ערעור על קביעת נכות אורטופדית בביטוח נפגעי עבודה

על רקע האמור, הצדדים התבקשו להביע עמדתם לעניין החזרת עניינו של המערער לועדה, כדלקמן: "בנסיבות העניין, בשים לב לכך כי על פניו, קביעת הועדה ביחס למיגבלות התנועה הנטענות מבוססת על בדיקה פאסיבית ומשהוועדה, כמו גם היועץ מטעמה בתחום הנורולוגי לא פירטו, לכאורה, מימצאי בדיקה אקטיבית ביחס לתנועת האצבע/ סגירת האגרוף (מיגבלות שהמומחה מטעם המערער היתייחס אליהן באופן מפורש ואף העניק נכות בגינן), מוצע לצדדים לשקול להסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת שתסביר את כוונתה שלפיה הבדיקה שביצעה למערער הייתה בדיקה פאסיבית ועל מנת שתבהיר מדוע היא מעדיפה מימצאי בדיקה פאסיבית על פני ביצוע בדיקה אקטיבית. בהתאם, הועדה תשקול לבצע למערער בדיקה אקטיבית המתייחסת לממצאים שנמצאו בבדיקתו של המערער על ידי רופא מטעמו (ד"ר מחאמיד) ביום 7.7.2022; וככל שתבצע בדיקה כאמור, תשקול האם יש בממצאיה כדי לשנות את קביעותיה ביחס למערער. כמו כן, הועדה תשקול להתייעץ בשנית עם המומחה בתחום הנוירולוגיה אשר יבהיר אף הוא על בסיס איזו בדיקה קבע כי מדובר ב"הפרעה תחושתית ללא מעורבות מוטורית" (ההדגשה הוספה- ר.ג.); וישקול האם בנסיבות הענין יש לבצע למערער בדיקה קלינית לבחינת הממצאים שעל בסיסם קבע המומחה מטעם המערער, ד"ר אחמד מחאמיד את נכותו הנוירולגית של המערער: "פגימה בעצב MEDIANUS- הפרעה תפקודית קלה- כיפוף אצבעות בדרגה 4/5" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) (סעיף ליקוי 31(4)(ב) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956)".

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שד"ר מחאמיד, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר בדק את המערער ביום 7.7.2022 מציין כי הוא מצא בבדיקתו הגבלה בתנועות אצבע 2, נפיחות סביב מפרק PIP, תנועות אצבע 2 כף יד ימין מוגבלות הן בכיפוף והן ביישור וחולשה בסגירת אגרוף כף יד ימין; וכי גם בדיקת ה- EMG הדגימה פגיעה עצבית.

...

כבר בפתח הדברים אדגיש, כי מקובלת עליי טענת המשיב שלפיה ההחלטה אילו בדיקות יש לערוך למבוטח ומהן המסקנות הנגזרות מאותן בדיקות הינה החלטה רפואית המסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ולה בלבד.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי החלטת הוועדה שלפיה טווח תנועות האצבע של המערער הינו תקין על בסיס בדיקתו הפסיבית, אינה מנומקת; ומשכך, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתבהיר מדוע היא מעדיפה ממצאי בדיקה פסיבית על פני ביצוע בדיקה אקטיבית.

לזאת אוסיף, כי מקובלת עליי טענת המערער שלפיה גם אם יש ממש בטענת הוועדה שלפיה הוא אינו סובל מפגיעה מוטורית, הרי שהיה על הוועדה לשקול להעניק לו נכות על בסיס קיומה של הפרעה תחושתית כקבוע בפריט ליקוי 34(א)(1) לתקנות.

התובע מבקש כי פגימתו בגב תוכר כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") על פי תורת המקרוטראומה.

התובע מציין בכתב התביעה כי נפגע בתאונת עבודה ביום 28.2.2013 אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי הנתבע, אשר קבע לתובע 53% נכות, אולם בעירעור שהוגש על ידי הנתבע, נקבע כי הנכות האורתופדית אינה קשורה לתאונה.

...

אין בידינו לקבל את גרסת התובע, לפיה ניתן לחלץ משגרת עבודתו ביצוע תנועה חוזרת ונשנית של העמסת ציוד לפרק זמן משמעותי מיום עבודתו או כי עיקר עבודתו כללה הרמת משאות כבדים או כי הימצאו בתנוחת גב שאינה נוחה רב היום, מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

שעה ששוכנענו כי עבודת התובע הינה עבודה פיזית מגוונת שהצריכה ביצוע פעולות שונות, שנעשו בהכרח תוך עשיית תנועות שונות, סברנו כי לא הונחה בפנינו התשתית המתאימה למינוי מומחה לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח כי עבודתו הייתה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן לפרק זמן משמעותי מתוך יום עבודה או כי ביצע סדרה של פעולות שחזרה על עצמה, אשר ניתן לחלץ ממנה תנועה דומה חוזרת ונשנית למשך זמן משמעותי מיום עבודה רגיל.

ביום 29.1.1996 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי שיעור נכותו של המערער בגין שבר בזיזים הוא 5% בהתאם לפריט ליקוי 37(9) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

באשר לטענת המערער לפיה על הועדה היה לקבוע את שיעור נכותו האורתופדית כיום – בהתאם לפסיקה, כאשר נקבע על ידי הועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין התאונה הנדונה, אין חובה עליה לקבוע את שיעור נכותו של המערער (בר"ע (ארצי) 20653-02-21 מוריס כהן - המוסד לביטוח לאומי (21.3.2021)).

...

" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל רק בהתאם להסכמת הצדדים בתחום הנוירולוגי ולהידחות בתחום האורתופדי.

משכך, יש לדחות אף טענה זו. סיכומו של דבר על יסוד האמור, הערעור נדחה בתחום האורתופדי.

ביום 15.1.2019 היתכנסה ועדה רפואית לעררים (העירעור נסב רק על קביעת נכות אורטופדית) אשר קבע לתובעת את הנכויות הבאות: תת תריסיות 10%, פיברומיאלגיה 25%, בריחת שתן 10%, טינטון 10%, ורידי רגליים 10%, הפרעה בזרימה בעורקים 10%, דיכאון 10%, אוסטופוריוזיס 10%, עמ"ש צוארי 5%.

נוסף על כך, התובעת הגישה ביום 24.1.2019, [טרם היותה בת 62], בקשה נוספת לבדיקה מחדש עקב אלרגיה וסיבוכיה, אולם בקשת התובעת הוגשה על טופס תביעה שגוי [ככל הנראה בקשה לבדיקה מחדש עקב פגיעה בעבודה].

בפסק דין אחר, בדב"ע (ארצי) נז/01-29 יהודה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 125 (1999) (להלן - עניין יהודה), בחן בית הדין הארצי את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה - ערעור של מבוטחת על החלטת הועדה הרפואית לעררים שעברה את הסף הרפואי לצורך קביעת דרגת אי כושר הוא ערעור תאורטי, וקבע: "ערעור על ועדה רפואית לעררים לגיטימי גם כאשר המערער עובר את תנאי הסף. לא מדובר בעירעור תאורטי. זאת מחר והחלטת ועדה רפואית לעררים לעניין נכות כללית עשויה להיות רלוואנטית לעניינים אחרים הכלולים בפרק על נכות כללית, כגון לעניין זכאות לגמלת שירותים מיוחדים, שהם גימלה לפי אותו פרק הדן בנכות כללית". אך יחד עם זאת, בבר"ע (ארצי) 48206-12-15 יגאל שלו - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (3.1.16), קבעה סגנית הנשיא, כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה, כי – "למעלה מן הצורך נציין, כי על מנת לקבל פטור ממס הכנסה, על המבקש לפנות בהליך נפרד למוסד לביטוח לאומי, ופטור זה ואף דרגת הנכות לעניין זה אינם נקבעים על יד הועדה הרפואית בנכות כללית". (ההדגשה אינה במקור ת.ס.).

לטעמינו, גם כאשר מבוטח זכאי למירב ההטבות במסגרת נכות כללית, יש לאפשר לו להגיש בקשה לבדיקה מחדש לקביעת שיעור הנכות לועדה רפואית לעררים, גם אם מטרת הערר היא לקבל זכויות שאינן במסגרת חוק הביטוח הלאומי (ראו עניין קנטרוביץ), שכן אין בתקנות מיגבלה המונעת הגשת בקשה לבדיקה מחדש בשל זכאות למירב ההטבות ויש בסרוב הנתבע לזמן את התובעת לבדיקה מחדש כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל המסמכים שבתיק ובשים לב כי ועדה רפואית לא התכנסה לדון בבקשת התובעת לבדיקה מחדש כאמור, אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשת התובעת ולהביא את עניינה של התובעת לבדיקה מחדש בפני ועדה רפואית לעררים בתחומים: גניקולוגיה (עקב ניתוח הסרת שחלות), פסיכיאטריה (עקב החמרה) ואלרגיה, ולו כדי שתבחן מחדש את מצבה הרפואי והנפשי של התובעת.

אנו סבורים כטענת התובעת, כי החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית עשויה להיות רלוונטית לעניינים אחרים (ראו עניין יהודה) ועל כך חשיבותה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

מונח לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.10.2022 (להלן – ההחלטה) שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

בהחלטה קבעה הועדה למערערת נכות נוירולוגית יציבה בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי מותאם 29(5)(א)(I)-(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) וזאת החל מיום 1.1.2022.

זאת, משעה, שלטענתה הועדה מצאה הגבלת תנועה בינונית-קלה בתנועות הצואר, אך לא קבעה לה נכות צמיתה בגין פגימה זו. המערערת צירפה לערר חוות דעת של ד"ר ליאור דיין, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת כאב מיום 2.10.2022 לפיה נותרה לה נכות צמיתה בצואר בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 37(5)(א) לתקנות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים לרבות הטענות שנשמעו בפניי במהלך הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהנימוקים המפורטים להלן.

אין בידי לקבל גם את טענות המערערת בנוגע לנכונות רישום ממצאי הבדיקה הקלינית בפרוטוקול.

אשר על כן, הערעור נדחה.