב חצוני חופשי עד 90 מעלות, סיבוב פנימי עד ע"ש מותני עליון. כח שרירים שמור בגפיים עליונות". בפרק ה"סיכום ומסקנות" קבעה הועדה כך: "הועדה מצאה הגבלה בתנועות כתף ימין מעל גובה השכם עקב גירוי סבקרומיאלי שקיומו נתמך ע"י ממצא חוזר... (מילה לא ברורה – ק.כ) של טנדנופטיס בגיד סופרא ספינטוס עם קרע חלקי בו. מדובר בתהליך נווני אדיופטי שהיה קיים גם לפני התאונה הנדונה ולא נגרם ע"י החבלה ולא מהוה סיבה לקביעת נכות כתוצאה מחבלה". הועדה לא סיכמה את מסקנותיה באותו מועד אלא ביקשה לקבל לידיה את תיק תאונת העבודה של המערער משנת 2007 וקבעה שעם קבלתו תסכם את הדיון ללא נוכחות.

הועדה סיכמה את החלטתה באופן הבא: "הועדה עיינה בתיק התאונה משנת 2007, לא הייתה חבלה בכתף ימין ולכן זה לא קשור לארוע הנידון כלל. ע"פ התאור של הבדיקה מישיבת הוועדה מ-6.4.16 לא נותרה נכות בכתף ימין הקשורה לתאונה הנדונה". בנסיבות אלה קבעה הועדה כי בגין הפגיעה בכתף הייתה למערער נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 23.8.2013 ועד ליום 31.8.2013 וכי מיום 1.9.2013 נכותו הצמיתה היא בשיעור של 0%.

כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין[footnoteRef:7].

...

לפיכך, משלא קיימת נכות הקשורה לתאונה לא היה על הוועדה לבצע חשבון "עובר ושב". לעניין הטענה שהוועדה שגתה בכך שקבעה כי בשנת 2007 לא נפגע המערער בכתף, אציין כי אף דינה להידחות.

אי לכך, דין טענת המערער בעניין זה - להידחות.

] סוף דבר הערעור נדחה.

הועדה ציינה את הדברים הבאים: "הועדה עיינה בתשובת US כתף שמאל 25.11.16 שינויים טנדינוטיים בגיד ה-SSP... כתף שמאל ללא דילדול שרירים נראה לעין טווחי תנו' (PROM) כיפוף קדמי ואבדוקציה 120 מעלות מעבר לכך מתלונן על כאבים, סיבוב חצוני 75 מעלות ובסיבוב פנימי מגיע עם האגודל לגובה D12." הועדה סיכמה באופן הבא כי: "הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת הנכות. בנוגע לכתף הועדה לא מוצאת כל פתלוגיה המקנה נכות.. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר כהן 19.7.18 ואינה מקבלת אותה, מימצאי בדיקת הועדה אינם תואמים את הערכתו של ד"ר כהן". תמצית טענות הצדדים המערער טוען כי שגה המוסד עת קבע שלתובע לא נותרה נכות בכתף שמאל כתוצאה מהחבלה שעבר וכי הגיש מסמכים רפואיים וחוות דעת מטעמו המעידים על הקרע בגיד "הסופרקפינטוס". על כן מבקש להחזיר את עניינו לועדה הרפואית לצורך קביעת נכותו הזמנית והצמיתה.

זאת ועוד, המערער עמד בפני מספר ועדות רפואיות, הן דרג ראשון והן ועדות לעררים, נוכח הניתוח שעבר בזרת והנכות הזמנית שנקבעה לו בעקבות כך. הועדות קבעו באופן אחיד, לאחר עיון במסמכים הרפואיים שהגיש, כי לא נותרה לו נכות קבועה בכתף.

...

לסיכום: נמצא עדיין בשלב החלמה מהניתוח האחרון באצבע ולכן נכותו הסופית טרם נתגבשה.

המומחה לא ציין בחוות דעתו כי תישאר נכות קבועה לאחר פרק זמן זה ועל כן אני סבור שלא נפל פגם בהתייחסות הוועדה לחוות הדעת.

סוף דבר הערעור נדחה.

מהות הפגיעה שהוכרה היא חבלות יד, כתף, שוק וברך ימין, כתף ימין, בית החזה.

" בסיכום ומסקנות נקבעה נכות זמנית וכן נכות צמיתה לפי 32(3)א במחצית לכל רגל ובסך הכל 9.75% נכות וצוין "מדובר בפגיעות שורשיות עצביות חלקיות קלות ללא ___. מבחינה האורתופדית אין נכות." המערער הגיש ערר על החלטה זו בטענה כי לא נותרה נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות שהועלו בעירעור ואת המצב המשפטי מצאתי כי דין העירעור להיתקבל, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לידון במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים רק בשאלות משפטיות.

עוד יש לציין, כי מקרים שבהם בית הדין לא הכיר בנכות המוענקת מחמת הספק, אלו מקרים שבהם קביעת הועדה לא רק שוללת, על פניו, קשר סיבתי בין הפגימה לתאונה אלא אף נעדרת ביסוס קליני לקביעת נכות, ועל כן נקבע כי יש להחזיר עניינו של המבוטח לועדה על מנת שתנמק קביעתה לפיה יש ליתן למערער נכות (ראו בר"ע 164/09 יהודה בן שוהם - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.10.09), אולם בעיניינו אין מדובר בכך שישנו ספק לגבי עצם הנכות, ואף הספק הקיים הוא אך לגבי לאלו מן האירועים יש לשייך את הנכות, בשים לב לכך שמדובר בנכות מהתחום הנפשי, שבה יש קושי מובנה להפריד כיום בין האירועים שהובילו למצב הנפשי, וכפי שקבעה הועדה.

...

לכן אין כל טעות בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות שהועלו בערעור ואת המצב המשפטי מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) אשר תשקול קביעתה בשנית תוך פירוט הנכות הנוירולוגית שנותרה, ככל שנותרה, ותתאים לה את אחוזי הנכות התואמים לה בהתאם לתקנות, כאשר יובהר כי ההנמקה נדרשת להיות פוזיטיבית וככל שלוועדה ספק כלשהו עליה לפרטו כדי שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהבין את החלטתה.

המערערת, גב' פני ג'וזפין כהן, הגישה ערעור זה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18.10.18 ("הועדה"), על פיה נקבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 25% לתקופה שבין 20.2.17 עד 31.5.17 בגין מצב לאחר חבלה בכתף ימין ונכות צמיתה בשיעור 5% מיום 1.6.17.

הועדה היתכנסה בעיניינה של המערערת על פי פסק דינו של בית דין זה מיום 23.5.18 בתיק בל 53317-02-18, שניתן על פי הסמכת הצדדים, ולפיו עניינה של המערערת הוחזר לועדה על מנת שתעיין במסמכים הרפואיים של ד"ר ספרן אורי מיום 10.9.17 ושל ד"ר אליהו סספורטס מיום 18.6.17, ותעיין בדיסק ובפיענוח של בדיקת MRI מיום 22.5.17, שכפי שעולה ממסמכים אלו לפיהם הקרע בשרוול המסובב בכתף ימין הנו כ-1 ס"מ, בנגוד לקביעת ד"ר אפלבאום עליה הסתמכה הועדה, ותשקול האם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה ותנמק קביעתה (להלן: "פסק הדין").

...

הוועדה חזרה ועיינה שוב במכתבים של ד"ר ספרן, ד"ר סספורטס בנוגע לעובי הקרע הוועדה עיינה גם ב-MRI ולדעתה הקרע הינו של 1/2 ס"מ. הערעור נדחה".

הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.2.22 (להלן: "הועדה"), אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 23.11.21 (ב"ל 62678-06-21, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי החל מיום 1.1.20 נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0% (להלן: "ההחלטה").

הפגימות שהוכרו הן: "חבלה בברך ימין, חבלה בגב, חבלה בכתף שמאל, מרפק ואמה שמאל". ועדה רפואית לעררים מיום 2.6.21, אשר היתכנסה עובר לפסק הדין המחזיר, קבעה למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה מיום 24.9.19 ועד ליום 31.12.19 וכן נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.1.20.

ולאחר נכות נכות צמיתה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר כנדרש.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול החומר המונח לפני ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.