ערעור על קביעת נכות זמנית בגין מחלת אסטמה

במסגרת תביעה זו, התובע ביקש כי בית הדין ייתן סעד זמני בדמות צו מניעה שיאסור על הנתבע לגבות את כספי החוב שמיוחס לו עד להכרעה בתביעה.

לאחר שפנתה בתביעה להחמרת מצב, וזו נדחתה על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון, היתקבל ערעורה על ידי הועדה הרפואית לעררים, שקבעה לה 20% נכות בגין מחלה מסוימת, תוך שהיא מותירה את 10% שנקבעו בגין הליקוי הנורולוגי בציינה שהיא מנועה מלבטלו בגלל שההליך נעשה במסגרת הגשת בקשה להחמרת מצב.

הוועדה, בעניינינו, בדקה את המערער ועיינה במסמכים הרלבאנטיים לעניינו, וציינה כהאי לישנא – "תיפקודי נשימה שבוצעו בתאריך 17/04/13 בבי"ח העמק הם תקינים כמו גם בדיקות תיפקודי נשימה מיום 05/01/06 שאף הם תקינים. לפי בדיקות שהוצגו לפני והבדיקה בועדה מיום 25/08/11 אין מחלת אסטמה משמעותית לפיכך אין נכות ומצבו מתאים כיום ל 0% נכות לפי סעיף 6 א' מיום 02/02/09. יש לציין כי לא הוצגו נתונים של טיפולים רופא מישפחה מקופ"ח על נטילת תרופות או כל מיסמך אחר בנושא ריאות". עיננו הרואות, אם כן, כי הועדה בדקה את המערער ואת המסמכים בעיניינו, ומצאה כי מהנתונים שבפניה אין הצדקה לקביעת נכות עוד משנת 2006, אולם נימנעה מלקבוע תחולה לממצאיה למועד שקדם להגשת הבקשה לבדיקה מחדש, בדיוק בהתאם להוראות התקנות.

...

במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של התובע על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין תחולת הנכות, מהנימוק כי הוועדה פעלה כדין בקביעת תחולת הנכות וכי מדובר למעשה "בערעור נטול בסיס משפטי". אשר לתביעה, ניתנה לנתבע ארכה להגשת כתב הגנה לעניינה תוך שהוא מתייחס לטענות התובע (עליהן נעמוד גם בהמשך), ותוך שהוא מתייחס לחישוב ופירוט החוב המיוחס לתובע, והנתבע גם התבקש להתייחס לבקשת התובע להמשיך בעיכוב הליכי הגבייה של החוב.

אשר לטענת התובע, כי הנתבע הפעיל סמכותו האמורה, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת על הכוונה להשית עליו חיוב זה, נאמר שמצאנו ממש בטענה לפיה ככלל, במקרה בו מגיע הנתבע למסקנה לפיה קמה סמכותו לפי סעיף 315 לחוק לתביעה רטרואקטיבית מן המבוטח להחזרת הגמלאות ששולמו שלא כדין או בטעות, מן הדין שיקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, ניכויו מגמלה קיימת, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו (עבל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.06.08; עבל 45446-07-12 צבי יוזיוק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.01.15).

יחד עם זאת, מששוכנענו כאמור, כי התובע הוא זה שגרם ליצירת החוב מלכתחילה, וזאת על דרך הסחבת המתמשכת והניסיונות הרבים שעשה לצורך הימנעות מבדיקת מצבו הרפואי העדכני דרך ההתחמקויות הרבות בהן נקט מהופעה בפני הוועדות הרפואיות אליהן הוזמן – הרי שאין לומר כי הנתבע נהג בו בחוסר הגינות, כנטען על ידיו (סעיף 13 לסיכומי התובע).

לסיכום, אנו דוחים את התביעה וקובעים שלא טעה הנתבע בהחלטה לחייב את התובע להשיב לו את כספי גמלת הנכות ששולמה לו ביתר החל מהיום שבו הועמדה נכותו בשיעור של 0%, רטרואקטיבית מיום 12.2.09, ועד ליום הפסקתה של הגמלה, ביום 31.10.12.

יצוין כבר עתה כי העירעור הוגש בעיקר על כך שהנכות הזמנית בתחום הנוירולוגיה נקבעה רק עד ליום 31.1.2019 ובשים לב לכך כי הנכות בגין מחלת האסטמה ניתנה לפי סעיף נורולוגי 29(1) א'.

הועדה כלל לא דנה בעיניין האסטמה ולא היה ערר בעיניין זה. דיון טענות המערער לפני הועדה היו כי:"הייתה היתלקחות למשך מס' ימים בסוף אוקטובר. הדבר החל מנימולים באצבעות, לאחר מכן לזרוע וכתף והתפשט ליד השניה ולשתי כפות הידיים. מספר כי היום התכווצו שתי הידיים במקלחת. היד מתעייפת לדבריו". בא כוח המערער טען לפני הועדה כי:"מערערים על התחום הנורולוגי. מבקשים נכות זמנית בשל התקלחות". מימצאי הועדה היו:""מבחינה נוירולוגית: הנל אושפז במרכז רפואי העמק והובחן כסובל מטרשת נפוצה. התקף היה מלווה בתחושת נימול בגפיים וחולשה בכף יד ימין. בהמשך, נימצאו סימנים פירמידאליים מימין , היה מאושפז בסוף אוקטובר 2018 ומטופל בסטרואידים. קים שיפור במצבו . בבדיקה כיום - עיצבי גולגולת תקינים, חולשה מינימאלית ביד ימין. החזרים וסימן בבינסקי מימין. הליכה תקינה, מתלונן על הפרעה בתחושה בפלג גוף שמאל. הועדה מקבלת את הערר וקובעת 30% באופן זמני לפי 29(1)(ב) עד לתאריך 31.01.19, החל מ 1.10.18. לאחר מכן, 10% לפי 29(1)(א)". המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד, כאשר לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, 1999).

...

סעיף הליקוי שמתייחס לאסטמה הועתק לסיכום הוועדה ונרשם בטעות סופר.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

עם זאת, הוא הוסיף וציין, שבזמן השרות הייתה פעילות אסתמטית או ברונכיטיס חסימתית (כך במקור חווה"ד), הקשורה לעישון, ועל כן, משהוא לא היה אסתמטי לפני הגיוס, יש להכיר בהחמרה – נכות זמנית, במשך השרות, שחלקה יכול להיות מוסבר על ידי העישון.

בחוו"ד מבהירה, נוספת, מיום 19.1.11, ציין המומחה, שהאנמנזה המשפחתית כגורם גנטי, והעישון כגורם מחמיר, תרמו להתפתחות האסטמה בעת השרות, אולם, הוא שב ואישר, שהוא סבור שיש להכיר בהחמרת מצב, במשך השרות הצבאי, בהתבסס על כך שלפי חוות דעת של מפקדו של המערער, שירת המערער "בתנאי שטח ואקלים קשים, עם חשיפה לאבק רב". בהחלטת קצין התגמולים, שדחתה את תביעת ההכרה (מיום 1.12.11), נומקה הדחייה בכך, ש"הגעתי למסקנה כי ההחמרה שחלה במהלך שירותך בגין מחלת האסטמה חלפה, מבלי להותיר נכות הקשורה בשירותך הצבאי.

באנלוגיה לענייננו, ואף שאין מדובר בגורם הדק שהוא מאמץ גופני, ניתן לומר, שההלכה הפסוקה אינה מטילה על המערער נטל להוכיח שהחול והאבק היו הסיבה להיתלקחות מחלתו, אלא, די בכך, שהוכח כי "חכמי הרפואה" מכירים בקשר אפשרי כזה, וש "דעתם אינה מופרכת מדעקרא". ועדת הערעורים קבעה, במובהק, שהחשיפה לחול יכולה להוות הדק להתפרצות האסתמה, וכי קיימת אסכולה רפואית מבוססת המאששת קשר כזה.

...

השופט א. ואגו: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט -1959, (להלן:"החוק") בראשות כב' השופטת בדימ' ר. בהט, אשר ניתן ביום 24.3.15, בתיק ע"נ 55684-12-11, ולפיו נדחה ערעורו של המערער על החלטת המשיב, שלא להכיר בתביעתו להכרת זכות כנכה על פי החוק.

בהקשר זה אנו מקבלים את טענות ב"כ המערער.

מטעם זה – נדחה ערעורו.

דעתי היא, לאחר עיון בכל החומר שנשטח לפנינו ובטענות הצדדים, וכך אציע לחברותיי הנכבדות להרכב לקבוע, שדין הערעור להתקבל, הגם שלא בהכרח מתוך אימוץ טענות ב"כ המערער בפנינו כפשוטן, וכי יש להכיר במחלת האסטמה, שהתפרצה במערער במהלך שירותו, כמי שנגרמה עקב השירות.

אפתח בכך, שאני סבור, שאין לייחס רלוונטיות רבה ל"טענת העוגן" של עו"ד אלמגור, ב"כ המערער, בפנינו, ביחס להכרה כביכול של המשיב עצמו בקיומה של החמרת נכות עקב השירות, כזו המטילה עליו הנטל להוכיח אחרת, לפי מנגנון סעיף 35 ג' של החוק.

דעתי היא, שמסקנה זו של הועדה אינה יכולה לעמוד.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 14/9/15 אשר היתכנסה מכוח פסק דין וקבעה, כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור של 49% (להלן – הועדה).

ביום 14/9/15 היתכנסה הועדה וקבעה, כי נכותו של המערער בגין מחלת האסטמה היא בשיעור של 20% לתקופה 1/6/13 עד 31/12/15.

הועדה קבעה נכות בשיעור 20% זמנית ועשתה כן מחמת הספק.

...

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

החלטת הוועדה בדבר שיעור הנכות היא מסקנה רפואית מנומקת, שניתנה על יסוד עיון במסמכים והתייחסות למסמך אליו נדרשה להתייחס לפי פסק הדין.

סוף דבר משלא השכיל המערער להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה, נדחה הערעור.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 04/08/2022, אשר דחתה את ערר המערערת, והותירה את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון על כנה, ולפיה למערערת 15% נכות יציבה בגין אסטמה, החל מיום 01/03/2022 (להלן:"הועדה").

בתום תקופה הנכות הזמנית הנ"ל, היתכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון ביום 20/02/2022, והחליטה כי למערערת נכות יציבה בשיעור 10 % בגין מחלת האסטמה, לפי פריט 2(6)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת").

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית, באותו הרכב שבו התכנסה ביום 04/08/2022, על מנת שתדון בטענת המערערת לאובדן חוש טעם וריח כפי שעלתה בפניה, ככל שהיא נובעת או מהווה החמרה לאסטמה ו/או לחסימה באף.

הוועדה תתייחס בהקשר זה גם לסיכום ד"ר ניר מיום 10/07/2022.