ערעור על קביעת נכות בעבודה לפי פריט 48(2)(ז)IV

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 28/5/15 ("הועדה"), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

ועדה רפואית קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10%, לפי פריט 48(2)(ז)(IV).

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בעל פה ובכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הוועדה כי יש לייחס לתאונה הנדונה רק חלק מההחמרה במצבו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו. נדחית הטענה שנגרם למערער עיוות דין עת ייחסה הוועדה מחצית מנכותו של המערער לאירוע תאונתי משנת 2011.

לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 12 לעיל.

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.1.19 (להלן – הועדה).

הארוע הוכר כתאונת עבודה בגין "קרע במנסקוס בברך ימין עם פגיעה בסחוס". המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות.

ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 19.2.18 כי בגין "נזק סחוסי נותר וקרע מנסקוס לטראלי שהותרה" הנכות הרפואית היציבה היא בשיעור 14.5% (5% לפי פריט 35(1)(ב) מותאם ו-10% לפי פריט 48 (2)(ז)(IV) ) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן - התקנות).

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בהתייחס לסוגיית שלילת הקשר הסיבתי .

סוף דבר – הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.12.2020 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% בגין נזק במנסקוס בהתאם לסעיף 48(2)(ז)(I) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") (להלן: "הועדה").

בתשובה לטענת המשיב שלפיה למשיב שינויים נווניים בגין הפגיעה, כך שהוא זכאי ממילא לקביעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(IV) לתקנות, טוען המערער, כי בית המשפט העליון בעיניין הנדרוגר[footnoteRef:3] (שם נדון סעיף כימעט זהה בחוק הנכים- סעיף 48(2)(ז) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל- 1969), בחן את סעיף 48(2)(ז) לתקנות הנכים בכללותו, וקביעתו בדבר הצורך בקיומה של מיגבלה תפקודית, חלה על כל תתי הסעיף.

] בנסיבות העניין, טוען המערער כי יש להשיב את עניינו של המשיב לועדה, על מנת שתיבחן את עניינו של המערער בשנית תוך היתייחסות לכך שבהתאם להילכת יעקב חזק ניתן לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) לתקנות רק כאשר קיימת מיגבלת תנועה.

...

בנסיבות העניין, לא חלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן, דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

יתירה מכך, מקובלת עליי קביעת הוועדה שלפיה פחיתתו של הכושר לרוץ או לעלות ולרדת במדרגות, עולה כדי הפרעה תפקודית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

הועדה שבה והתכנסה כאמור בפסק הדין, ביום 23/11/2020, וקבעה כי אין מקום לשנות מהחלטתה, כך שלמערער נקבעו 19% נכות צמיתה, החל מיום 1/10/2019, לפי הפרוט הבא: · 10% נכות בגין "אי יציבות של הברך, אחורית קדמית", לפי פריט 48(2)(ב) שבחלק א' לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת").

· 10% נכות בגין "מ.ל הוצאת מנסקוס קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים", לפי פריט 48(2)(ז)(IV) לתוספת.

ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

...

החלטת הוועדה – המערער הופיע לפני הוועדה בליווי בא כוחו אשר מסר את הדברים הבאים: "נבקש להפנות מסמך של ד"ר גולד ולפיו קובע עבור הצלקת שצלקת מאוד רגישה בעיקר באזור פרוקסמאלי, אנו טוענים כי מדובר בצלקת העונה להגדרה לפי סעיף 75(2)(ב) מבקשים להפעיל מחצית הסעיף ולקבוע 5%, אכן לפרוטקול הועדה הועדה קובעת 0% נכות אך זה לא מצב אנו סבורים שיש לקבוע 5%". להלן מסקנות הוועדה: "הוועדה עיינה בפס"ד מ15.5.20 ושבה ועיינה בחו"ד אורטופד ד"ר גולד איברם מ6.4.19 הוועדה שבה ואומרת בבדיקתה מ 8.12.19 כאמור כי מצאה צלקת ניתוחית "עדינה מאוד" שחלקה אפילו לא נראה, בבדיקתה הועדה מצאה כי הצלקת לא הייתה רגישה ללחץ או מישוש לכל אורכה ומדגישה במפורט שעברה על צלקת מספר פעמים!! לדעת הועדה ההבדלים בין ממצא של ד"ר גולד שמתייחס לצלקת סביר ביותר שנובעים מכך שבדיקתו נערכה חצי שנה לאחר התאונה.

הערר נדחה.

" דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 03/10/2021, אשר קבעה כי למערער 0% נכות, החל מיום 01/01/2021 (להלן: "הועדה").

פריט 48 בתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, דן ב- "פרקים הגדולים של הגפיים התחתונים". פריט 48(2) דן ספציפית בברך ואילו פריט 48(2)(ז), לו טוען המערער, דן ב- "נזק במנסקוס", וזה לשונו: נזק במנסקוס (I) נזק במנסקוס בצורה קלה 10% (II) נזק במנסקוס עם LOCKING 20% (III) מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות 0% (IV) מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים 10% מעיון בפרוטוקול הועדה עולה התמונה הבאה: בנגוד לטענות המערער, הועדה התייחסה מפורשות למימצאי בדיקת ה- MRI וציינה כי למערער "קרע FLAP בגוף המניסקוס הפנימי עם דלקת בבורסה תחת עצם הפיקה ונזק סחוסי ופיקתי.". כן ערכה הועדה למערער בדיקה קלינית יסודית ומקיפה, אשר העלתה ממצאים תקינים: "ברך שמאל - ללא סימני תפליט או נעילה, יציבה,יציבה תחת משקל הגוף. הפעלת ברך: יישור מלא, כיפוף מעל 120 מעלות, אין סימני גירוי מניסקאלי.". מכאן, אין יסוד לטענת המערער בדבר אי היתייחסות הועדה לסוגיית הנעילה או קיומו של ממצא של קרע בברך.

בבסיס טענות המערער לפני הועדה ובהליך זה טענה אחת לפיה: היות והנו סובל מקרע – נזק במנסקוס, יש בכך כדי להקנות לו נכות לפי פריט 48(2)(ז)(1), היינו 10% נכות בשל נזק במנסקוס בצורה קלה.

...

בהעדר טעות משפטית, יש לדחות את הערעור.

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית - ללא סימני דלדול שרירים, טווחי תנועות, עיון בחומר הרפואי ורישום בדיקות הדימות כבדיקות עזר ללא ביטוי בבדיקה הגופנית הוועדה קובעת נכות בשיעור 0% לפי סעיף 35(1)(א) בגין מצב לאחר חבלה, ללא השפעה על הכושר התפקודי, בהתייחס לבדיקות הדימות.". דיון הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

דין טענת המערער להידחות מכל וכל, כפי שיובהר להלן.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.