ערעור על צו תשלומים בהליכי חדלות פירעון ליחיד בעל חובות נמוכים

המונח "צו פתיחת הליכים" לקוח מסעיף 2 לחוק חדל"פ, והכוונה לצוו המכריז כי "חייב הוא חדל פרעון וכי ייפתחו לגביו הליכי חידלות פרעון לפי חוק זה". מאחר שהמערער הנו אדם פרטי ומאחר שסך שלושת חובותיו בהוצל"פ "אינו עולה על 150,455 ₪", הוא נחשב ל"יחיד בעל חובות בסכום נמוך" בהתאם לסעיף 186 לחוק חדל"פ, וההסדר הרלוואנטי לגבי שבאותו חוק הוא בפרק י"ב לחוק שעניינו ב"הליכי חידלות פרעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך", הסדר שבו רשם ההוצל"פ הוא בעל הסמכות העניינית הרלוואנטית.

העירעור הוגש בהתאם לסעיף 351 לחוק חדל"פ, שמקנה זכות ערעור לפני בית משפט השלום על "החלטה סופית של רשם ההוצאה לפועל שניתנה לפי חוק זה", והחלטת כב' רשמת ההוצל"פ במקרה שלנו עונה לכאורה להגדרה "החלטה סופית", מאחר שמנעה על הסף מהמערער את האפשרות להנות מצו פתיחת הליכים ומאפשרות השקום הטמונה בו. בהחלטתי מיום 28.12.20, נוכח הייצוג המשפטי שניתן וממומן למערער עפ"י חוק הסיוע המשפטי ועפ"י לשון תקנות האגרות, ניתן למערער פטור מתשלום אגרה בתיק ערעור זה. הליכים רלוואנטיים ביום 9.12.20 הוגש כתב העירעור.

ביום 13.1.21 הגיש המשיב 2 תגובתו לבקשה, לפיה "הוא מותיר את שאלת הפקדת עירבון לשק"ד בית המשפט". ביום 15.1.21 הגיש המערער הודעה על כך שמסר את המסמכים הדרושים עפ"י החלטתי מיום 23.12.20 לידי ב"כ המשיבה 3, ובהתכתבות בדוא"ל בין ב"כ המערער לבין ב"כ המשיבה 3, הודיע האחרון לראשון ביום 11.1.21 על היתנגדות המשיבה 3 לבקשה שבנידון, בין היתר ובעיקר, מאחר שהמשיבה 3 בעמדה לפיה "בבירור שאין שם סיכוי לשקום כלכלי". באותה הודעה השיב המערער על עמדת המשיבה 3 הנ"ל. הכרעה לאחר שנתתי דעתי למסמכי ולטענות הצדדים, אני מוצא להעתר לבקשה שבנידון ולפטור את המערער מהפקדת ערבון בתיק זה. להלן נימוקיי: המשיב 2, שנושה במערער ברוב הגדול של סכום החובות, אינו מביע כל היתנגדות לבקשה, ובנסיבות ניתן לראות בכך גם הסכמה לבקשה.

...

שוכנעתי מטענות וממסמכי המערער, כי מצבו הכלכלי עגום ביותר והוא נעדר יכולות כלכליות (למעשה העובדה שהוחלט להעניק לו סיוע משפטי חינם על חשבון המדינה מדברת בעד עצמה).

אבל מאחר שמטרתם של דיני ההוצל"פ, ושל חוק החדל"פ בכלל זה, אינה להעניש אדם על עברו אלא לפעול למיצוי האפשר בהווה ובעתיד, לא נראה לי סביר והגון לכאורה למנוע מאדם, רק משום שלא כיבד בעבר את נושיו (גם ובעיקר בשל נסיבות חייו הקשות שהוצגו), את אפשרות ההסדר הכלכלי והשיקום, מה גם שאפשר שגם נושי המערער (המשיבים) ייצאו נשכרים מהסדרה ריאלית כזו של הדברים (בפיקוח ראוי כמובן של מנגנוני ההוצל"פ), תחת להותיר חובות כה ישנים (ואולי אבודים) אלה בהליכי גביה לעוד עשרות שנים, על הטרחה והמשאבים שהדבר מייצר לכולם.

לסיכום בקשת המערער מתקבלת – ניתן לו פטור מהפקדת עירבון בתיק זה. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותעבירה לעיון כב' השופט עמית יריב.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 17.2.21, אשר במסגרתה נקבע צו תשלומים חודשי בסך 3,300 ₪.

עוד נקבע בהחלטה הנ"ל, כי אם המבקש אינו יכול לפרוע את חובו, העומד על כ-277,000 ₪, במסגרת הזמן הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, עליו להגיש בקשה לצוו פתיחת הליכים לממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל.

המבקש הוא כבן 65 שנים, פרוד מבת זוגו וחי לבדו, שכרו נמוך והוא אף הוצא לחל"ת למשך מספר חודשים.

טענתו המרכזית של המבקש היא, כי הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים זמן רב לפני תקונו של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולפני ביטול מוסד זה של "חייב מוגבל באמצעים" (החל מיום 15.9.19), ולפיכך אין להשית עליו צו תשלומים במיגבלות הזמן הקבועות כיום בחוק ההוצאה לפועל ולהפנותו להליכי חידלות פרעון.

היה זה "שטר ושוברו בצידו", שכן לצד איחוד התיקים וההגנה שהוא הקנה לחייב שעמד בצו התשלומים (הגנה מפני הליכי הבאה ומאסר, עיקול מטלטלין, עיקול משכורת ועוד), נבעו מאותה הכרזה על חייב כמוגבל באמצעים גם הגבלות שונות שהוטלו על החייב, במטרה למנוע יצירת חובות חדשים ולהבטיח עמידתו בתשלומים במסגרת המסלול לגבייה קולקטיבית (עיכוב יציאה מהארץ, איסור על שימוש בשיקים כ"לקוח מוגבל מיוחד" על פי חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981), איסור ייסוד תאגיד או על היות החייב בעל עניין בתאגיד ועוד) (ראה – ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211 (2003) ).

ענייננו, אם כך, אינו בחייב מוגבל באמצעים אשר מבקש להשאר במסגרת מסלול הגבייה הקולקטיבי אשר החוק העמיד לרשות החייבים טרם תקונו של החוק וחקיקת חוק חידלות פרעון (חייב אשר רשאי להמשיך באותו מסלול גם לאחר תקונו של החוק, אם הוא עומד בתנאים שנקבעו בעיניינו), אלא בחייב שאמנם הוכרז בעבר כ-"מוגבל באמצעים", אולם תיק האיחוד שלו פוזר, לאחר שנותר במסגרתו תיק פרטני אחד ויחיד.

בהקשר לכך קבעה כב' הרשמת ברטהולץ בהחלטתה מיום 23.2.21 (נספח 6 לבקשת רשות העירעור), כי אין עוד משמעות לאיחוד תיקים בעיניינו של המבקש, שכן זה הוא תיקו היחיד, ולפיכך בקשתו לשינוי צו תשלומים נדונה לפי סעיף 69יב לחוק ההוצאה לפועל, אשר מחיל על בקשה מעין זו את מיגבלת התקופות הקבועה בסעיף 7א1 לחוק.

...

סבורני כי דברים אלו של כב' הרשמת (במסגרת בקשה לעיין מחדש בהחלטתה), כמו גם עצם ההחלטה שבעניינה בקשת רשות הערעור, בדין יסודם, ואין בהם כל שגגה.

לאור האמור, איני מוצאת כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ואת הערעור לגופו, וזאת אף מבלי להידרש לטענות שהעלו הצדדים לגבי יכולת הפירעון של המבקש לגופה.

לפני בקשת ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כבוד הרשמת נעמה טלמן-בולטין, בקביעת צו תשלומים בהליכי חידלות פרעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, המתנהלים לפני רשם הוצאה לפועל לפי חלק ג', פרק יב', בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 ("החוק").

...

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בגדר החלטות אלה קיבל בית-המשפט קמא את בקשות הנאמנים, שנעשו על בסיס דוחות בדיקה שלהם ונתמכו על-ידי הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי (להלן: "הממונה"), והורה על ביטול צוים לפתיחת הליכים שניתנו ליחידים, הם המערערים שבפניי, וזאת מכוח סעיף 286(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").

השאלה שבפניי הנה האם ניתן להורות מכוחו של סעיף 286(א) לחוק על ביטול צו לפתיחת הליכים שניתן ליחיד, בשל כך שליחיד חובות שאינם ברי-הפטר בהליך חידלות-הפרעון לפי סעיף 175 לחוק (כגון חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק-דין וחוב בגין תשלום עונשי, למשל למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המרכז לגביית קנסות")).

בהתקיים כל אלה: (1) הוא נמצא בחדלות פרעון או שהצו יסייע כדי למנוע את חידלות פרעונו; ובסעיף 186 לחוק, העוסק בהליכי חידלות-פרעון לגבי יחידים בעלי חובות בהקף נמוך: יחיד רשאי לפתוח בהליכי חידלות פרעון גם אם סך חובותיו אינו עולה על 161,236.45 שקלים חדשים, לפי הוראות פרק זה, ובילבד שהוא נמצא בחדלות פרעון או שהצו יסייע כדי למנוע את חידלות פרעונו.

ודוקו: כידוע, בעיניינם של יחידים ניתן הצוו לפתיחת הליכים על-ידי הממונה ולא על-ידי בית-המשפט, כאשר בית-המשפט עשוי להיות מעורב בהליך בנושאים קונקריטיים שונים, כקבוע בחוק, וכן בהחלטה לגבי ביטול ההליך לאחר שכבר ניתן הצוו על-ידי הממונה.

...

במלים אחרות, אני סבורה כי כאשר מונח מקרה כזה בפני בית-המשפט, או אף קודם לכן, יש לפנות לראש ההוצאה-לפועל ו/או לנושים בעניין אותם כלים משפטיים (שהרי ככלל, תיקי ההוצאה-לפועל ביחס לאותם חובות שאינם ברי-הפטר אינם נסגרים עם הכניסה להליך חדלות-הפירעון אלא מעוכבים בהם ההליכים בלבד).

סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני מקבלת את שני הערעורים ומורה על השבת העניינים לבית-המשפט קמא על מנת שיבחן אותם מחדש לגופם בהתאם לאמור לעיל.

כמו כן אני מורה כי המזכירות תעביר את פסק-הדין לידי הממונה, ראש הסיוע המשפטי ומנהל רשות האכיפה והגבייה.

במצב בו היחיד כלל אינו ממצה, מסיבותיו האישיות, את כושר הישתכרותו ובמעשיו פוגע בניהול התקין של הליכי חידלות הפרעון, הרי שאין כל היתכנות לקביעת צו תשלומים בסכום שהוצע ע"י בעלי התפקיד.

ביום 5/2/23 הגיש היחיד ערעור על פסה"ד (עחדל"פ (מחוזי-חי') 7843-02-23 אוריי נ' ממונה על חידלות פרעון-מחוז חיפה והצפון ואח' (24.5.23)).

לאור המפורט, סברו בעלי התפקיד כי הסכום החודשי שהושת על היחיד בסך 1,100 ₪ נמוך ואינו תואם את יכולתו של היחיד וכי יש להשית עליו תשלום חודשי בסך 1,300 ₪.

לפנים משורת הדין ומתוך היתחשבות בבקשת היחיד, בשים לב להפרש הקטן יחסית בין התשלום החודשי המושת כעת על היחיד לבין המלצת בעלי התפקיד, אני מקבלת את בקשת היחיד לפיה התשלום החודשי בסך 1,300 ₪ יחל לאחר שהיחיד יסיים לשלם את פריסת החוב (991 ₪ המתווספים מדי חודש לתשלום החודשי) ובפרק זמן זה, יוסיף לשלם כסכום התשלום החודשי עתה- 1,100 ₪.

...

הנה כי כן, קבע בית המשפט המחוזי כי על תקופת התשלומים להיות בלתי מוגבת בזמן וכך אני מורה.

אף מבלי להידרש לשאלת כושר השתכרותו של בן הזוג, אין בידי לקבל כלל וכלל טענת היחיד כי הסכום שביכולתו לשלם הוא 500 ₪ בלבד, כיוון שבפועל נושא עתה היחיד בתשלום חודשי בסך 1,100 ₪ ואין חולק כי הוא עומד בתשלום זה. יתרה מכך, למעשה היחיד נושא לאחרונה בתשלום חודשי בסך 2,091 ₪ (1,100 ₪ תשלום חודשי+ 991 ₪ החזר תשלום לחברת הביטוח וחוב פיגורים).

לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בבקשת היחיד, בשים לב להפרש הקטן יחסית בין התשלום החודשי המושת כעת על היחיד לבין המלצת בעלי התפקיד, אני מקבלת את בקשת היחיד לפיה התשלום החודשי בסך 1,300 ₪ יחל לאחר שהיחיד יסיים לשלם את פריסת החוב (991 ₪ המתווספים מדי חודש לתשלום החודשי) ובפרק זמן זה, יוסיף לשלם כסכום התשלום החודשי עתה- 1,100 ₪.

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לקביעות בית המשפט המחוזי בפסק דינו בערעור היחיד, אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 163 (ד) לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.