ערעור על קביעת אי-ידועה בציבור ואי-זכאות לעיזבון

בפגישה שהתקיימה הנתבעת ובנותיה לא היו מיוצגות וההסברים המשפטיים וההשלכות המשפטיות נעשו על-ידי באת כוחו של התובע תוך ניגוד עניינים מובהק היורד לשורשו של ההסכם ותוך שהנתבעת ובנותיה הוטעו וחשבו שהתובע היה ידוע בציבור של המנוחה הזכאי לרשת אותה וכי לכאורה הוא זכאי לחלק בעזבון המנוחה מכוח חזקת השתוף.

שנית, בית המשפט המחוזי "פתח פתח" להתדיינות נוספת בעיניין תוקף ההסכם ותצהיר ההסתלקות ומשכך קביעתו אינה מהוה מעשה בית דין.

בעיניין זה יצוין כי בפסק הדין קבעתי – והערעור על פסק הדין נדחה בהסכמת הצדדים במסגרת עמ"ש 6155-02-22 ראו: עמ' 463-464 לתיק המוצגים – בין היתר, כי: במקרה שלפניי עסקינן בקשר זוגי שנמשך כשני עשורים והעובדה כי מדובר בפרק זמן ממושך מובילה למסקנה כי לא מדובר בשני זרים אשר התגוררו זה לצד זה "מטעמי נוחות בלבד" ראו: ס' 9 לכתב ההיתנגדות, אלא מדובר במערכת זוגית יציבה וממושכת.

...

בעניין ההסכם, הועלו על-ידי הנתבעת טענות נוספות ואולם דינן להידחות.

לאור האמור ולאור העיקרון כי הסכמים יש לכבד ולקיים ראו: בג"צ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ"ד מח(3) 643 (1994) ראו גם: רמ"ש 33176-05-23 מ' נ' מ' (17.7.2023) אני קובע כי ההסכם הינו הסכם תקף ומקבל את התביעה.

התוצאה היא כי שתי התביעות מתקבלות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופט גיל **** 07 מרץ 2021 פש"ר 40728-12-19 בעיניין: פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: שמעון אבידן להלן: "המערער" עיזבון המנוחה גילדה נאור ז"ל הכונס הרישמי עו"ד יפעת טוראל דיקלה רון נאור עינבר אפריגן ע"י המנהל המיוחד עו"ד יואב גמרסני להלן: "המנוחה/החייבת" להלן: "הכונ"ר" להלן: "המנהלת המיוחדת" להלן: "יורשות המנוחה" פסק דין

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הצדדים לא היו ידועים בציבור.

המנהלת המיוחדת קבעה בהכרעתה כי מאחר והחייבת היתה מסובכת מול השוק האפור, ייתכן והיה לה אינטרס להציג אישור על קבלת כספים מהנושה וכך גם ייתכן כי שיקול דעתה נפגע לפרקים בשל מצבה הרפואי.

מאחר ותביעת החוב של הנושה היא תביעה מרכזית, וכך גם יש בה להשליך על זכויות יתר הנושים בהליך, מצאה המנהלת המיוחדת להקפיד בדרישה מהנושה להוכחת תביעתו.

המערער הפנה לדפי חשבון הבנק של החייבת המנוחה, כפי שהוצגו בהליך בבית המשפט, מהם עולה לטענתו כי לא היתה העברת כספים מהחייבת למערער על חשבון החזר ההלוואה.

...

בכתב התביעה נטען, כי ביום 5.11.12 נערך בין הצדדים הסכם ממון ולאחר חתימתו, סוכם בין הצדדים בראשית חודש 11/12 כי התובע ישלם לנתבעת סך של 2,600 ₪ כהלוואה מצטברת נושאת הצמדה וריבית.

מאחר ולא הובאה כל הוכחה להחזר הכספים, הרי שיש לקבל את תביעת החוב, בתוספת הצמדה והריבית המוסכמת.

על רקע המפורט לעיל, לאחר שבחנתי את כל החומר שהוגש לבית המשפט, אני מוצא לנכון להעמיד את סכום תביעת החוב המאושרת למערער על סך של 210,000 ₪.

אבהיר בהקשר זה כבר כעת כי התובעת לא הגישה עתירה חלופית לקבלת שכר ראוי למקרה שבית המשפט יקבע שלא הורם הנטל להוכיח הסכמה על שכ"ט בשיעור הנטען, ועל כן הגם שאין מחלוקת כי התובעת ייצגה את הנתבעת והשקיעה שעות עבודה לא מבוטלות, הרי שלאור ויתורה של התובעת על סעד זה בכתב התביעה וממילא אי הנחת כל בסיס ראייתי להקף העבודה, והואיל ושכר ראוי הוא לעולם ענין עובדתי הטעון הוכחה, אין מקום לפסיקת סכום כלשהוא כשכר ראוי.

על פי תצהירה בערב, בהיותה במלון, כאשר נוכחים באותו מעמד בנה אסף, עו"ד עמנואל סולומונוב וגלית, חיבק עו"ד סולומונוב את כתפה ואמר לה כי להערכתו המשפטית בהיותה ידועה בציבור של המנוח איטקיס ז"ל היא זכאית למחצית מעיזבונו וכי הוא לוקח על עצמו לייצג אותה בהליכים המשפטיים ללא תמורה, ואם יהיה צורך, עד בית המשפט העליון.

היא העידה כי גלית סיפרה לה מעת לעת על ההליכים, על כך שיש דיונים, על היתנהגות בנותיו של איטקיס, על העירעור במחוזי (עמ' 24 לפרו').

...

לסיכום, אין חולק כי בהליך בבימ"ש המחוזי, כמו גם בביה"ד לעבודה, התובעת כלל לא טיפלה.

וככל שהטיפול סבוך יותר, בלתי צפוי והדרישה לשכר טרחה משמעותית יותר, כך הצפיה להבהרת והסדרת הדברים בכתב ומראש צריכה להיות לטעמי- גבוהה יותר, ומי שלא נוהג כך בין מחמת חוסר נעימות או בין מחמת כך שסומך על בן המשפחה, אין לו להלין אלא על עצמו משמתכחש הלקוח לסיכום הנטען.

מכל הטעמים לעיל אני דוחה את התביעה.

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אינו זכאי לפצוי כ"בן זוג" שהיה תלוי במנוחה.

ואולם, בעניינינו, כך נטען, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום דילג על השלב הראשון, וכלל לא בחן את השאלה אם המנוחה והמבקש היו ידועים בציבור, ואך הסתפק בקביעה כי די בסיכוי שהייתה עשויה להתקיים ביניהם תלות עתידית לצורך הזכאות מכוח סעיף 78 לפקודה.

המבטחת מוסיפה וסומכת ידיה על קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה לשם הכרה בזכאות לפצוי כתלוי מכוח סעיף 78 לפקודה נידרשת תלות בפועל, ואין להסתפק בתלות בכוח.

ואולם, בית משפט השלום לא קבע ממצא ברור בשאלה הראשונה והמקדימה – האם בני הזוג היו ידועים בציבור.

במישור היחסים החיצוניים, ההשלכות המרכזיות של הכרה בבני זוג כידועים בציבור הן מתן זכויות ירושה וההשלכות הנגזרות על צדדים שלישיים בשל כך (ראו: עניין בלאו); זכאות לקיצבת שארים; הכרה בדיירות מוגנת (ראו: [ע"א 481/73](http://www.nevo.co.il/case/17924523) רוזנברג, בתוקף תפקידו כמנהל עיזבון המנוחה נ' אפרים (ארנסט) שטסל, פ"ד כט(1) 505 (1974)); הקלות במיסוי; סמכותו של בית המשפט לעינייני מישפחה לאשר הסכמי ממון בין ידועים בציבור (ראו: רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר (2.7.2003)); פרשנות המונח "בן זוג" כמשתרע גם על ידועים בציבור לעניין סעיף 78 לפקודת הנזיקין (ראו: עניין לינדורן); ופרשנות המונח "קרוב" שבחוק מסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 ובתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1974, בכל הנוגע לפטור ממס שבח וממס רכישה (ראו: ע"א 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' לבנון, פ"ד נז(5) 309 (2003)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את העירעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תדחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

...

מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של סעיף 80 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "בתובענה לפי סעיף 78 [...] הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה" (ההדגשה הוספה, י.ו).

בענייננו ועל רקע האמור, ככל שהמבקש יצלח את השלב הראשון, שבמסגרתו עליו להוכיח כי הוא והמנוחה היו ידועים בציבור, יהא עליו להוכיח, בשלב השני, תלות בפועל או תלות בכוח (שהייתה ידועה כבר בעת פטירת המנוחה).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תידחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק; ת"צ 50170-03-22) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידה.

בשנת 2022 הגישה המבקשת בשם העזבון בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה 1 (להלן – עמיתים), המנהלת מטעם המדינה את קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר, ביניהן קרנות הפנסיה מקפת ומבטחים (משיבה 2 ומשיבה 3, בהתאמה).

בין היתר מתבקש בית הדין לחייב את המשיבות להעביר למבקשת וכן לגורמים הזכאים את הכספים המגיעים להם בתוספת ריבית והצמדה וכולל "סך ההתעשרות מהחזקת כספם ועד ליום השמוש בפועל"; "לשנות את תקנון הקרן כך שכספים המגיעים ליורשים/מוטבים/שאירים והמוחזקים בידי הנתבעת שלא כדין לא יעוכבו באופן בלתי סביר ובלתי מוגדר" ולחלופין לקבוע כי אי חיובן של המשיבות לשלם לגורמים הזכאים את כספם בזמן סביר מהוה "תנאי מקפח בחוזה אחיד"; "ליתן צו ספציפי כנגד הקרן, אשר יאפשר את גילוי הכספים המוחזקים בידיהם, מכספי ציבור, ואשר עכבו ו/או לא שיחררו לידי היורשים/המוטבים/השאירים, שלא כדין." בבקשה הוגדרה הקבוצה לענין הסעדים הכספיים בלבד "כל היורשים ו/או המוטבים ו/או השאירים של מבוטחים בקרנות הפנסיה של עמיתים, בשבע השנים שקדמתו להגשת בקשה זו" (סעיף 2).

ברקע הדברים, כך נטען, היתה מצויה פניה לקרן של מי שטענה להיותה ידועה בציבור של המנוח, וכיוון שזכות האלמנה (הכוללת ידועה בציבור) גוברת בהתאם לתקנון על זכות היורשים – לא בוצע תשלום ליורשים.

מבלי להדרש לפרטי פרטים של השתלשלות העניינים ביום 21.12.2021 ניתן פסק דין המצהיר כי הפונה האמורה אינה ידועה בציבור.

בהתאם להלכה הפסוקה "ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי, לרבות החלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים. זאת בהנתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, וכן בהנתן הניסיון, המומחיות וההכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים ...בהתאם נקבע כי ערכאת העירעור תתערב בהחלטות מסוג זה אך במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין" (רע"א 6414/20  צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' תאופיק נסאר (7.11.2021.

...

בית הדין האזורי דחה את הבקשה לגילוי וזאת מארבעה טעמים (להלן – ההחלטה): ראשית קבע בית הדין כי עתירת המבקשת לחיוב המשיבות בשינוי תקנונן מצויה בלב הבקשה לאישור, וכי "ספק גדול בעיניי האם קיימת סמכות לבית-דין זה להורות על שינוי תקנוני המשיבים במסגרת תיק תובענה ייצוגית". שנית נקבע כי לאור פסיקת בית הדין הארצי בעניין וולף (בר"ע 11387-07-22 מבטחים - וולף (5.1.2023)), "עמית באחת הקרנות הוותיקות אינו יכול להגיש בקשה לאישור כנגד קרן ותיקה שהוא אינו חבר בה, ומכאן שאף בהיבט זה לכאורה סביר ביותר להניח כי הבקשה לאישור תידחה". שלישית קבע בית הדין כי בדיון המוקדם הובהר כי הבקשה לאישור "מבוססת על תצהירה וסיפורה האישי של המבקשת בלבד", וכי הגם שבא כוחה של המבקשת טען כי לפי הערכתו מספר חברי הקבוצה המיוצגת עולה על אלף איש, "מעיון בתיק עולה כי לכאורה לא הוצגה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לקיומה של קבוצה, באופן המצדיק גילוי מסמכים בשלב דיוני זה". רביעית נקבע כי "המבקשת טענה כי היא מבקשת באופן ספציפי מידע על כל אדם שהמתין למשיכת כספים מעל 35 יום מיום הגשת הבקשה למשיכת כספים, אך בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין כל קשר בין עניין זה, לבין הטענות שהעלתה המבקשת בבקשה האישור והגדרת הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה". בקשת רשות הערעור לטענת המבקשת בית הדין האזורי שגה בהחלטתו משהתעלם מפערי המידע הגדולים הקיימים בין המבקשת למשיבות ומהמשמעות שיש לכך על היקף חובת הגילוי ועל היפוך נטל ההוכחה בשאלת קיומה של עילה קבוצתית.

דיון והכרעה לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ועיון בחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.