ערעור על קביעת אחוזי נכות בנפגעי עבודה

] הועדה סיכמה את דיונה כך: "לאור הפער העצום בהיעדר נזק במערכת העצבים המרכזית או ההקפית אין הסבר מבחינה נ[ו]ירולוגית להעדר הליכה ועמידה עצמאית. יש לציין כי בבדיקת ועדת ערר שתי כפות הרגליים עם קרטוזיס המעיד על הליכה סימטרית. לאור הבדיקה הנוירולוגית הועדה מאשרת מסקנת וועדה מחוזית וקובעת כי מצבו אינו נכלל במסגרת רשימת הליקויים." המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי וזה דחה את העירעור (ב"ל 28703-12-21).

בגין פגיעה זו נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 40% לפי פריט ליקוי 32(3)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות).

...

הוועדה הסבירה שבסרטון השני ראתה את המבקש מתנייד על כסא גלגלים ועובר מכסא גלגלים לכסא הרכב והתרשמה שהסרטונים מצביעים על "יכולת הליכה ויכולת עצמאית במעבר מכ"ג לכיסא המכונית". המסקנה הרפואית שהסיקה הוועדה מצפייה בתנועות המבקש מסקנה רפואית-מקצועית אשר בית הדין לא יתערב בה. יצוין כי בית דין זה צפה בסרטונים שהגיש המבקש לתיק האזורי, לרבות בסרטון בו נצפה המבקש עובר מכסא הגלגלים לכסא הרכב.

מעבר לדרוש, לא מצאתי כי מסקנת הוועדה מהנצפה בסרטון מעוררת שאלה משפטית, ועל פני הדברים המסקנה מתיישבת עם הצילום.

סוף דבר - לאור המקובץ דין בקשת רשות הערעור להידחות.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה חיפה (השופט טל גולן; ב"ל 2959-05-23), (להלן – פסק הדין) מיום 29.11.2023, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.3.2023 (להלן – הועדה).

הפגיעה אשר הוכרה כתאונת עבודה בגין ליקוי מסוג "כתמי שמש בקרקפת". וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 28.8.2022 קבעה, כי המבקש סובל מ"לנטיגו בקרקפת" המקנה נכות בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 81 (1) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות), שעניינו "LUPUS ERYTHEMATOSUS DISCOID FORM", בצורה קלה.

המבקש הגיש ערר על ההחלטה וביום 26.3.2023 היתכנסה הועדה, דחתה את הערר, הותירה את נכות המבקש בשיעור של 0% וקבעה כי "תהליך עורי זה אינו מקנים אחוזי נכות ...". על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי.

...

מההחלטה שניתנה מיד לאחר מתן פסק הדין, עולה, כי טענות אלו הושמעו בפני בית הדין שהבהיר, כי "אדגיש, שכאשר הצדדים יצאו מחוץ לאולם ביה"ד, הבהרתי במפורש כי אני מבקש לעבור על התיק ולשקול האם יש מקום לכתוב פ"ד בשלב הנוכחי – וכפי שאכן נעשה בסופו של דבר (והכל בגדרי הפררוגטיבה של ביה"ד). מעבר לכך, השלמת טיעון מצד הצדדים ממילא לא התבקשה במעמד זה, ומכל מקום – החלטה בבקשה שכזאת נמצאת בגדר שיקול דעתו של ביה"ד, ולא מצאתי כי נגרעה זכות פרוצדוראלית כלשהי של הצדדים בהקשר זה". מעיון בפרוטוקול הדיון, בכתב הערעור ובבקשה שלפני, עולה כי המבקש לא הוסיף על טענותיו מעבר למה שטען בפני בית הדין האזורי למעט טענות המופנות כלפי הקביעות שבפסק הדין.

התאמת סעיף הליקוי למצב רפואי היא בגדר סמכותן הבלעדית של הוועדות הרפואיות ובית הדין לא מתערב בשיקול דעתן מקום שלא הוכח כי נפלה טעות משפטית בהחלטתו (בר"ע (ארצי) 71456-09-16 המוסד-גולסטני (22.1.2017)) אין בידי לקבל את טענות המבקש ביחס לשוני שבין החלטת הוועדה מדרג ראשון להחלטת ועדת הערר וביחס לנימוקי ועדת הערר.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי נוף הגליל- נצרת (הנשיא מירון שוורץ; ב"ל 15512-04-23) (להלן – פסק הדין), אשר קיבל חלקית את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן – הועדה) מיום 23.2.2023.

בעיניין חרותי (עב"ל (ארצי) 11333-09-13 דליה חרותי – המוסד לביטוח לאומי (15.3.2015)) נקבעה ההלכה, לפיה "יש להבחין בין שלב הכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה לבין קביעת דרגת נכות לגבי פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. באשר להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה ישנה חשיבות לשאלת היחס בין גורם העבודה והגורמים שאינם קשורים לעבודה והלכות ידועות למשל לעניין מיקרו-טראומה. ככל שמדובר במחלת מיקצוע ומיקרו-טראומה, בפגיעות אלה בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מיתהווה לעיתים במקביל הנכות. במקרים שכאלה, כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו על פי נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות, באותו ליקוי אליו מתייחסת גם הפגיעה בעבודה, אזי במקרים שכאלה על הועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה וזאת על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות ביוצא בזה". בעיניין מילברג (בר"ע (ארצי) 36447-06-16 יהודית מילברג – המוסד לביטוח לאומי (11.6.2016)) הוסבר, כי במחלת מיקצוע או מקרוטראומה שבחפיפה ביניהן מתקיימים אצל המבוטח גורמי סיכון אחרים, הועדה תיקבע קשר סיבתי חלקי ותשייך חלק מהנכות לגורמי הסיכון שמצאה אם אלו היתממשו בפועל ומצאו ביטויים בנכות "על הוועדה להעריך נכותה הכוללת של המערערת ולהפחית הנכות שאינה קשורה בפגיעה (במחלת המיקצוע/מקרוטראומה)." בעיניין סומך (בר"ע (ארצי) 74509-06-20 יואב סומך – המוסד לביטוח לאומי (25.4.2021)), הובהר מבחן "אילמלא", לפיו "ככל ואילמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון האחרים לא היו מוצאים ביטויים בנכות בפועל (קרי, המבוטח היה נותר עם גורמי הסיכון), הרי שיש לייחס את כל הנכות לעבודה רק בהנתן כי על יסוד נתונים מוכחים במבוטח ועל פי הידע הרפואי של הועדה גורמי הסיכון היו מוצאים ביטויים בנכות ללא קשר לפעולתם של תנאי העבודה (קרי, גורמי הסיכון היתממשו  גם אילמלא תנאי העבודה), אזי ניתן לקבוע קשר סיבתי חלקי". עת מדובר בטינטון ובהתאם להילכת הנדלר (בר"ע (ארצי) 24998-11-14 המוסד לביטוח לאומי – הנדלר (19.4.2015)), קביעת פקיד התביעות להכרה בטינטון, היא "כרטיס הכניסה" של המבוטח לועדה.

...

לאחר שהוועדה הגיעה למסקנה כי קיים גורם נוסף, הוסיפה הוועדה, כי גורם ההשפעה "לפי תבנית עקומת השמיעה", לפי דעתה המקצועית והרפואית הוא "הדרופס אנדולימפתי" וכי גורם הסיכון מצא ביטוי בנכות.

יתר על כן, המבקש לא הציג בפני הוועדה ולא בבקשה שלפני, חוות דעת רפואית מטעמו התומכת במסקנה לפיה הוועדה שגתה עת אבחנה את המבקש כלוקה בתסמונת מנייר.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בחודש 10/2021, הגיש המערער למשיב תביעה להחמרת מצב, כאמור בתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), זאת בגין החמרה במצבו בתחום האורולוגי.

לשקול מחדש את קביעתה בענין האורולוגי וזאת לאחר שתעיין שוב בחוו"ד של פרופ' גרינוולד וביעוץ של ד"ר ויקטור אליו הופנה המערער על ידי הועדה מדרג א' (יעוץ מיום 19/11/22) וכן לאחר שתישמע שוב את טענות המערער לענין המועד בו החלו אצלו ההפרעות בשתן וכן לאחר שתעיין במסמכים רפואיים בהקשר לזה.

...

מדובר בנימוק רפואי מקצועי, אשר בית הדין לא נוטה להתערב בו. אינני מקבלת את טענות המערער לפיהן היה על הוועדה להצביע על מקור הנכות.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה.

מכאן, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערר (נכות מעבודה) מיום 10.05.22 (להלן –הועדה) אשר דחתה את הערר שהוגש על החלטת הועדה מדרג ראשון.

בהתאם לחוות דעתו של ד"ר רפיק מסאלחה מיום 30.12.21 אשר עמדה בפני הועדה, בשל כאבי הראש מהם סובלת המערערת והעדר תגובה לטפול תרופתי, העריך ד"ר מסאלחה את נכותה בשיעור 10% בגין "כאבי ראש כרוניים יומיומיים", בהתאם לפריט ליקוי 29(5)(א) (I)- (II) מותאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן –התקנות).

...

תחת סעיף "מסקנות", קבעה הוועדה כדלקמן: "... מבחנה נוירולוגית לא הוצג מעקב בירור או טיפול לעניין כאב הראש עליהם מלינה מיום התאונה ועד למועד הוועדה. הועדה אינה מקבלת המלצותיו של ד"ר מסלחה עקב פער בבדיקה ...הערר נדחה גם בתחום הנוירולוגי". לטענת המערערת, שגתה הוועדה בכך שלא קבעה נכות בגין כאבי הראש שכן מאז התאונה בה נפגעה המערערת בראשה, היא סובלת מכאבים עזים וממושכים בראשה מלווים בסחרחורות ובבחילות והיא נמצאת במעקב של נוירולוגים (מסמכים מיום 26.05.21, 08.12.20 ו – 15.11.21 צורפו להודעת המערערת מיום 30.01.23 ו- 06.02.23).

הוועדה התייחסה לחומר הרפואי שהונח בפניה ודנה בתלונות המערערת ועל כן טען כי יש לדחות את הערעור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ואנמק בקצרה.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את שיעור הנכות של המערערת בגין כאבי הראש, בהתאם לפריט ליקוי 29(5)(א) לתקנות ובשים לב למסמכים הרפואיים מיום 08.12.20 26.05.21, ו – 15.11.21 וכן לחוות דעת ד"ר מסאלחה מיום 30.12.21 המלמדים על כך שהמערערת התלוננה על כאבי הראש מאז התאונה.