רקע
התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 16/3/20 שהוכרה כתאונת עבודה.
אלא שלו הייתה הועדה מכוונת לנכות יציבה של המערער בתחום הפנימי היה עליה לקבוע את אחוזי הנכות על פי הוראת סעיף 118(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי והוראת תקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, בה נמצא פירוט אופן קביעת דרגת נכות יציבה.
פועל יוצא הוא שהועדה לעררים שהיתכנסה ביום 17/4/23 דנה למעשה באותה תקופה זמנית בה דנה בהתכנסותה הראשונה ביום 31/5/22, שאז הוסיפה על קביעתה הקודמת וקבעה נכות יציבה בגין טינטון בשיעור 10% במקום 0%, אך בין לבין היתכנסה ועדה מדרג ראשון לידון בתום תקופת הזמניות אשר כמובן לא יכלה לצפות כי ועדה לעררים עתידית תשנה את גובה הנכות בגין הטינטון.
...
על כן, כפי שטוען הנתבע בסיכומיו, משעה שהוועדה לעררים שבחנה את הנכות היציבה בעניין הטנטון התכנסה בפועל לפני הוועדה מהדרג הראשון אשר דנה בנכויות היציבות עם תום הזמניות, אין מנוס אלא להחזיר את עניינו של התובע לוועדה מדרג ראשון אשר תדון מחדש בנכויות היציבות כאשר יעמוד בפניה פרוטוקול הוועדה לעררים מיום 17/4/23.
סיכום
על בסיס כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בהתאם לאמור בסעיף 24 לעיל.
נוכח נסיבות העניין ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.