ערעור על קביעת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה)

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.3.22.

המערער טוען כי הועדה דחתה את הערר פעם נוספת "ללא נימוק סביר וללא היגיון המניח את הדעת". לגישתו, הועדה קבעה קביעותיה על פער בין השנים 2008 – 2021 "בצורה רשלנית"; כי יש בידיו שלוש חוות דעת מרופאים שונים שטיפלו בו "בסמוך לאחר הארוע" וקבעו כי הפגיעה ממנה הוא סובל בקרסול ימין היא תוצאה של התאונה; וכי לאור זאת יש למנות מומחה מטעם בית הדין על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי ואת אחוזי נכותו.

...

לדעתי דין הערעור להידחות, וגם לא מצאתי לנכון לקבל את עמדת המוסד לעניין החזרת הדיון לוועדה: אזכיר את הידוע, הוועדה מחויבת להוראות פסק הדין המחזיר.

עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי שאין לעשות כן. זאת מן הטעמים הבאים – ראשית, בא כוח המערער עצמו הפנה את הוועדה לכלל המסמכים שנזכרו בפסק הדין המחזיר, וחזקה עליו שעשה זאת כראוי; שנית, הוועדה ציינה כי היא מתייחסת לכלל המסמכים שהובאו לדיון על פי הנחיית בית הדין.

הערעור נדחה אפוא .

ערעור זה עניינו קביעת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.8.22 (להלן: ההחלטה והועדה בהתאמה) כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) בעיניינו של המערער.

קביעת הועדה לעניין הפעלת תקנה 15 פורטה בפרוטוקול הועדה כדלקמן: "הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על תקנה 15 אין מקום להפעלת תקנה 15 לדעת הועדה יכול להמשיך בעבודתו". לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין העירעור להדחות.

...

קביעת הוועדה לעניין הפעלת תקנה 15 פורטה בפרוטוקול הוועדה כדלקמן: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על תקנה 15 אין מקום להפעלת תקנה 15 לדעת הוועדה יכול להמשיך בעבודתו". לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

בשולי הדברים, אציין שלא מצאתי כי פסק הדין בעניין אטיאס אליו הפנה המערער במהלך דיון ההערכה המקדמי, רלוונטי לענייננו שכן בפסק הדין בנסיבות המקרה, נכנס בית הדין האזורי בנעלי הוועדה וקבע כי יש להפעיל תקנה 15 במלואה ובית הדין הארצי קבע כי לא היה מקום שבית הדין ייעשה כן. אחרית דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.8.2022 (להלן – הועדה), אשר דנה בעיניינה של המערערת לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן- התקנות).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

אמנם מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה, ועדה בתחום נכות מעבודה אינה כבולה לממצאיה והחלטותיה של ועדה בענף נכות כללית.

מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים וממילא כמפורט לעיל, הפגם המשפטי שנפל בהחלטת הוועדה הוא בהעדר התייחסות להחלטת הועדה הרפואית בענף הנכות, ולא בכך שלא הכפיפה עצמה להחלטות וועדה זו. סוף דבר הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יחזור לוועדה לעררים בהרכבה מיום 22.8.2022, על מנת שתשקול בשנית את קביעותיה בתחום הנוירולוגי ובתחום האורתופדי, תוך התייחסות מפורטת ומנומקת להחלטת הועדה הרפואית (נכות כללית) מיום 7.4.2022 בעניינה של המערערת ולבדיקת ה- EMG מיום 22.12.2020.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה – החמרת מצב) מיום 19.1.23 (להלן – "הועדה" או "הועדה לעררים"), שקבעה כי "אין מקום לאשר ימי אי כושר מלאים לתקופה של לפני הניתוח כשלא הוגשה תביעה להחמרת מצב על תקופה זאת. הוועדה דוחה את הערר ומותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון". רקע המערער, יליד 1960.

...

באשר לטענת המערער בדבר מועד הגשת טופס התביעה מחדש – אם ביום 6.3.22 או ביום 30.5.22, דין טענות המערער בערעור זה להידחות.

דין טענותיו בעניין התייחסות הוועדה לסוגיית תחולת מועד תחילת הנכות, לאור העדר הנמקה מספקת, להתקבל כאמור לעיל.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 19.1.23, על מנת שזו תשוב ותשקול מחדש קביעתה באשר למועד תחילת זכאות המערער לנכות שנקבעה לו לאור לטענתו לפיה יש לקבוע נכות זו החל מיום 28.4.22 ואילך בשים לב למועד האשפוזים ביום 28.4.22 וביום 19.5.22 ולמועד הניתוח ביום 22.5.22.

הועדה בהתכנסות קודמת ביום 20.9.22 קיבלה את ערר המערער על קביעת הוועדה מדרג ראשון -שקבעה לו נכות בשיעור 5% - וקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%.

על החלטתה זו הגיש המערער עירעורו בהליך קודם ב"ל (י-ם) 24995-11-22 בו ניתן פסק דין ביום 22.2.23 (להלן: "פסק הדין המחזיר") בזו הלשון: "ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.9.22 על מנת שזו תשקול ותנמק אם יש מקום להתאים למערער נכות נוספת ונפרדת לפי פריט ליקוי 31 (5) העוסק בהפרעה תפקודית עקב פגיעה בעצב האולנרי. ..." הועדה קבעה כי כתוצאה מתאונת העבודה סובל המערער מהליקויים הבאים: לפי סעיף 75(1)(ב) – צלקות בגוף מכאיבות או מכערות – 10%.

...

המערער קיבל את יומו ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה בזאת.