ערעור על קביעת נכות בשיעור 42% בגין פגיעה בידיים

בגין תאונה זו, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 17.42% וזאת החל מיום 14.9.2013.

הוועדה קבעה כי לאחר שעיינה בפסק הדין ולאחר עיון מעמיק בתוכנו, הפגיעה עקב התאונה הייתה באצבע 2 בלבד וכי אין כל עדות לפגיעה באצבע השלישית בתקופה שלאחר התאונה ורק כבור 3 חודשים נזכרת הגבלה בסוף הכיפוף של המפרק הבין גלילי המקורב באצבע שלישית.

לטענת התובע, הוצגה בפני הוועדה הרפואית חוות דעת של פרופ' וולנשטיין ולפיה הוא סובל נכות בשיעור של 25% בגין חוסר תיפקוד של כל כף יד ימין ובכל זאת, הוועדה לא שינתה את אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הדרג הראשון.

ככל שהתובע מבקש שיקבעו לו אחוזי נכות ובגינם הוא מבקש לקבל פיצוי, עליו לחזור למסלול של הוועדות ולהגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.7.2016.

המומחית מטעם התובע אינה יכולה לקבוע כיצד ארעה התאונה ואיזה איברים נפגעו וסמכות זו נתונה בידי פקיד התביעות.

...

מכאן, הגיעה הועדה למסקנה כי ההגבלה באצבע 3 ביד ימין אינה נובעת מהתאונה ובפרט משעה אצבע 3 לא נפגעה בתאונה.

אין בידינו לקבל את התביעה ודינה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בחוות דעתו מיום 13.6.10 קבע כדלקמן: "יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בסעיף 2 לעיל, אך אני זוקף 50% מההתפתחות של האוסטיאוארטריטיס בידיים, לעבודה ו- 50% לגורמים אחרים שהוזכרו והכרוכים בשכיחות גבוהה יותר של התפתחות אוסטיאוארטיריטיס". פרופ' בוסקילה השיב לשאלות ההבהרה שנשלחו לו בעקבות חוות הדעת, כדלקמן: " העובדה שייחסתי את הפגימה בכפות הידים לתנאי העבודה (בשיעור של 50%) הנה דוקא בשל העובדה המצוינת כאן דהיינו: פער קליני גדול בין האוסטיאוארטיטיס המרשימה שיש בכפות הידיים שלה, לבין אזורי מפרקים אחרים בהם היא לא בולטת, ולמעשה מתועדת רק בבדיקות הדמיה". ביום 10.4.2011 ניתן פסק הדין באותו הליך, לפיו: "ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת המוסד לפיה מוכרת הפגימה בכפות ידיה של התובעת כפי שהוגדרה בחוות דעתו של המומחה הרפואי כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995". ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה בעקבות פסק הדין, קבעה למערערת נכות כוללת בשיעור של 42%.

ועדת הערר שהיתכנסה ביום 26.2.2012, קבעה למערערת נכות בגין הפגיעה בכפות ידיה בשיעור של 50%, לפי סעיף 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956, אולם נכתה מחצית משעור נכות זה בגין מצב קודם, על סמך האמור בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה, כמפורט לעיל.

המערערת הגישה ערעור לבית הדין הארצי על פסק דינו של בית הדין האיזורי (עב"ל 11333-09-13), ובפסק דין מיום 5.3.15 קבע בית הדין הארצי כדלקמן: "באשר לשאלת עניין ניכוי נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה הן לאור הוראות סעיפים 118 ו 120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. מצאנו מקום לחזור ולהבהיר את ההלכות כפי שנקבעו על ידינו בפסקי הדין המוסד-פלוני (עב"ל 9716-05-12) ופסק דין זהר-המוסד (עב"ל 46154-03-12). לאור האמור לעיל, אזי:

...

נוכח כל האמור, טענה המערערת, כי שגתה הועדה שעה שהפחיתה שליש מנכותה בגין מצב קודם.

(ההדגשות אינן במקור, ד.ח.ז) מאחר שקביעת הוועדה באשר לשיעור הנכות שיש לנכות למערערת בגין נכות שהינה תוצאת המחלה הסיסטמית שאינה קשורה לעבודה אינה נהירה ואינה מנומקת דיה, ומאחר שהוועדה לא נתנה דעתה לכל טענות המערערת בהקשר זה, סבורני כי יש מקום להשבת עניינה לוועדה, על מנת שתשקול מחדש עמדתה אף באשר להפחתת שיעור נכותה .

סוף דבר הערעור מתקבל.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.8.17, אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 42% בתחולה מיום 1.9.16.

לסיכום, ביקש המערער שעניינו יוחזר לועדה על מנת שתשקול את החזרת הנכות בגין הפגיעה בכתף או התאמת נכות בגין הפגיעה אשר יש לייחס לארוע החבלה.

...

לסיכום, ביקש המערער שעניינו יוחזר לוועדה על מנת שתשקול את החזרת הנכות בגין הפגיעה בכתף או התאמת נכות בגין הפגיעה אשר יש לייחס לאירוע החבלה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב; וזאת על מנת שהוועדה תשקול בשנית קביעתה ביחס לכתפו השמאלית של המערער, תוך התייחסות נוספת לתוצאות בדיקת ה-US ולמסמכים רפואיים שונים אשר הוצגו על ידי המערער (וצורפו לערעורו דנן), וכן לתוצאות הבדיקה הקלינית (כתף שמאלית) אותה ערכה בישיבתה הקודמת.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 23.2.21, אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו לעבוד מיום 1.1.20 (להלן: הועדה).

פריט הליקוי דן במצב של "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה". לשון פריט הליקוי מתיישבת איפוא עם קביעת הועדה, כי על אף הפגיעה החלקית בכושר העבודה, המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר.

טענה זו אין בידי לקבל.

לסיום, מקובלת עלי עמדת המשיב שלפיה החלטת הועדה סבירה ומנומקת, והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה שנקבעה בעיניין מוהרה, שכן למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 42% ודרגת אי כושר שאינה עולה כדי 50%.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

דין הטענה להידחות.

לסיום, מקובלת עלי עמדת המשיב שלפיה החלטת הוועדה סבירה ומנומקת, והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין מוהרה, שכן למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 42% ודרגת אי כושר שאינה עולה כדי 50%.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31.12.2020 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 42%.

מבחינה אורתופדית – עפ"י מיסמך מתאריך 15/2/2000 שבר בכתף ימין עם הדמיה 19/6/94 המראה פגיעה קלה בקופסת ה אר סי של כתף ימין.

...

לטענת המשיב, לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור שכן החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הערעור, כמפורט להלן.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יושב לוועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בתחום האורטופדי, תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מיום 30.8.20.