ערעור על קביעת נכות בגין טחורים של נכה צה"ל

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו, וקבע שאין קשר בין ההתקף האפילפטי בו הוא לקה בתקופת השרות הצבאי לבין תנאי שרותו.

בחוות דעת שלזינגר 1 תארה המומחית הרפואית מטעם המשיב את התלונות שהשמיע בפניה המערער, כאשר בדקה אותו לצורך הכנת חוות הדעת: "לדבריו .. לאורך כל הקורס היה מאוד לחוץ בשעות. הקורס היה מאוד אינטנסיבי ומאוד תחרותי. היה חודשיים וחצי בקורס ואז ב-23.8.12 העירו אותו לשמירה. היה אמור לשמור ב-02:00. הרגיש קפיצות בגוף ...". בחוות דעת קוריצקי תיאר המומחה מטעם המערער את תלונותיו של המערער בפניו בעת שבדק אותו ביום 2.1.2014: "הקורס כלל ישיבה ממושכת מאוד מול מחשב (עד 10 שעות!) כמו כן, שמירות. הוקצו לו 6 שעות שינה שהיה קשה לממש עקב הרעשים והחום המקומיים. כשבוע לפני הארוע היה מר ס' בחופשה, עקב טחורים, ועם חזרתו היה עליו להשלים חומר רב ועל כן נימנעה ממנו שינה והיה במתח רב. ב-22.8.12 עלה לשמירה בין 16:00-18:00 אחה"צ. אחר כך עשה השלמות שונות. הלך לישון בסביבות 22:00-23:00 לערך וקם לשעון מעורר ב-01:30 בבוקר לשמירה שהחלה ב-02:00. חבריו הבחינו במעין עויתות. לאחר מכן איבד את הכרתו ..". בתצהיר המערער, שצורף לכתב העירעור המתוקן, נכתב: "5. הריני להצהיר כי סבלתי מחסך בשינה אשר בעקבותיו, ובעקבות שעות הלימוד המאומצות הרבות מול המחשב, באוירה המתוארת לעיל, נגרם לי ביום 23.5.12 התקף אפילפטי .... איבדתי את הכרתי, כשאני מפרכס, נושך לשוני וקצף יוצא מפי". בחקירתו הנגדית אישר המערער כי במהלך הקורס הוא קיבל פטור מנעלים צבאיות ופטור לקבלת מקלחות שלוש פעמים ביום.

בחקירתו החוזרת הוא אמר: "הקורס כלל אוירה של מצוינות, הישגיות, חברתיות רבה בין חברי הקורס .. בין היתר, התנאים לא היו הכי נוחים. מדובר ביוני - אוגוסט במרכז, היה צפוף מאוד, חם מאוד, היינו תשעה אנשים בחדר ושני מאווררים קטנים. היה מאוד מאוד חם וגם שעות השינה שלנו לא היו מיטביות ואידיאליות ולא כל כך הצלחנו לשמור על שש שעות השינה שקיבלנו בעקבות התנאים האלה. בעצם, שבוע לפני ההתקף האפילפטי עצמו, היינו בניווטים ... כשבמהלך הניווטים החלה לי בעיה של טחורים בגוף, בין היתר הפטור של שלוש מקלחות ביום קשור לבעיה הזו, למיטב זיכרוני. הייתי בחופשת מחלה בעקבות בעיה זו במשך שבוע - שבוע וחצי, כשלאחר שחזרתי הלחץ שמלכתחילה היה אצל כל חברי הקורס, אצלי היה מאוד גבוה בעקבות זה שהיה לי המון חומר להשלים ולסגור פערים בין שאר חברי הקורס. כמה ימים אחרי שחזרתי, היה לנו נוהל שמירות, והייתי צריך להשלים את כל החומר שהחסרתי. הלכתי לישון באחת עשרה או עשר בלילה". חוות דעת המומחים הרפואיים * חוות דעת קוריצקי (מטעם המערער) ד"ר קוריצקי, המומחה מטעם המערער, אישר בחוות דעתו כי מאז ההתקף האפילפטי במהלך השרות הצבאי, לא חזרו התקפים אפילפטיים לאור הטיפול התרופתי נוגד כיפיון שהוא קיבל.

...

ברע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 20.3.2016) (להלן: עניין פלוני) הדגישה השופטת ברק-ארז את רוחב השיקולים של ועדת ערעור בבואה להכריע בין חוות דעת של מומחים רפואיים, והתייחסה למשקלם של נתונים שהופיעו במאמרים רפואיים: "בסופו של דבר, הערכאה המבררת נדרשת להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות, ואף סותרות, של המומחים שמציגים הצדדים, וזאת על סמך מגוון רחב של שיקולים שאינו מתמצה בנתונים כלליים הנלמדים מן הספרות הרלוונטית בתחום (ראו והשוו: ע"פ 8277/14 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 32-24 (23.2.2016))". והשופט רובינשטיין הוסיף: "לדעתי אכן ניתן לחלץ מתיק זה גם תובנה כללית, ברוח דברי חברתי: שיקולים סטטיסטיים כבודם במקומם, ויש מקום להביאם בחשבון, אך גדולתה של הרפואה היא ביחס האינדיבידואלי לכל מטופל וחולה. דעת לכל נקל, כי הגוף האנושי אינו מגיב בהכרח באופן זהה בכל מקרה, גם כשהנתונים הבסיסיים דומים, ודבר זה אינו טעון ראיות הרבה.

מאחר והאפשרות ההיפותטית להתרחשותם של התקפים נוספים בהמשך השירות הצבאי בתנאים דומים, במידה והמערער לא היה מקבל טיפול תרופתי נוגד פרכוסים מיד לאחר ההתקף האפילפטי הראשון, הינה אפשרות סבירה ומתקבלת על הדעת (לאור ממצאי MRI שהעידו על ליקוי מולד שגרם לסף אפילפטי נמוך), יש מקום לפעול על-פי הגישה המקלה לפרשנות חוק הנכים שנקבעה בעניין אביאן (בעמ' 743), ואין לשלול את המסקנה שהמערער סובל מאפילפסיה אידיופטית שהתפרצה בשירות הצבאי רק מהטעם שלא זוהו התקפים נוספים.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ וכן את שכר המומחה הרפואי מטעם המערער (לרבות שכרו בגין הופעתו בפנינו), בהתאם לקבלות שיוצגו.

לאחר פניית המערער להכיר בנכותו הפנה אותו קצין התגמולים להבדק על ידי הוועדה הרפואית לאחר שהגיע למסקנה כי מחלת הטחורים אירעה בתקופת שרותו ועקב שרותו הצבאי.

ראשית אציין, כי הוועדה המחוזית דנה בעיניינו של המערער ביום 12.11.13 וזו קבעה למערער נכות של דרגה אחת לפי סעיף 15(7)(א) (בטעות נכתב שם 7(א)) בגין "טחורים ללא צניחה וללא פקקת". המערער ערער לוועדה רפואית עליונה וזו היתכנסה פעמיים לדיון בעיניינו, תחילה ביום 10.4.14.

המערער פרט את מצבו ואת בעיותיו בעקבות הטחורים.

...

לאחר פניית המערער להכיר בנכותו הפנה אותו קצין התגמולים להיבדק על ידי הועדה הרפואית לאחר שהגיע למסקנה כי מחלת הטחורים ארעה בתקופת שירותו ועקב שירותו הצבאי.

לפיכך, טענותיו של המערער בנושא דרגת הנכות עצמה וההנמקה לה נדחות.

בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת עררים (להלן: הוועדה), לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: החוק) אשר קיבלה, באופן חלקי, את הערר שהגיש המערער על החלטת המשיבה להכיר בפגימת יתר לחץ דם, כקשורה לרדיפות בשיעור של 25% בלבד, וקבעה כי יש מקום להעלות את שיעור ההכרה, ובהתאם לתבחיני ועדת שני, לכדי 75% על-חשבון הרדיפות.

מנגד, דחתה הוועדה את עררו של המערער בפניה בעיניין הפגימה הנטענת בתסמונת המעי הרגיז, כך גם נדחתה עתירתו של המערער בעיניין תשלום למפרע בגין הכרה בפגימות כיב התריסריון וטחורים.

בנוסף, הסביר את העידר המסמכים בהיותו במוסדות עליית הנוער, וכי רק מעת שהשתחרר מצה"ל והשתייך לקופת החולים הכללית, וזאת בשנת 1960, ניתן היה לאתר מסמכים.

המערער הדגיש כי נוכח נכותו המוכרת, גם אם לא תהא השלכה כספית להכרה מלאה, עומד הוא על כך שהצדק ייעשה.

...

כפי שתואר בהרחבה בו"ע (ת"א) 730/08 מקובר נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (2.12.09) מפי השופט פרידלנדר- יו"ר, הרקע להקמת הועדה בראשות פרופ' שני, מסקנות ועדת דורנר, בדבר הצורך בקביעת עקרונות לקשר סיבתי רפואי בין המחלות מושאי התביעות לבין הנרדפות המוכרת, בהליך מסודר, תוך ניתוח מסקנותיה של ועדת שני, לרבות בנושא לחץ דם. כל האמור, לאור הוראת החוק, לפיה על המשיבה לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין נרדפותו של הפונה בתקופת השואה לבין המחלה, וכמוסבר בהרחבה בחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין בבג"צ 2215/10 זסלני נ' ראש ממשלת ישראל (1.6.10), לרבות בכל הקשור לרקע של הקמת ועדת שני.

הנה כי כן, לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה קמא, ועל כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות וללא צו להוצאות.

המערער, יליד 1942, נפגע בברך רגל ימין במהלך שרותו הצבאי בתחילת שנות ה-80' של המאה שעברה.

אין חולק כי קיימת אצל המערער פגיעה במיניסקוסים בברך ימין וכן פגיעה ברצועה הצולבת בברך זו. ועדה רפואית עליונה דחתה ביום 1.9.09 את ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר דחתה את התביעה בדבר נכות מוסבת בברך שמאל, וקבעה כי למערער נכות בשיעור 20 אחוז בגין: "מצב אחרי חבלה ברך ימין עם פגימה בשני סהרונים וצולבת קדמית עם השפעה בינונית על כושר הפעולה". דרגת נכות זו נקבעה על-פי המבחן שבסעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן – "התקנות" ו"התוספת" בהתאמה).

טענתו העיקרית של המערער מכוונת להחלטת הועדה הרפואית העליונה (בעקבות החלטת הועדה מהדרג הראשון) לקבוע את נכותו בגין מצב ברך ימין באופן כולל, על יסוד המבחן שבסעיף 35(1)(ג) לתוספת, ולא לקבוע לו דרגות נכות נפרדות בגין הפגיעה במיניסקוסים ובגין הפגיעה ברצונה הצולבת.

בתמיכה לטענתו מפנה המערער להחלטת ועדה רפואית אחרת, בעניינו של נכה אחר, אשר בפועל קבעה דרגות נכות נפרדות בגין כל אחת מהפגימות בהן אנו עוסקים (מוצג ז' לתיק מוצגי המערער) וכן לפסק דינו של השופט ח' פורת בע"א (ת"א) 3974/98 ארביב נ' קצין התגמולים (16.9.99).

ראו גם ע"א (ת"א) 2919/06 פלוני נ' קצין התגמולים (13.1.08) בו נפסק, שאי שליטה בסוגרים והיצרות פי הטבעת הן פגימות המשולבות זו בזו, שנגרמו מניתוח טחורים, ובגינן תקבע נכות אחת שתתאר את הגריעה הכוללת שנגרמה לתפקוד הנכה.

...

לפיכך דין העירעור, ככל שהוא מתייחס להחלטת הוועדה באשר לברך שמאל, להידחות.

מסקנה זו נובעת מהוראות תקנה 2 ו-3 לתקנות.

התוצאה היא שהערעור לעניין ברך ימין מתקבל.

למערער נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 78% בגין ליקויים אלה (פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 10.3.21 צורף לתגובת המשיב מיום 26.6.23): · 0% סוכרת; · 20% תגובה הסתגלותית; · 10% (מנופה) יתר לחץ דם; · 0% עודף משקל; · 0% דלקת כרונית של שלפוחית השתן קלה ללא הפרעות; · 10% (מנופה) טחורים; · 10% כאב גב תחתון; · 10% כאב צואר; · 15% הגבלת תנועה בכתף ימין עד גובה השכם; · 0% ארטריטיס; · 10% כאב בברך; · 50% מחלות של מסתמי הלב השמאלי; · 10% דליות בגפיים התחתונות.

תובע-היום בו הכל קרה עשיתי במילואים, אוהב צבא ואת המדינה, נתתי הכל למדינה ועד הסוף, החיים הם לא חיים.

הועדה הסבירה, כי בעוד הנכות הרפואית בגין הליקוי הלבבי עומדת על 50%, הרי שדרגת התיפקוד במבחן מאמץ נקבעה על דרגה תפקודית שניה (METS 7) ותפקוד החדר השמאלי נמצא תקין.

בהקשר זה עוד הוסיף המשיב, כי הועדה היתה ערה לכך שבדיקת המאמץ הופסקה נוכח קשיי נשימה והמערער הופנה למומחה ריאות, אולם, למערער לא נקבעה דרגת נכות בגין קוצר נשימה.

מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר (אי כושר), בהרכב אחר.

הוועדה לא עמדה על ההשפעה המצטברת של מכלול הליקויים על כושר השתכרות המערער ובהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המשיב במסגרת תגובתו שהוגשה לאחר הדיון, כי בישיבה הקודמת לפסק הדין המחזיר עמדה הוועדה על השלכתם התפקודית של הליקויים האורתופדיים.

סוף דבר הערעור מתקבל.