ערעור על קביעת יכולת לעבוד חלקית

בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים שעל ועדה רפואית לעררים – אי כושר לשקול כדלקמן: "ראשית, את השפעות לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה, ככל שעבד בעבר; שנית - את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, (15.4.2004)).

ועדת הערר התייחסה בהחלטתה לדו"ח עובדת השקום מיום 18.5.2021, אשר קבעה כי המערער יוכל להישתלב בעבודה חלקית לא מאומצת ושאינה דורשת ראייה דו עינית ונימקה כי החליטה שלא לקבלה משום שלא ניתנה בה הנמקה להגבלה בכושר לעבוד.

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול ועדת הערר וכן בכל יתר המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מן הטעמים הבאים.

סוף דבר: לנוכח המפורט לעיל שוכנעתי כי ועדת הערר עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה וביססה את מסקנתה באופן מפורט, כך שאין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה.

רקע עובדתי הוועדה היתכנסה מכוח פסק דין בתיק 48719-03-21 מיום 7.7.21 , שבו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים: " לאור המלצת בית הדין מוסכם עליי כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה לערערים (אי כושר), בהרכב שונה, אשר תידון בערר המערערת ממרץ 2019 כנגד החלטת פקיד התביעות ממרץ 19, מבראשית. פרוטוקלים של ועדת אי הכושר בהרכבה הקודם, לא יונחו בפניה. המערערת תוזמן לוועדה ותוכל לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת." ( להלן: פסק הדין המחזיר) ביום 14.9.21 היתכנסה הועדה לעררים ) אי כושר) מכוח פסק הדין המחזיר בהרכב חדש, ודחתה את הערער אשר הגישה המערערת על קביעת רופא מוסמך, קרי דרגת אי הכושר נותרה בשיעור של 65% החל מיום 1.2.16.

הוועדה נשוא העירעור היתכנסה ביום 14.9.21 , שמעה את המערערת וב"כ וציינה את הנטען על ידי התובעת וב"כ כמצוטט: " עו"ד- אני מבקש מהועדה להתייחס למכלול ליקויי המערערת, על יכולה להישתכר, ולהתייחס להשפעת כל ליקוי וליקוי לגילה (ילידת 1954), להשכלה, עברה התעסוקתי ונסיבותיה האישיות. אציין כי המערערת אינה עובדת משנת 2011 ולאר הנכות הרפואית שנקבעה לה ראוי כי דרגת אי הכושר תהיה גבוהה יותר מכפי שנקבע. התובעת- עבדתי עד שנת 2010, תחילה בתחום ההוראה ואח"כ בעלת עסק להלבשה תחתונה ובגדי ים, אך לאחר הניתוחים לא יכולתי להמשיך לעסוק בזה. טיפלתי בעינייני הכספים, אך גם זה דרש ניידות וגם זה היא לתקופה מאד מוגבלת. עבדתי כל עוד יכולתי, עשיתי מה שיכולתי והייתי מסוגלת. .. אני פנסיונרית של משרד החינוך, למדתי בהעשרות, אבל זה היה עם הפסקות". בפרק דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה, קבעה הועדה כי :- "הוועדה היתכנסה בעקבות פסק ביה"ד האזורי לעבודה מיום 7.7.2021. הועדה עיינה בפרוטוקול הועדה הרפואית, מסמכים מתיקו הרפואי, דוח שקום ורופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העוררת ועורך דינה. מדובר בעוררת בת 67, משכילה, בעל השכלה של 15 שנות לימוד, מחזיקה בתואר בחינוך ותעודת הוראה. 20 שנה עבדה בחינוך ובהמשך עבדה כמנהלת כוח אדם בעסק משפחתי. אינה עובדת משנת 2010. לוקה במכלול ליקויים אורטופדיים לרבות ברך ימין, ברך שמאל 20% לכל ליקוי. ירך שמאל 15%, הלוקס ולגוס, מטאטרסלגיה, מחלה שחיקתית וקרסול ימין 10% לכל ליקוי וכן בחומרה קלה בגין דום נשימה בשינה נקבעו 10%. עם השלכות תפקודיות המגבילות אותה במאמץ גופני משמעותי, הרמת משקל , הליכה מרובה ובתנאי שטח לא נוחים ועמידה ממושכת. יחד עם זאת, הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה יכלה לעבוד באופן חלקי בהוראה פרטנית, השגחה בבחינות, עבודה משרדית, טלמרקטינג ועבודות שוות ערך. הועדה דוחה את העירעור". באשר לטענת המערערת בקשר להנחת פרוטוקולים קודמים בפני הוועדה בהרכבה החדש, ככלל רצוי עת מתכנסת ועדה בהרכב חדש, שהיא לא תהיה חשופה לפרוטוקולים של ועדות קודמות (ראו המלצת בית הדין הארצי בבר"ע 530/09 בוכובזה - המל"ל מיום 8.4.10).

...

עוד טוענת המערערת כי החלטת הועדה לעררים הינה בגדר מסקנה , ללא הנמקה ולא ניתן לעקוב אחר "הלך מחשבתה" של הועדה.

עם זאת, סבורני שיש בכך דופי, הגם שאינו נעוץ בהתנהלות הוועדה עצמה, שכן הנחת פסק הדין המחזיר בפני הוועדה ( עם הנתונים בדבר אחוזי אי הכושר שנקבעו לתובעת קודם לכן) אינה מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיס ההחלטה להחליף את הרכב הוועדה.

סוף דבר - הערעור מתקבל.

הועבר להכרעתי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 28.4.2021 אשר היתכנסה בשנית בהתאם לב"ל 62039-02-19 מיום 19.1.2021 (להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה כי המערערת איבדה 65% מכושר הישתכרותה[footnoteRef:1].

בעיניין זה עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה מציינת כי המערערת "עבדה שנים רבות עד שפוטרה עם תארים אקדמאיים בתחום הלשון, לא דוברת עברית בצורה טובה, לא קוראת וכותבת עברית, עבודתה הייתה בצרפתית ואנגלית". כן מציינת הועדה כי המערערת בעלת תואר שני בשפות וכי עבדה בעבר בחברת "אייר פראנס". גם בחלק ההנמקה של הועדה צוין גילה של המערערת, 61, וכן צוין כי "מדובר בעוררת משכילה, מחזיקה בתואר שני בשפות, עבדה בעבודות בעלות אופי משרדי ודרגות אחריות שונות ואינה עובדת משנת 2016". על יסוד האמור, קבעה הועדה כי "לאור מכלול נסיבותיה האישיות, לרבות גילה, הכשרתה, נסיונה ומגבלותיה כפי שפורטו, הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה יכולה לעבוד באופן חלקי בעבודות בעלות אופי משרדי פקידותי, עבודות כגון: תירגום, הוראה פרטנית, משגיחה במבחנים, מכירה טלפונית בשפות בהם שולטת, וכדומה" וכי "למרות צימצום שחל באפשרויות התעסוקתיות שלה יכולה לעבוד באופן חלקי בהתאם למגבלותיה בעבודות כפי שפורטו". ממכלול האמור עולה כי הועדה פירטה את ליקוייה הרפואיים של המערערת ובחנה את השפעתם המצטברת על יכולתה לעבוד ולהשתכר, וזאת תוך מתן דעת לצימצום באפשרויות התעסוקה ולמגבלות החלות עליה לאור הליקויים מהם היא סובלת, ותוך שבחנה את חוות הדעת שניתנו בעיניינה ומצאה כי אין לקבל את ההמלצות שנכללו בהן.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה, כמפורט להלן.

לא שוכנעתי כי הוועדה לא בחנה את אופיים המצטבר של הליקויים.

סוף דבר משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כאשר מצאתי כי זו מילאה אחר פסק הדין המחזיר, דין הערעור להידחות.

אין חולק כי למבקש לקות פיזית כתוצאה מתאונת עבודה בגינה ניתנו לו אחוזי נכות, כך גם לא חלקו רופאי המוסד, וכן רופאי הועדה של חברת הביטוח, כי המבקש אינו רשאי ואינו יכול לעבוד בעבודה פיזית וגם אינו מסוגל למישרה מלאה, כי אם חלקית בלבד, אשר השתנתה מעת לעת בהתאם למצבו.

ומהם שיקולים עינייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה - שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף "רביזיה" של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה.

כך קבע ד"ר סגל במכתבו מיום 08.02.2022: כך מסרה לעניין זה גב' שטרית: " ש. מפנה לנספח ז' לתצהיר. הוא כותב שתי שורות שהוא עיין בדוחות הנוכחות ולכן הוא מסיק שהעובד לא כשיר לעבודה. הוא מפליג בדימיונו וקובע 100% בקרן הפנסיה בעמוד אחרי (17/3/22) בשורה 1 הוא בדק אותו והמבקש לא יכול לעבוד בכלל. איך זה מסתדר עם קביעת המוסד לביטוח לאומי שיש לו 10% נכות אורתופדית, ועוד 5% נפשית, זה בן אדם שביטוח לאומי אומר לו ללכת לעבוד.

המבקש טען לכך שלא הודע לו על זכות ערעור על קביעת הרופא.

...

מצאנו , לכאורה ממה שהובא, כי נפלו פגמים של ממש היורדים לשורש השימוע, וכן לאופן העדר יישום חוק שוויון אנשים עם מוגבלות כלפי המבקש כאדם עם מוגבלות.

וכך אנו מורים למשיבה, לשלם שכר המבקש מיום 18/7/22 ואילך וכל עוד יועסק.

לאחר ששקלנו נסיבות ההליך, והגם שהמבקש מושב לעבודה במשיבה ויקבל שכרו כאמור לעיל ,מצאנו כי על המשיבה לשלם גם שכ"ט ב"כ המבקש בסך 4,500 ₪.

המשיב טוען כי ועדת הערר קבעה כי המערער מוגבל בעבודה ובמאמץ, דחק ולחץ לאור הנכויות שנקבעו לו. ועדת הערר ציינה כי עיינה בדוח עובדת שקום והגיעה למסקנה שלאור גילו, השכלתו וניסיונו התעסוקתי הוא כשיר לעבוד בהקף חלקי בעבודות בלתי מקצועיות וקלות.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר היא כי ליקוייו הרפואיים ניתן של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

מתוך נקודת מוצא זו על ועדת הערר לקבוע דרגת אי כושר על פי הנסיבות האישיות של המערער ובכלל זה לשקול יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית.

...

כך מצוין בסעיפים 3,4 לסיכום חוות הדעת של ד"ר ישראל גלוזמן : "תפקודו פגום באופן ניכר עם פגיעה בתחומים שונים בחייו ואינו מצליח להשתלב במסגרת תעסוקתית או חברתית. בשלב זה של ההפרעה הנבדק מציג רמיסיה חלקית עם אפיזודות אפקטיביות חוזרות וסימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה. לפיכך זכאי ל50% נכות על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 סעיף 34 א-5". נוכח האמור בחוות הדעת באשר לקיומה של הגבלה קשה של כושר העבודה, ובשים לב לכך שהמערער התייצב בפני ועדת הערר ללא ייצוג ולכך שטען בפני ועדת הערר על היותו מטופל אצל ד"ר גלוזמן, מצאתי כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדת הערר על מנת שתשקול בשנית את החלטתה, תוך התייחסות מנומקת לאמור בחוות הדעת לעניין ההגבלה הקשה של כושר העבודה.

סוף דבר דין הערעור להתקבל כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר (אי כושר) בהרכבה מיום 12.9.2022 על מנת שתשקול בשנית את שיעור אי הכושר של המערער לאחר שתעיין בחוות הדעת של הפסיכיאטר ד"ר גלוזמן ישראל מיום 22.1.23 לפיה קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי כן הגבלה קשה של כושר העבודה.

סוף דבר דין הערעור להתקבל.