ערעור על צו שיאפשר המשך ביצוע

היתייחסות לטענות נוספות של הנתבעים הנתבעים מדגישים שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת הועדה המקומית ליתן היתר בניה; ולשכן יש להתיר להם לבנות על סמך ההיתר שניתן להם.

לא היה מקום לאפשר להמשיך בבצוע העבודות בנסיבות הללו, ולראיה אכן ניתן צו הפסקת עבודה מינהלי.

...

העתירה לצו מניעה קבוע האוסר על פלישה לדירות התובעים, נדחית.

העתירה להורות להשיב את מצב הדירות בקומה העליונה לקדמותו, נדחית.

על רקע זה אני קובע כי הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובעים בעין כנגד קבלות, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 100,000 ש"ח. בקשה לאישור הוצאות המשפט בצירוף אסמכתאות תוגש תוך 21 יום, שאם לא כן הוצאות המשפט יהיה רק שכר טרחת עורך הדין שנפסק לעיל.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס) מיום 13.8.19 ב-ת"א 58414-06-19 לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה.

בכתב התביעה שהגישה המבקשת ביום 26.6.19 עתרה המבקשת לסעדים של אכיפת ההסכם, לרבות צו שיאפשר למבקשת להמשיך בבצוע העבודות נשוא ההסכם, לרבות מתן צו מניעה זמני, ובנוסף סעד כספי בשווי של 698,555 ₪.

...

מוסיפה המשיבה, שבהחלטתו הגיע בית משפט קמא למסקנה, שאין מקום למתן סעד זמני, וככל שיש למבקשת זכות כלשהיא, הרי שזכות זו היא זכות כספית שתוכרע במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בפני בית משפט קמא, כולל הנספחים, פרוטוקול הדיון בפני בית משפט קמא מיום 25.6.19, החלטת בית משפט קמא מיום 13.8.19 הדוחה את הבקשה לסעד זמני, בקשת רשות הערעור על נימוקיה, ותגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור – הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

נימוק זה, בשילוב עם מסקנתו המוצדקת של בית משפט קמא, לפיה, בנסיבות העניין נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבה, הצדיקו את דחיית הבקשה לצו מניעה זמני ולפיכך, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

ידיעת הבעלים של המקום או המחזיק בו על ביצוע עבירה במקום או על כוונה לבצע עבירה במקום – עולה כי שאלת ידיעת המערער על ביצוען של עבירות במקום הוא רק אחד הפרמטרים עליהם יש לתת את הדעת במתן צו לגבי המקום.

יחד עם זאת, אין בפגיעה במערער כדי להצדיק ביטול הצוו באופן שיאפשר המשך ביצוע העבירות כמפורט לעיל.

...

בהקשר זה אפנה לעניין אבנבך, בו נקבע: "בנסיבות העניין התרשמתי גם כי קיים יסוד סביר לחשש כי יש בפעילות העבריינית המתוארת, כך לכאורה, כדי לסכן את ביטחונן של אותן חשפניות העובדות במועדון במתן שירותי מין תמורת כסף לרוב מתוך מצוקה כלכלית קשה על רקע סוציואקונומי מורכב, לצד הצורך להגן על הציבור בכללותו, מפני ההשפעות השליליות שבעבירות הסרסרות והחזקת מקום לשם זנות, אשר לא אחת מובילות לפעילות עבריינית אחרת, כגון אלימות פיזית ומילולית וצריכת סמים". קביעה זו מקובלת עליי והיא נכונה גם בעניינו של המערער.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ואף בהתחשב במספר הרב של מקרים קודמים בהם נמשך ביצוע העבירה על אף ביקורי המשטרה במקום בשעות שונות של היממה, לא מצאתי כי ישנם תנאים ומגבלות חלופיים שניתן להשית ואשר ישמשו חלופה שתיתן מענה הולם וסביר בנסיבות העניין לסגירת המקום.

הערעור נדחה.

רקע וטענות הצדדים : ענייננו בעירעור על צו מינהלי שהוציא מפקד המחוז ביום 30.10.23 להגבלת שימוש בעסק מסוג מרכול ומסעדה בשם "מסעדת אלערבי" בשכונה 14 בית 167 ברהט למשך 30 ימים לפי סעיף 12ב4 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

השאלה שבמחלוקת המערער כאמור לא חולק על התקיימות התנאים להוצאת צו הגבלה מינהלי לפי חוק הכניסה לישראל- יסוד סביר להניח כי המקום משמש לבצוע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לבצוע עבירה כאמור; הצוו הוא במידה שלא עולה על הנידרש כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום.

הבקשה שהגישו המערער ומוראד להעברת בעלות בחלק מהעסק (מרכול) לידי המערער ופיצול רישיון העסק לשני רישיונות עסק נפרדים, הוגשה רק לאחר שניתן הצוו ולא מן הנמנע שהוגשה בעטיו של הצוו כדי לאפשר פתיחה של חלק מהעסק חרף הצוו.

...

אף אם הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בשני עסקים נפרדים וכאמור לא כך הוא, המערער לא הוכיח שהשוהים הבלתי חוקיים שעבדו לכאורה במקום, לא עבדו במרכול.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי לא התקיימה עילה המצדיקה התערבות בהחלטה.

הערעור נדחה.

לאחר ששקלתי את נסיבות העבירה בעניינינו כפי שפירטתי ובכללן: העסקת 3(!) עובדים מעזה בזמן מילחמה נגד עזה, שהיית תושב נוסף מעזה במשך כימעט שבועיים בזמן מילחמה, מבלי שיש לו היתר כדין, טענת המערער שלא ידע על המצאות השוהה הרביעי בעסק במשך כימעט שבועיים, טענת המערער שלא היה מודע להוראות בעיניין סגר, שהיא לא סבירה ובכל אופן מצביעה לכל הפחות על אדישות לאפשרות ביצוע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ולאחר ששקלתי העידר עבר פלילי למערער ואת ההפסד הכלכלי המשמעותי שניגרם לעסק והנזק שניגרם למעגלים רחבים יותר – עובדים, לקוחות, ספקים, כתוצאה מהצו - נחה דעתי כי החלטה על צו למשך 30 ימים אינה חורגת מהמידה הנדרשת כדי למנוע המשך ביצוע עבירה ולא ניתן להסתפק בנסיבות בקביעת תנאים וערבויות שיאיינו את הסיכון להמשך ביצוע עבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

...

לאחר ששקלתי את נסיבות העבירה בענייננו כפי שפירטתי ובכללן: העסקת 3(!) עובדים מעזה בזמן מלחמה נגד עזה, שהיית תושב נוסף מעזה במשך כמעט שבועיים בזמן מלחמה, מבלי שיש לו היתר כדין, טענת המערער שלא ידע על הימצאות השוהה הרביעי בעסק במשך כמעט שבועיים, טענת המערער שלא היה מודע להוראות בעניין סגר, שהיא לא סבירה ובכל אופן מצביעה לכל הפחות על אדישות לאפשרות ביצוע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ולאחר ששקלתי העדר עבר פלילי למערער ואת ההפסד הכלכלי המשמעותי שנגרם לעסק והנזק שנגרם למעגלים רחבים יותר – עובדים, לקוחות, ספקים, כתוצאה מהצו - נחה דעתי כי החלטה על צו למשך 30 ימים אינה חורגת מהמידה הנדרשת כדי למנוע המשך ביצוע עבירה ולא ניתן להסתפק בנסיבות בקביעת תנאים וערבויות שיאיינו את הסיכון להמשך ביצוע עבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

מדובר בהיקף עבודה מצומצם מאד, שאינו מצריך העסקת עובדים רבים ונחה דעתי שבהיקף כזה החשש מהעסקת עובדים לא חוקיים פוחת משמעותית וניתן לאיין אותו באמצעות קביעת ערבויות מתאימות.

סוף דבר הצו ישאר על כנו למשך 30 ימים.