ערעור על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי הנוגעות להתיישנות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 17 בינואר 2023 ע"א 31086-11-22 סולטן נ' עריית ירושלים לפני כבוד השופט רם וינוגרד כבוד השופטת שושנה ליבוביץ כבוד השופטת תמר בר-אשר המערער יוסף סולטן ע"י ב"כ עו"ד גרשון קליינר המשיבה עריית ירושלים ע"י ב"כ עו"ד יואל רוטמן פסק דין

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' וינשל) בת"א 25466-07-16, מיום 4.8.2022.

בפסק-הדין נקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח את הטענה לפיה נימסרה למשיבה הודעה בעיניין שינוי המחזיקה בנכס מהחברה לחברת "סולטן גלי אחזקות בע"מ"; ועיקר הדיון העובדתי סבב את השאלה אם הוכחו רכיביה של "חזקת ההברחה", תוך שלילת טענות המערער ועל יסוד קביעות עובדתיות ברורות ומבוססות בסוגיה זו. בערעורו טוען המערער כי בית משפט קמא שגה בקביעה לפיה החברה היתה המחזיקה בעסק ששמש כבית קפה ברחוב המלך ג'ורג' 41 בירושלים, בגינו ניזקף חוב הארנונה לחברה.

כמו כן, טען המערער, שבבקשה לרשות להיתגונן ובדיון מיום 21.6.2018 העלה טענות לסילוק על הסף, ובכללן טענה להתיישנות ולשיהוי, והיה על בית משפט קמא לקבל טענות אלה (פסקות 27-25 להודעת העירעור).

בעירעור לא נטען כלל בנוגע לקביעותיו העובדתיות המפורטות של בית משפט קמא בשאלה אם עלה בידי המערער להפריך את "חזקת ההברחה". ככל שכוונת המערער היתה לבקש ולחתור תחת הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא בסוגיה זו, לא די היה באמירה כללית לפיה הוא סבור שלא הוכחו כל התנאים המצטברים לחיוב בעל שליטה באופן אישי בחוב הארנונה.

...

נציין בהקשר זה כי בית משפט קמא בחן את הטענות העובדתיות אחת לאחת וקבע כי הוכחו כל הרכיבים הנדרשים לקיום חזקת ההברחה, ולא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעות אלה.

הטענות לפיהן היה על בית משפט קמא להכריע בטענות הנוגעות להתיישנות ושיהוי עומדות בניגוד להסכמה הדיונית הברורה והמפורשת של הצדדים, ולפיכך דינן להידחות.

מעבר לנדרש, נציין שבית משפט קמא התייחס בקצרה בפסק-דינו גם לסוגיית ההתיישנות, וקביעתו בהקשר זה מקובלת עלינו.

בית משפט קמא עמד גם על העובדה שטענות המערער בסוגיה זו אינן מתיישבות עם העובדה שהחברה היא זו שניהלה משא ומתן לפרישת תשלומי הארנונה במהלך התקופה מושא התביעה, והיא זו שהעבירה למחלקת הארנונה המחאות לתשלום חוב הארנונה עבור תקופה זו. לנוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

...

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 54710-05-15 חיים ואח' נ' רשות הפיתוח לפני כבוד השופט אילן ש' שילה, אב"ד כבוד השופטת חנה קיציס כבוד השופט רמי חיימוביץ המערערים 1. ארגי חיים 2. דנה ארגי 3. ארגי דותן 4. ארגי אורנית ב"כ תפארת דמתי קולה, עו"ד המשיבה רשות הפיתוח ב"כ מנשה בן דוד, עו"ד פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופט הבכיר ז' ימיני) מיום 16.4.15 (ת"א 2913/06), שבו קיבל בית-המשפט את תביעת המשיבה, והורה על פינוי המערערים מן המקרקעין הידועים כגוש 5103 חלקה 39 שבקרית עיקרון ("המקרקעין").

הקושי לערער על קביעות שבעובדה ידוע, אך גם אם טענותיהם העובדתיות של המערערים יתקבלו במלואן, עדיין נמצא כי התביעה לא היתיישנה.

סעד מן הצדק: סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר קובע כי "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית-המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתת". המערערים סבורים כי בעיניינם יש מקום להפעלת הסעיף, אך בית-המשפט השלום דחה טענה זו. טענות המערערים בסוגיה זו נבחנו על ידנו מחדש (דה נובו), בהתאם לסמכות שהוקנתה לערכאת העירעור בסעיף 132(ב) לחוק הגנת הדייר.

...

נזכיר כי בית-המשפט מצא כי השטח שבידי המערערים פולש לחלקות נוספות ומונע שיווקן, וכך פוגע פגיעה נוספת באינטרס הציבור.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית-משפט השלום והערעור נדחה.

המערערים ישלמו את דמי השימוש הראויים שפסק בית-משפט השלום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית תוך 30 ימים מהיום.

בית המשפט דחה טענות היתיישנות ושיהוי שהעלה המערער, וקבע כי למשיב עומדת כלפיו עילת תביעה אישית, משום שדמותו מופיעה בסרט באופן שיש בו כדי להביא "לייחוס ברור של ארוע ביזת הזקן לתובע ולשני החיילים הנוספים שנצפים עמו, וכן לראותו כמי שיש לו קשר, הגם פחות ספציפי, ליתר ארועי מבצע חומת מגן" (פסקה 170 לפסק הדין).

לכך תורמת גם העובדה שחלקים מרכזיים של העירעור מופנים כלפי קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית – שהיקף ההתערבות בהן מצומצם, כידוע.

מנגד, המשיב סבור שהמאזן נוטה דוקא לזכותו: בעוד פסק הדין מאפשר לכל אדם המעוניין בכך לצפות בסרט בפלטפורמה מקוונת, עיכוב הבצוע יעצים את הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ויאפשר להקרין את הסרט – שהעניין בו גבר בעקבות הכרעת בית המשפט המחוזי – בישראל, "בפני קהל שהוא בחלקו קהל שבוי". עם זאת, המשיב מסכים, "כאפשרות חלופית בלבד, כי העותקים שיאספו יוחזקו בשלב זה בנאמנות אצל ב"כ המערער". על רקע קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לקשיים המעשיים במתן סעד מצומצם יותר – הסרת ארבע השניות שבהן מופיע המשיב מהסרט – אינני סבור כי עלה בידי המערער להוכיח שמאזן הנוחות בנוגע לאיסור הפצת והקרנת הסרט נוטה לזכותו.

פסק הדין אינו מיפרט מה יעלה בגורל העותקים – אך מן הנוסח שצוטט עולה כי מלאכת ההחרמה מוטלת על המערער.

...

דין הבקשה להידחות בעיקרה, כפי שיפורט להלן.

משכך, סבורני כי הנזק שייגרם לשמו הטוב של המשיב כתוצאה מהקרנות נוספות של הסרט, עולה על הנזק שנגרם למערער – או לציבור – כתוצאה מפגיעתו של פסק הדין מושא הערעור בחופש הביטוי.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה – למעט ביחס להחרמת עותקי הסרט, שתעוכב עד להכרעה בערעור.

בסיפא של כתב-ההגנה טען הנתבע מס' 1 כך: "בהתאם לאמור לעיל המכר שביצע הנתבע לתובעת גובר על זכויות נטענות של הנתבעים שיש מקום לבטל הזכויות הנטענות על ידם...." במסגרת הסיכומים נטען, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים מס' 2-9, במסגרת ההליך בעניינינו, אולם בד-בבד טען, כי התובעת היא זו שגרמה לתאונה המשפטית, וכי לו קיימים בידיה מלוא המסמכים היה עליה לפנות תחילה ולבקש את רישום זכויותיה בלישכת רישום המקרקעין.

נטען, כי טענות התובעת הן למעשה ניסיון לערער על קביעות עובדתיות שניתנו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ואושרו בפסק-דינו של בית המשפט העליון.

עוד נטען, כי התובעת מסרה שלוש גרסאות עובדתיות חלופיות באשר להשתלשלות האירועים, בעוד שגירסתם של הנתבעים מס' 2-9 הייתה עקבית, ועולה בקנה אחד עם הקביעות שנקבעו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ואושרו בפסק-דינו של בית המשפט העליון.

...

אין בידי לקבל טענה זו – ועל היעדר רכיבי תום-הלב והתמורה בהסכם עליו חתמה התובעת, עמדתי זה עתה בהרחבה.

על יסוד כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעת התובעת.

אני מחייב את התובעת בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ), בחלקים שווים לנתבעים מס' 2-9.