ערעור על קביעת דרגת נכות רפואית לנפגע עבודה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.9.21 אשר דחתה את ערר המערערת ביחס לטענת החמרת מצבה הנפשי והחמרה במחלת הפיברומיאלגיה; ונמנעה מלדון בטענות המערערת לעניין החמרת מצבה הרפואי בתחום האורתופדי (גב, צואר וכתפיים), בתחום הנורולוגי (כאבי ראש, סחרחורות ורדיקולופתיה) וביחס לפגיעה בבטן, תוך שציינה כי "עפ"י פקיד התביעות" היא יכולה לידון "אך ורק בתחום הנפשי ובתחום הראומטולוגי, כאמור באישורי ההחמרה" (להלן: "הועדה").

ביום 1.6.20 הגישה המערערת בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנה 36").

" בהתאם להלכה הפסוקה, תכליתו של אישור ההחמרה הרפואי הנו "לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לעניין פעולתה של הועדה. לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה מימצאי הועדה הקודמת. לא זו בלבד שהועדה, ורק היא, מוסכמת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם, אם ההחמרה היא "תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות" (דיון לג/130-0 (ארצי) גבריאל וינר נ' המל"ל, פד"ע ה 73, 77 (1972) וכן עב"ל 167/99 אורי רשתי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.3.2000, פורסן בנבו)).

...

לעניין זה, יש לקרוא את המשפט המסכם באישור ההחמרה על רקע האמור באישור קודם לכן, ואשר ממנו עולה, כפי שפורט לעיל, כי ההחמרה היא בתחום הנפשי והפיברומיאלגיה.

לעניין הליקוי הנפשי, אין בידי לקבל את טענת המערערת שלפיה הוועדה קבעה לה מצב קודם (שלא היה) ואף לא ערכה לה חשבון עובר ושב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר לא נדרשה לטענות המערערת ביחס לליקויים הגופניים אשר אינם נוגעים למצבה הנפשי ולמחלת הפיברומיאלגיה ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעניין מצבה הנפשי של המערערת ועל כן, הערעור נדחה.

רקע נידרש: התובע, לוקה בסרטן שלפוחית השתן, הוכר כנפגע עבודה מיום 31.3.2016 ונכויותיו נדונו בועדות רפואיות (דרג ראשון וועדות ערר), כלהלן: ביום 11.01.2019 קבעה וועדה רפואית למבקש, נכות זמנית בשיעור 80% לתקופה שמיום 01.12.2018 ועד 31.12.2019 בגין סרטן ברמיסיה והפרעה קשה בהשתנה; הועדה קבעה כי אין לקבוע אחוזי נכות בגין אי אונות ללא בדיקת NPT ממעבדת שינה מוכרת.

בפרק המסקנות נרשם בפרוטוקול – "מדובר מצב לאחר ניתוח וטיפולים תוך שלפוחתיים תחזוקתיים BCG וכן הפרעה בהטלת שתן ואין אונות. לעניין המצב לאחר סרטן פלוס טיפולים והפרעה בהטלת שתן הועדה דוחה את הערר, קיבל נכות מתאימה בדרג ראשון. לעניין אין אונות, נכותו 30% לפי סעיף 24(8)ג', מ-24.2.2019 ולצמיתות." [ההדגשה שלי ס.א.] החלטת הועדה ושיעורי הנכות סוכמו באופן הבא (להלן: "ההחלטה") – הועדה הרפואית החליטה לקבל את העירעור על דרגת הנכות קביעת אחוזים רפואיים תקופה איבחנה סעיף ליקוי אחוז הנכות הנובע מהפגיעה הערות מ: 24/02/2019 סרטן שלפוחית השתן 24(8)(ג) אין אונות חמורה אין זקפה כלל (עד גיל 70) 30% 30% צמית מ: 01/01/2020 עד: 31/12/2020 סרטן שלפוחית השתן 50% 50% זמני מ: 01/01/2020 עד: 31/12/2020 סרטן שלפוחית השתן 30% 30% זמני שיקלול הנכות הרפואית מתאריך עד תאריך מידת הנכות אחוז נכות משוקלל שיקלול למס הכנסה 24/02/2019 31/12/2019 צמית 30% 01/01/2020 31/12/2020 זמני 100% היינו, אגב מתן ההחלטה, 'נשמטה' לכאורה, הנכות הזמנית שנקבעה למבקש לשנת 2019, עת נקבעה נכות צמיתה בשיעור 30% בגין סעיף ליקוי 24(8)(ג), החל מיום 24.02.2019.

יש לתקן את פרוטוקול הועדה מכוח תקנה 24(ד) תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות לקביעת דרגת נכות").

...

יוצא אפוא, כי עומדת לתובע תקופה של 12 חודשים להגשת תביעה והוא אכן עמד בזמנים.

אשר על כן נדחית טענת ההתיישנות.

מעיון בפרוטוקול הוועדה כמכלול שוכנענו כי קיבלה הוועדה את ערר התובע לגבי הוספת אחוזי נכות בגין הליקוי הפרעה קשה בהטלת שתן אותו השמיטה הוועדה מדרג ראשון, וזאת נוסף לנכויות הזמניות בשיעור 80% שקבע דרג ראשון בגין מחלת הסרטן והפרעה בזקפה.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.5.22 (להלן – הועדה לעררים), אשר היתכנסה בהתאם לפסק דין שניתן בהסכמה בתיק בל 43159-10-21 (להלן – פסק הדין המחזיר), והחליטה להותיר על כנה את החלטתה הקודמת בדבר דחיית העירעור על דרגת הנכות שנקבעה למערערת, בגובה 10%.

...

עיקר טענות הצדדים לטענת המערערת, נפלו מספר פגמים בהחלטת הוועדה לעררים, אשר בעטיים יש לקבל את הערעור ואף להשיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר, בין היתר מן הנימוקים שלהלן – הוועדה לא התייחסה לממצאי הבדיקה של ד"ר אלישוב, כפי שנדרשה לעשות בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.

המשיב מנגד, טען לכתחילה כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, וכי יש לדחות את הערעור, בין היתר לאור הנימוקים שלהלן: הוועדה רשאית לבצע בדיקות אחרות של המבוטח, בהתאם לשיקול דעתה הרפואי.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור מתקבל חלקית במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה מיום 30.5.22, אשר תפעל כלהלן – תשוב ותשקול את קביעתה לעניין עמוד שדרה הצווארי.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5188-07-22) בו נדחה עירעורו של מר ממן (להלן - המבקש) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 17.5.2022, אשר היתכנסה מכח פסק דין מחזיר.

] ערעור המבקש סב על דרגת הנכות שנקבעה לו בגין כאב הגב שהחמיר בעקבות התאונה.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5188-07-22) בו נדחה ערעורו של מר ממן (להלן - המבקש) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 17.5.2022, אשר התכנסה מכח פסק דין מחזיר.

בחלוף חצי שנה (שלושה חודשי דמי פגיעה ושלושה חודשי נכות זמנית) החליטה הוועדה, לאחר עיון בממצאי בדיקת ה-CT ששיעור הנכות שיש לייחס לתאונה הוא 0% והבהירה שכאב הגב מקורו "בממצאים שאינם טראומתיים כך שלא ניתן לייחס אותם לתאונה הנדונה". הנה, ברי כי הוועדה התייחסה אל בדיקת ה-CT. מסקנת הוועדה היא מסקנה רפואית המצויה בשיקול דעתה.

משהגיעה הוועדה למסקנה כי הממצאים בבדיקת ה-CT מקורם בבלטי דיסק שאינם קשורים לתאונה, הבהירה כי אין לטעמה מקום להאריך את תקופת הנכות הזמנית שנקבעה למבקש כך: "התובע קיבל דמי פגיעה לשלושה חודשים – תקופה ארוכה יחסית לתוצאות הפגיעה ובנוסף קיבל 10% זמניים עד ליום 31.3.21". מדובר בקביעה מקצועית-רפואית שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה התבקשה להבהיר האם אין מקום לקבוע נכות צמיתה, בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי, לפי פריט ליקוי 35.

יחד עם זאת, משהגיעה למסקנה כי הליקוי שנותר מקורו במצב שאינו קשור לתאונה, ברי מדוע לא עשתה כן. לאור האמור, הבקשה נדחית.

גם במקרה בו היתקבל העירעור חלקית או באופן מלא, אין כאן יותר מאשר מחלוקת רפואית בין ועדות רפואיות מדרגים שונים באותו ענף (ענף נפגעי עבודה).

ההסבר להיתר שניתן בואר כך (הדגשה לא במקור): "יחד עם זאת, עשויה להיות, בנסיבות מסוימות, נפקות לקביעת דרגת הנכות הכללית. כך הדבר מקום בו יש בקביעה כזו כדי לעורר ספק של ממש בתוקפה של קביעת דרגת הנכות בשל הפגיעה בעבודה. כך הדבר למשל, בהיעדר טענה שאירע דבר בין מועד קביעת הוועדה לנפגעי עבודה לבין מועד קביעת הוועדה לעינייני נכות כללית, שיש בו כדי לנתק את הזיקה הסיבתית שבין התאונה לבין הנכות (רע"א ‎696/95 בשארה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, צלטנר ‎3393; רע"א ‎466/92 עבדי ואח' נ' צמח, צלטנר ‎665(ח)). ההלכה לפיה קביעת דרגת נכות כללית על ידי המוסד לביטוח לאומי עשויה, במקרים מסוימים, להצדיק הבאת ראיות לסתור דרגת נכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה, נשענת גם על העובדה ששתי הועדות האלה הינן חלק מאותו מוסד - המוסד לביטוח לאומי. (רע"א ‎4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ - טרם פורסם). שוני בלתי מוסבר בין הקביעות של שתי הוועדות האלה עשוי להצדיק הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה בשל הפגיעה בעבודה. " התמיהה ששם כן הצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור, היתה שבנכות כללית נקבעה נכות אורטופדית ונכות בגין ירידה בשמיעה, לבד מן הטינטון.

...

מסקנה זו ניתנת לאחר עיוני בחוו"ד המלומדת של עמיתי, פרופ' יוחאי אדיר, ומתבססת על הממצאים האובייקטיבים שהוצגו בפני ושהוזכרו לעיל".

בר"ע 634/85 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505 נקבע כי הטעמים בגינם עשוי להיעתר ביהמ"ש לבקשה כזו עשויים להיות משפטיים או עובדתיים.

הבקשה נדחית.