ערעור על קביעת אחוזי נכות בגין סכרת, אנמיה וכאבים

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט בועז גולדברג; ב"ל 59600-05-18), שבו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) (להלן – הועדה), מיום 20.8.18 אשר קבעה כי המבקשת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.

הועדה היתכנסה ביום 4.1.17 וקבעה כדלקמן: "הועדה ראיינה את התובעת ועיינה בכל המסמכים שבתיק. מדובר בתובעת ילידת 1958 אשר סובלת משומנים בדם 10%, א.א.ג + נפשי אין נכות, כתפים 10%, צוואר 10%, עמ"ש מותני 10%, אנמיה 0%, כאבי ראש 10% ראיה 0%, ??[לא ברור – א.א.] 0%, השמנה 10%, נוירופטיה 10%, סוכרת 20%, לחץ דם 10%, מ.א כריתת רחם 20%, פיברומיאלגיה 10%.

בפסק הדין המחזיר נקבע כי עניינה של המבקשת יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תיקבע את דרגת הנכות הרפואית של המבקשת, וכי "ככל שהועדה הרפואית לעררים תשנה את קביעותיה לעניין שיעור הנכות שנקבע, תכונס ועדת עררים לאי כושר על מנת לבחון האם יש בשינוי שנקבע בנכות הרפואית המשוקללת כדי לשנות את דרגת אי כושרה של המערערת". ביום 05.02.2018 דנה הועדה הרפואית לערערים בעיניינה של המבקשת והכירה בהחמרה שחלה במחלת הסוכרת ממנה סובלת המבקשת והעלתה את שיעור הנכות בגינה מ-20% ל-40% (סכרת לא מאוזנת), ובסך הכול נקבעה למבקשת דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 65% באופן זמני לתקופה שמיום 24.10.15 ועד ליום 31.12.18.

הועדה לא התייחסה לקביעת פרופ' פרידמן בקשר לסכרת אשר קבע בחוות דעתו כי בדיקות מעבדה שעברה המבקשת מצביעות על "חוסר איזון המתבטא בערכים החורגים משמעותית מערך תקין, לאור זאת אני קובע כי הסכרת אינה מאוזנת" וכן לא התייחסה לכך שמסעיף הליקוי 4(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, שנקבע למבקשת בגין הסוכרת ניתן להבין כי מצבה של המבקשת מסתבך כמתואר בסעיף: " 4. בפרט זה, "אברי המטרה" – עיניים, מערכת העצבים, כליות וכלי דם גדולים וקטנים (כולל מערכת קרדיו וסקולארית).

באשר לטענה כי החלטת הועדה איננה עומדת בסטאנדארטים אשר נקבעו בעיניין מוהרה, כבר נקבע בפסיקה כי הילכת מוהרה לא מונעת חריגה של דרגת הנכות התפקודית מדרגת אחוזי הנכות הרפואית אשר נקבעו למבוטח אלא קובעת שבהתקיים חריגה שכזו על הועדה בעיניין אי כושר לנמק החלטתה בהתאם.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט בועז גולדברג; ב"ל 59600-05-18), שבו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) (להלן – הוועדה), מיום 20.8.18 אשר קבעה כי המבקשת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.

הוועדה התייחסה בפירוט לתלונותיה של המבקשת ולליקויה הרפואיים כפי שאלו השתקפו בהחלטת הוועדה הרפואית ובמסמכים אשר הגישה המבקשת, לאחר כל זאת הגיעה הוועדה למסקנה, בהתבסס על חוות דעת מומחה רפואי ובהתבסס על התרשמותם, כי המבקשת אינה מוגבלת כדי 50% בכושרה לתפקד כעקרת בית.

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בעניינה של במבקשת הוועדה פירטה בהחלטתה כי לאור התרשמות ישירה מן המבקשת וכן לאחר עיון במסמכים רפואיים ובחוות דעתו של המומחה היא הגיעה לכלל מסקנה כי על אף דרגת הנכות הרפואית של המבקשת, בכל הנוגע ליכולתה לתפקד במשק בית אין היא מגעת לכדי אובדן כושר של 50%.

סוף דבר - לאור כל האמור דין הבקשה להידחות.

הועדה הרפואית לעררים קבעה למערערת דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 65%, לתקופה שמיום 24.10.15 ועד 31.12.18, לפי הפרוט הבא: 0% ליקוי שמיעה; 40% סכרת לא מאוזנת; אין נכות נפשית; 10% דיסליפידמיה; 10% כאבי כתפיים; 10% צואר; 10% גב מותני; 0% אנמיה; 10% כאבי ראש; 0% ליקוי ראיה; 0% רשתית ; 10% משקל יתר; 10% נוירופתיה סכרתית; 10% יתר לחץ דם; 0% שומנים בדם; 20% מצב לאחר כריתת רחם; 10% פיברומיאלגיה.

הועדה הוסיפה, שבחוות דעת היועץ לועדה הרפואית לעררים, פרופ' פרידמן, מומחה ברפואה פנימית, אשר קבע את נכותה של המערערת בגין סכרת לא מאוזנת בשיעור 40%, נקבע שאין בסכרת כדי להשפיע על כושר התיפקוד של המערערת (חוות דעת מיום 25.12.17, אשר צורפה לכתב התשובה).

בהתייחס לליקויה הרפואיים ציינה הועדה, כי אמנם הועלה שיעור הנכות בגין סכרת, אולם ביתר הליקויים לא חל שינוי באחוזי הנכות.

הנכות התפקודית משמעה מידת צימצום כושרה של המבקשת לתפקד כעקרת בית לנוכח הנכות הרפואית ממנה היא סובלת, כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לדבריה נעזרת על ידי בנותיה וכלותיה הגרות בסמוך אליה", הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי אינה מוגבלת כדי 50% בכושרה לתפקד כעקרת בית.

מסקנה זו מבוססת על התרשמות הוועדה מצפייה במערערת, משיחה עמה ומעיון בתיקה הרפואי.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפני ערעור על שתיים אלו: האחת, החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 12.1.2012 (להלן: הועדה הרפואית לעררים).

בהתאם נקבעו אחוזי נכותה של המערערת כך: 20% בגין שינויים ניוונים בפרקים שונים כולל כתף, צואר ושורש כף יד ימין על פי סעיף 35(1) (ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות); 40% בגין סכרת מטופלת באינוסלין על פי סעיף 4(5)(א) לתקנות; 0% בגין השמנת יתר על פי סעיף 14א(1) לתקנות; 10% בגין היפר לפדמיה על פי סעיף 3(ב) לתקנות; 10% בגין אנמיה של חוסר ברזל על פי סעיף 2 (א + ב/ 2) לתקנות.

בהתאם שבה והתכנסה ועדת אי הכושר ושוחחה עם המערערת שטענה בפניה, בין היתר, כך: "לא יכולה לעבוד בשל מצבי הרפואי, יודעת לקרוא ערבית, חסר לי ברזל, סובלת מסחרחורות, יש לי בעיה בגב גם כאבים בבירכיים, מקבלת אינסולין". או אז קבעה כהאי לישנא: "הועדה היתכנסה לפי פסק דין מ -24.10.11 ובו התבקשה להתייחס לפגימות הרפואיות, השכלתה ועברה התעסוקתי וכן גילה. יש לציין שוועדה רפואית לעררים לא שינתה את אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו בדרג I.

...

אשר על כן, אין מנוס מהשבת עניינה של המערערת לפתחה של הוועדה על מנת שתבהיר קביעותיה ותתן דעתה לשאלה האם המערערת אכן סובלת ממצב של מיקרואלבומינוריה הבא בגדר תקנה 4(6).

מכל מקום דעתי היא כי אף אם לא תמצא הוועדה הרפואית לעררים לשנות מאחוזי נכותה של המערערת דין ערעורה להתקבל וזאת מן הטעמים המפורטים מטה.

כבר מטעם זה דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – ערעורה של המערערת על שני ראשיו מתקבל כמפורט מטה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים - נכות כללית, אשר היתכנסה בשני מועדים - יום 10/1/12 ויום 7/2/12- (להלן:"הועדה"), ואשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער הנה בשיעור של 43% בתחולה מיום 1/11/11.

משלא מצאה הועדה עדות לסכרת, לפי מימצאי סוכר, הרי שלא נפל פגם משפטי בכך שלא קבעה למערער אחוזי נכות בגין מחלה זו. בכל הקשור לעיניים, עיינה הועדה, בישיבתה הראשונה, בחוות דעתו של היועץ - ד"ר בירן, מיום 21/11/12, אשר היתייחס לתקופה שמיום 1/11/11 ואשר קבע למערער רק 10% נכות וזאת בנגוד להחלטה מדרג ראשון אשר קבעה למערער 55% נכות זמנית בהתייחס לתקופה שמיום 1/1/11 ועד ליום 31/7/11.

מעיון בדוח הועדה, מישיבתה הראשונה עולה כי היא רשמה את תלונות המערער:"הפרעות ראיה, כאבי גב, רגליים, כאבים בכתפיים, כאבי ראש". הועדה ציינה את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות חוות דעתו של ד"ר בירן, מיום 21/12/11.

הועדה אף ערכה למערער בדיקה פנימית וציינה ממצאיה וקביעותיה, לרבות הקביעה:"אין הגדלת כבד וטחול, העירעור נדחה". בהתייחס לסכרת ציינה הועדה:"קיימת איבחנה של סכרת אולם ערכי סכרת ..106, אין עדות לאנמיה..בדיקת אקו יצאה תקינה.." מעיון בפרוטוקול ישיבתה השניה של הועדה עולה כי היא לא התייחסה לנושא הסכרת ולא קבעה בגין מחלה זו דבר ובכך, נראה, שנפל פגם משפטי בהחלטתה שכן היה עליה, במיוחד עת עצרה את דיונה כדי לקבל השלמות מד"ר בירן, לאפשר למערער להביא מסמכים רפואיים אשר יהיה בהם, אולי, כדי לבסס איבחנה של סכרת.

...

לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור.

הוועדה אף ערכה למערער בדיקה פנימית וציינה ממצאיה וקביעותיה, לרבות הקביעה:"אין הגדלת כבד וטחול, הערעור נדחה". בהתייחס לסכרת ציינה הוועדה:"קיימת אבחנה של סכרת אולם ערכי סכרת ..106, אין עדות לאנמיה..בדיקת אקו יצאה תקינה.." מעיון בפרוטוקול ישיבתה השניה של הוועדה עולה כי היא לא התייחסה לנושא הסכרת ולא קבעה בגין מחלה זו דבר ובכך, נראה, שנפל פגם משפטי בהחלטתה שכן היה עליה, במיוחד עת עצרה את דיונה כדי לקבל השלמות מד"ר בירן, לאפשר למערער להביא מסמכים רפואיים אשר יהיה בהם, אולי, כדי לבסס אבחנה של סכרת.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ומשמצאתי טעם בטענות המערער רק לענין הסכרת, הריני מורה על החזרת עניינו לוועדה, על מנת תאפשר לו להמציא מסמכים אשר יהיה בהם כדי לבסס את מחלת הסכרת ממנה יתכן והוא סובל.

המערערת, גב' דורית אלון, הגישה ערעור זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 17.4.16, על פיה נקבעו לה 40% נכות בגין סכרת לא מאוזנת, 10% נכות בגין אנמיה קלה ו-10% נכות בגין כאבים לפי סימן 35 (1) (ב) לרשימת הליקויים.

הועדה היתכנסה על פי פסק דין מיום 6.1.16 בתיק בל 38844-02-15, בו נפסק: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לתלונות על כאבים לפני הרופאים אצלם ביקרה, ועל הדיאגנוזה של הרופאים ביחס לכאבים אלו. הועדה תנמק אם יש בהם להקנות אחוזי נכות. כן תתייחס לשאלה האם מדובר או לא מדובר בנוירופתיה סימפטומטית (תחושתית – מוטורית או אוטונומית) הקשורה לסכרת. על הועדה להתייחס לסעיף זה לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. כמו כן תתייחס הועדה לשאלה האם יש אסכולה הקושרת בין סכרת ותסמונת כאב, וככל שכן תתייחס ליישומה במקרה של המערערת". (להלן: "פסק הדין").

טענות המערערת המערערת אמנם אינה משיגה על קביעת הועדה הרפואית לעררים לפיה המערערת אינה סובלת מנוירופתיה סכרתית, ואולם לטענתה טעתה הועדה בכך שלא דנה בשאלה האם יתכן שכאבי המערערת מהוים תיסמונת כאב שרירים המלווה חולי סכרת שלא על רקע נוירופתיה.

...

דיון והכרעה בית הדין סבור שדין הערעור להתקבל בשל כך שהוועדה הרפואית לעררים לא קיימה את ההוראה בפסק הדין לפיה עליה להתייחס לשאלה אם קיימת אסכולה הקושרת בין סכרת לתסמונת כאב.

בית הדין סבור שיש לקבל את בקשת המערערת להחלפת ההרכב, נוכח העובדה שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה בפעם השלישית.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל הערעור מתקבל ועניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש שלא יוצגו לו הפרוטוקולים של דיוני הוועדה הנוכחית על גלגוליה.