בחוות דעתו מיום 13.6.10 קבע כדלקמן:
"יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בסעיף 2 לעיל, אך אני זוקף 50% מההתפתחות של האוסטיאוארטריטיס בידיים, לעבודה ו- 50% לגורמים אחרים שהוזכרו והכרוכים בשכיחות גבוהה יותר של התפתחות אוסטיאוארטיריטיס".
פרופ' בוסקילה השיב לשאלות ההבהרה שנשלחו לו בעקבות חוות הדעת, כדלקמן:
" העובדה שייחסתי את הפגימה בכפות הידים לתנאי העבודה (בשיעור של 50%) הנה דוקא בשל העובדה המצוינת כאן דהיינו: פער קליני גדול בין האוסטיאוארטיטיס המרשימה שיש בכפות הידיים שלה, לבין אזורי מפרקים אחרים בהם היא לא בולטת, ולמעשה מתועדת רק בבדיקות הדמיה".
ביום 10.4.2011 ניתן פסק הדין באותו הליך, לפיו:
"ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת המוסד לפיה מוכרת הפגימה בכפות ידיה של התובעת כפי שהוגדרה בחוות דעתו של המומחה הרפואי כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995".
ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה בעקבות פסק הדין, קבעה למערערת נכות כוללת בשיעור של 42%.
ועדת הערר שהיתכנסה ביום 26.2.2012, קבעה למערערת נכות בגין הפגיעה בכפות ידיה בשיעור של 50%, לפי סעיף 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956, אולם נכתה מחצית משעור נכות זה בגין מצב קודם, על סמך האמור בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה, כמפורט לעיל.
המערערת הגישה ערעור לבית הדין הארצי על פסק דינו של בית הדין האיזורי (עב"ל 11333-09-13), ובפסק דין מיום 5.3.15 קבע בית הדין הארצי כדלקמן:
"באשר לשאלת עניין ניכוי נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה הן לאור הוראות סעיפים 118 ו 120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. מצאנו מקום לחזור ולהבהיר את ההלכות כפי שנקבעו על ידינו בפסקי הדין המוסד-פלוני (עב"ל 9716-05-12) ופסק דין זהר-המוסד (עב"ל 46154-03-12). לאור האמור לעיל, אזי:
...
נוכח כל האמור, טענה המערערת, כי שגתה הועדה שעה שהפחיתה שליש מנכותה בגין מצב קודם.
(ההדגשות אינן במקור, ד.ח.ז)
מאחר שקביעת הוועדה באשר לשיעור הנכות שיש לנכות למערערת בגין נכות שהינה תוצאת המחלה הסיסטמית שאינה קשורה לעבודה אינה נהירה ואינה מנומקת דיה, ומאחר שהוועדה לא נתנה דעתה לכל טענות המערערת בהקשר זה, סבורני כי יש מקום להשבת עניינה לוועדה, על מנת שתשקול מחדש עמדתה אף באשר להפחתת שיעור נכותה .
סוף דבר
הערעור מתקבל.