ערעור על קביעת נכות בעמוד שדרה צווארי בתאונת עבודה

הועדה בחנה את התעוד הרפואי בתיקו של המערער, ניתחה את מנגנון התאונה, שקלה את הממצאים הקליניים בועדה מדרג ראשון, והגיעה למסקנה שלא נותרה נכות בעמוד שדרה צוארי בעקבות הפגיעה בעבודה.

הועדה תארה במהלך בדיקתה את תלונות המערער, ובין היתר ציינה "מוסר על הפרעה בתחושה בכל יד ימין בצורת כפפה", וכן "מוסר על הפרעה בתחושה ברגל ימין בצורת גרב גבוהה". הועדה הוסיפה, כי המערער "מתלונן על כאב צואר וגב וכתף ימין במיון", ובעת בדיקת עמוד שדרה צוארי ציינה, כי המערער "מכווץ את שרירי הצואר ומונע כל תנועה בצואר בטענה לכאב". על יסוד האמור, שוכנעתי שהועדה היתה ערה לתלונות המערער, אולם כפי שקבעה באופן מפורש, הנכות נקבעת על פי הממצאים הקליניים שעלו בבדיקתו הגופנית של המערער.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

הוועדה הסבירה מסקנה זו בהתבסס על הממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה, ובין היתר ציינה שהמערער עומד זקוף, אך "מכווץ את שרירי הצוואר ומונע כל תנועה בצוואר בטענה לכאב". הוועדה בחנה את ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה בוועדה הרפואית מדרג ראשון, שם תואר: "תנועות עמ"ש צווארי, מותני וגבי מלאות וחופשיות, ללא כל הגבלה כולל כיפוף, יישור או תנועה סיבובית". כן בחנה הוועדה את התיק הרפואי, בו מופיע רישום משנת 2018 עם "כאבי צוואר תקופה ממושכת עם הגבלות בתנועה, ירידה בתחושה, יישור לורדוזיס עם שינויים ניווניים", וסיכמה שלמערער היסטוריה רפואית ארוכה של כאבי צוואר עם שינויים ניווניים והגבלה בתנועות.

הוועדה סמכה החלטתה על הפגימות שהוכרו על ידי פקיד התביעות, אלא שעל בסיס הבדיקה הקלינית, התיעוד הרפואי בתיק וממצאי הדימות, הגיעה למסקנה רפואית מנומקת ומבוססת שהתאונה לא הותירה למערער נכות צמיתה בעמוד שדרה מותני או צווארי.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.12.21, אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 8%, מיום 14.5.2018 (להלן: הועדה).

לכן, יש לקרוא את החלטת הועדה יחד עם מימצאי הועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר ציינה בהחלטתה, כי למערערת "רישומים של כאבים בצואר וחבלת ראש מ- 2002. שלושה רישומים חבלת ראש ב- 11/06 עם כאבים בצואר, ב- 1/04, ב- 1/07 צליפת שוט רגישות בצואר והגבלה קלה בתנועות. ב- 3/07 הגבלה בתנועות, ב- 2008, 2018 רישומים על כאבי צואר וחולשה ביד ימין והופנתה לבדיקת CT צואר". על יסוד האמור ברורה קביעת הועדה, כי ההכרה בליקוי בעמוד שדרה צוארי היא כהחמרת מצב, כלומר תנאי העבודה לא היו גורם יחיד ליצירת הנכות.

בין היתר ציינה הועדה "רישומים רפואיים מתיקה הרפואי הקשורים לתלונות הצוואריות". רישומים רפואיים אלה מתייחסים למספר תאונות דרכים שארעו למערערת עם חבלות צואר ותעוד הגבלות תנועה בעמוד שדרה צוארי.

...

נוכח כל האמור שוכנעתי שהוועדה פעלה בהתאם לפסיקה שהתווה בית הדין הארצי בעניין סומך ושלם (בר"ע (ארצי) 74509-06-20 סומך – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.4.21; בר"ע (ארצי) 42016-03-21 שלמה שלם – המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.7.21), ולא מצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה אשר קבעה שיש לייחס 20% מהנכות למחלה ניוונית הקשורה לגיל והוחמרה בעקבות חבלות קודמות בצוואר.

נדחית טענת המערערת שגיל לא יכול להוות גורם סיכון לקביעת קשר סיבתי חלקי, ואין לקבל את הטענה שהשיקול של גיל מהווה לכשעצמו טעות משפטית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם; ב"ל 5183010-21), שבו היתקבל באופן חלקי ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 19.4.2021 ומיום 18.8.2021, אשר דחתה את ערר המבקשת.

בפסק דינו מיום 29.1.2019 קיבל בית הדין האיזורי את תביעת המבקשת בהתייחס לפגיעה בעמוד השידרה הצוארי, כך שהפגיעה בעמוד השידרה הצוארי הוכרה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), ודחה את תביעת המבקשת בהתייחס לפגיעה בעמוד השידרה המותני.

דברי המבקשת תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "לפי רשימה שנירשם בפרוטוקול, מניתם מספר מצומצם יש רשימה [צ.ל: רשימת – א.א.] מסמכים שנמצאה בו(ו)עדה הצטבר [צ.ל: הסתבר – א.א.] לי שחסר מסמכים, התנהלתי מול הוועדה מסרה לי שאין ביכולת לסרוק כל המסמכים הרפואיים, לא קבלתם כל ההיסטוריה שלי קביעת נכות רפואית זמנית במשך 10 שנים שלא קיבלתי שקל, איך יכולים בועדת ערר לידון שאלת נכות שלי לאורך שנים ולא לעשות העתק הדבק בלי שיהיה היסטוריה רפואית שלי, לא קיבלתי אגורה מאף אחד, מצטטת נכות שנקבעה, לכן יש מקום לידון בעיניין הזה נפגעתי בתאונת עבודה עבדתי כל השנים לפרנס את המשפחה 4 שנים לא זזתי מהמיטה, נותנים החלטה גורלית סוצאלי למשפחה שלמה בלי היסטוריה רפואית, הבאתי לסניף שער וקבלתי ממנהלת מרכז שער שאין אפשרות לסרוק כל המסמכים הרפואיים, ולמרות כך לא קבלתם אותה בדיון הקודם, מציגה רשימה שיש לכם בקלסר ומציגה רשימת מסמכים שאין בידי הועדה.

על הועדה לשוב ולדון בטענות המערערת לליקוי בצואר ובגב תחתון, כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 10.10.2012, תוך היתייחסות למסמכים הרפואיים כלהלן: סקירה בתהודה מגנטית של עמוד השידרה (ה)צוארי מיום 30.5.2013 סריקה בתהודה מגנטית של עמוד השידרה לכל אורכו מיום 15.5.2018.

בעקרו של דבר שבה המבקשת על טענותיה בפני בית הדין האיזורי וטוענת, בין היתר, כך: אשר לנכות האורתופדית - בב"ל 6527-07-14 נקבע בפסק דין חלוט כי קיים קשר בין הליקויים האורתופדיים מהם סובלת המבקשת בגבה ובעמוד השידרה הצוארי ובין התאונה.

...

קביעת בית הדין האזורי מקובלת עלי.

אשר ליתר הטענות, תביעת המבקשת לראשונה נדחתה על ידי המוסד והתקבלה בסופו של דבר לאחר הליך משפטי ממושך בחלוף כ-7 שנים, לאחר קבלת תביעת המבקשת בב"ל 6527-07-14.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

ועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות בעמוד הצוארי בצורה קלה, לפי פריט ליקוי 37(5)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות) ו- 10% נוספים בגין פגיעה בברך ימין, לפי פריט ליקוי 35 (1)(ב) לתקנות.

לטענת המערער, נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הועדה אשר מחייבים את החלפת הרכבה, כדלקמן: ביחס לנכות בעמוד שדרה צוארי - הועדה לא נימקה מדוע יש להפחית מצב קודם בגין הנכות בעמוד שדרה צוארי בשים לב לכך שועדה משנת 2016, אשר היתכנסה בעקבות תאונה משנת 2014, קבעה כי מצבו הרפואי של המערער לא מקנה לו נכות.

ביחס לנכות בברך ימין – קביעת הועדה נשענת על כך שלעמדתה בחדר מיון "...לא היו כל תלונות לגבי גפיים תחתונות" ואולם עיון בדוח מיון מיום 8.10.20 אשר צורף לערעור מעלה, כי נרשם שם מפורשות כי "מדווח גם על כאבים בבירכיים." אמנם בהמשך מציינת הועדה כי ככל שהקרעים במנסקוס היו נוצרים בעת התאונה, המערער היה מרגיש כאב אקוטי בברך ואולם, לא ברור האם הועדה ערה לכך שבדוח חדר המיון התלונן המערער על כאבים בבירכיים שכן אין בפרוטוקול כל איבחנה בין סוגי תלונות/כאב.

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות הואיל ולא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, בשל הטעמים הבאים: הפגיעה בצוואר ובכתף שמאל - הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ולא מצאה כל פחת בטווחי התנועה ועל כן, הותרת הנכות שניתנה על ידי הוועדה מדרג ראשון על כנה היטיבה עם המערער.

עם זאת, לאחר שביקשה לדחות את הדיון בממצאים להתכנסות נוספת, לא ערכה כל דיון והסתפקה בקביעה " מבחינה אורתופדית דוחה את הערר". מצב דברים זה אינו מאפשר לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן יש להשיב את עניינו של המערער לפתחה גם בעניין זה. אשר לטענת המערער בדבר החלפת הרכב – דינה של בקשה זו להידחות.

לא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי לכך שהוועדה נעולה בעמדתה ועל כן יש להשיב את עניינו לאותו הרכב לצורך השלמת מלאכתו.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 2.3.22 על מנת שזו תפעל כדלקמן: ביחס לברך ימין – הוועדה תשקול עמדתה מחדש בשים לב לתלונות אודות ברכיים אשר עלו בחדר מיון ביום 8.10.20 ותנמק החלטתה תוך התייחסות לתיעוד הרפואי בתיק.

ביום 6.11.2019 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער 5% אחוזי נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

ביום 20.4.2021 קבעה הועדה הרפואית לעררים בהתכנסותה השנייה כי היא דוחה את הערר לגבי עמוד שדרה מותני ומותירה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער על ידמ הועדה מדרג ראשון.

תמצית טענות הצדדים להלן תמצית טענות המערער: עמוד שדרה צוארי – שגתה הועדה עת קבעה העדר קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער בעמוד שדרה צוארי לבין תאונה העבודה, שכן המערער התלונן על כאבים בעמוד השידרה ובגב העליון ואף אושרה לו בדיקת MRI, ועמוד השידרה הצוארי הוא חלק מאזורים אלה.

...

עמוד שדרה עליון – לא מצאתי ממש גם בטענות המערער בעניין זה. כמפורט לעיל, הוועדה קבעה כי "היו תלונות בע.ש מותני עליון בסמוך לאירוע התאונה כך שגם גב עליון קשור לתאונה. יחד עם זאת מניח הכיפוטי בע.ש. גבי שלו תולדה של מבנה קונסיציונאלי ואינה תולדה של התאונה הנדונה." מדובר בקביעה רפואית מובהקת והמערער לא הצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה בעניין זה. טענת המערער לפיה תאונת העבודה היא הגורם לפגיעה במבנה הטבעי בגבו אשר הובילה לכאב ולהגבלת התנועה הן טענות שברפואה שאינן בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין ולכן דינן להידחות.

נוכח האמור, מצאתי כי דין הערעור בעניין זה להתקבל.

סיכומו של דבר טענת ההתיישנות שהעלה המוסד – נדחית.