חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על צו מניעה בגין גזל סוכנות בלעדית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על מנת למנוע "היתנפלות" של הסוכנים על הלקוחות, הגיעו החברות להסדר, לפיו סוכן אחד יגש ללקוח, יעביר לו חומר פירסומי של כולן ויעביר לחברות את פרטיו, וכך הן נהגו.
התובעות ביקשו בתביעתן שורה של סעדים, הכוללים צו מניעה קבוע, שימנע מהנתבעים לפנות ללקוחותיהן כדי לשכנעם להתקין אצלם את האביזרים, ושימנע מהם לעשות שימוש בסודות המסחריים שגזלו.
כב' השופטת חיות אף קיבלה את העירעור על הצוו שנתן בית המשפט קמא האוסר על המערערים לעשות שימוש במאגר הלקוחות והספקים של המשיבה והורתה לבית המשפט המחוזי לערוך דיון מחודש בענין זה, בהוסיפה (פיסקה 9): "שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לצוו האוסר על המערערים "לעשות שימוש במאגר הלקוחות ו/או הספקים של [סיגמה]". למותר לציין כי מיגבלה מעין זו יכולה להיות מוטלת אך ורק מכוח עילה משפטית מוגדרת, וכבר נקבע כי אין די באנטרס שיש לבעל דין במניעת התחרות כשלעצמה על-מנת להצדיקה (השוו ע"א 6601/96 AES System Inc.
יתרה מכך, צו מניעה האוסר באופן גורף על בעל דין להיתקשר עם צדדים שלישיים במסגרת פעילותו העסקית, עלול להעניק לבעל הדין שכנגד הלכה למעשה "זיכיון" להתקשרות בלעדית עם אותם צדדים, וזאת מבלי שנשמעה עמדתם בנושא.
...
משום כך, אין מנוס מדחיית כל תביעתה.
מלבד זאת שמדובר בכתב אישום בלבד ולא בהכרעת דין, הרי שלא ברור מה הקשר בין אותם מעשים ובין המעשים שנדונו כאן, ולכן לא אדון בענין זה. תוצאה התביעה נדחית כלפי הנתבעים 1-6, על כל חלקיה.
התביעה נדחית כלפי הנתבע 7, בהתייחס לעניינים שבסמכות בית משפט זה. אין צו להוצאות.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2010 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"א 6724/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה: דיויד שילד-סוכנות לביטוח חיים (2000) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בש"א 10982/09 שניתנה ביום 20.7.09 על ידי כבוד סגן הנשיא י' זפט בשם המבקשת: בשם המשיבה: עו"ד צבי אגמון, עו"ד יואב הירש ועו"ד מתן מרידור עו"ד אמיר לויצקי עו"ד אילת ברודיצקי ][]החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגן הנשיאה י' זפט), בגדרה נתקבלה בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני.
בסעיף 3.3 להסכם המסגרת, שכותרתו "בלעדיות ואי תחרות", נאמר כך: "[המבקשת] מצהירה בזאת כי בהיות הפוליסה והיוזמה העסקית בבעלותה של [המשיבה], [המבקשת] לא תעסוק במכירת פוליסת הביטוח (כמפורט בנספח א') או דומה לה אלא באמצעות [המשיבה] ו/או בהסכמת [המשיבה] וזאת במהלך תקופת ההסכם, תקופות ההארכה וכן למשך 24 חודש (כך במקור - א' ג') נוספים מתום ההיתקשרות". להלן יכונה סעיף זה - תניית אי התחרות.
בבקשת רשות העירעור מעלה המבקשת שלוש טענות עיקריות: הראשונה, כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות שנתן לתניית אי התחרות ומכל מקום הצדדים ויתרו, במשתמע, על תניה זו; השנייה, כי לא היה מקום ליתן צו מניעה בשל פגיעה בסודות מסחריים, שכן המבקשת הצהירה כי לא תישתמש במידע הנחשב לסוד מסחרי; השלישית, כי תניית אי התחרות הנה הסדר כובל, לפי סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק ההגבלים העיסקיים), ועל כן אין ליתן לה תוקף.
נראה, כי ככל שהדברים אמורים בעילה של גזל סוד מסחרי, היה על בית המשפט לקבוע לגבי כל אחד מפריטי המידע האם הוא מהוה, לכאורה, סוד מסחרי של המשיבה והאם יש לאסור על המבקשת להשתמש בו. לא היה מקום להטלת איסור עיסוק גורף, על בסיס הנחת מוצא לפיה ככל הנראה תישתמש המבקשת בסודות מסחריים המצויים ברשותה.
...
מסקנתנו היא, אם כן, כי הנימוק היחיד שיש בכוחו להצדיק מתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת להתחרות בתחום הביטוח מסוג Relocation הוא תניית אי התחרות.
טענה זו אינה מקובלת עלי.
התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2008 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון ע"א 9678/05 בפני: כב' השופט א' גרוניס כב' השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. חב' בתימו בע"מ 2. אריה דרוביאבסקי 3. חב' סין פרפקט סחר בע"מ 4. קילה דרוביאבסקי נ ג ד המשיבות: 1. ARRABON -HK- limited 2. לי-דן סוכנויות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 399/04 מיום 1.8.05 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא גדעון גינת בשם המערערים: עו"ד יצחק דהן בשם המשיבות: עו"ד ד"ר שרה פרזנטי; עו"ד ערן פרזנטי ][]פסק-דין
השופט ע' פוגלמן: ][] ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 399/04 (כבוד סגן הנשיא ג' גינת), שהורה על מתן צוי מניעה קבועים בהתייחס למשחקים נושא העירעור, על השמדת המשחקים, וכן חייב את המערערים בתשלום פיצויים סטטוטוריים.
המשיבה 2 היא חברה ישראלית, בעלת זכות ההפצה הבלעדית של המשחק המקורי בישראל, אשר תרגמה אותו לעברית ולערבית, והיא משווקת אותו, תוך התאמתו לשוק הישראלי, תחת השמות "עמי חכמי" (להלן: המשחק המקורי בעברית) ו"זאכי אל זאכי".
נוכח קביעותיו אלה, לא ראה בית המשפט לידון בעילות התביעה הנוספות של גזל מוניטין ועשיית עושר שלא במשפט.
...
לפיכך, ובשים לב לדברים שאמרנו בהתייחס לחומרה היתרה שיש לנסיבות הנוגעות למשחק המפר בעברית, כמו גם לסכום שנקבע בהסכם הפשרה (אליו נתייחס בהמשך הדברים), אנו קובעים כי בגין המשחק המפר בעברית יחובו המערערים 2 – 4, ביחד ולחוד, בסכום של 40,000 ש"ח; בגין המשחק המפר באנגלית יחובו המערערים 1 – 2, ביחד ולחוד, בסכום של 40,000 ש"ח. שאלה נוספת עניינה בנפקותו – לעניין פסיקת הפיצויים – של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
לפיכך, ועל מנת להימנע מפיצוי יתר, אנו קובעים כי כל סכום ששולם על ידי המערערים 1 – 2 מכוחו של הסכם הפשרה יקוזז מהסכום שנפסק על ידינו.
סיכום סוף דבר – דין הערעור להתקבל בחלקו באופן בו תחת סכום הפיצוי שנפסק, ייפסק סכום של 80,000 ש"ח בהתאם למפורט לעיל.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2003 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת נילי ארד פתח דבר: הערעורים שלפנינו עניינם בתביעה שהגישה המערערת #_ftn1 (להלן: גירית או החברה) לבית הדין האיזורי בתל אביב (השופט טננבוים ונציגי הציבור מר טיומקין ומר פריאל; עב 4588/02) למתן צוי מניעה זמניים וקבועים נגד המשיבים#_ftn2 למניעת גזל סוכנות בלעדית ופניה אסורה ללקוחותיה.
...
על מהות המגעים שקיים סמי – בעל מניות עיקרי והמנהל בגירית - עם עובדיו הבכירים, הלא הם המשיבים, נאמר בפסק הדין כך: "אנו דוחים את טענתה של התובעת לפיה, המגעים בין סמי לבין הנתבעים נועדו אך כדי להתחקות אחר כוונותיהם של הנתבעים ולהוכיח את זממם לגניבת לקוח. אם כך היו פני הדברים, לא היה מקום לקיים את המגעים תקופה של למעלה מארבעה חודשים כשהנתבעים ממשיכים לעבוד במקביל בתובעת ולעמוד מטעמה בקשרי עבודה עם קרונה. לדעתנו המו"מ מצד סמי התנהל בכוונה לסיימו בהצלחה באופן שיוקם גוף חדש בו יהיו שותפים הוא והנתבעים ואשר יקבל את ייצוגה של קרונה בארץ. המו"מ לא עלה יפה בשל דרישותיהם הגבוהות של הנתבעים לנתח גדול יותר באותה חברה חדשה". בהמשך נתן בית הדין דעתו למגעיו של סמי עם קרונה, בהם נטלו חלק גם המשיבים: "המו"מ מצידו של סמי בא על רקע החשש הממשי שלקוח חשוב כקרונה ישמט מתחת ידיה של התובעת. כדי למנוע נזק זה לתובעת ולסמי הועלתה, על ידי מי שהועלתה, ההצעה שאמורה היתה להשאיר את קרונה בקשרי מסחר עם סמי באופן שסמי יהיה שותף בכיר בגוף שימשיך לייצג בלעדית את קרונה בארץ. סבורים אנו שכבר בתחילת המגעים בין הצדדים, חשד סמי בנתבעים, כי ידם בכך שקרונה עומדת לשנות את מעמדה של התובעת כנציגה בלעדית שלה בישראל. הצעד שבחר סמי, על מנת למנוע את הנזק הכספי, היה לנסות ולהכנס לשותפות עם הנתבעים וזאת תוך ניצול הקשרים שלהם עם קרונה. לקראת חודש פברואר 2001, הבין סמי כי מו"מ זה לא יגיע לסיכום חיובי מבחינתו ועל כן, "שינה כיוון" והחליט למנוע מהנתבעים לקבל לידיהם את יצוגה של קרונה ללא שיתופו שלו.
" בהתייחס למעורבות הרבה שגילו המשיבים בהתקשרות עם קרונה ועל החלק הפעיל שנטלו במהלכים אלה, בידיעתו של סמי ואף שלא בידיעתו, קבע בית הדין האזורי: "[המשיבים – נ.א.] לא טמנו ידם בצלחת. תוך כדי עבודה בתובעת, הם ניהלו מגעים אינטנסיביים עם סמי להקמת החברה החדשה ובין השאר הציגו לו מספר תכניות עסקיות באשר להקמתה ופעילותה של אותה חברה. תכניות אלו כללו אפשרויות מימון מגורם חיצוני. זהותו של אותו גורם הוסתרה מסמי. הנתבעים עמדו בקשר גם עם אובה [שהיה מנהל האזור מטעם קרונה ואחראי על הקשרים בין קרונה לגירית – נ.א.] בכל הקשור להקמת הגוף החדש. בהקשר זה אין אנו מקבלים את טענת הנתבעים, כי נסיעתו של הנתבע 2 לגרמניה ביום 5.1.02, היתה במסגרת חופשה פרטית ללא קשר ליוזמה להקמת הגוף החדש. אנו סבורים כי נסיעתו זו לברלין היתה גם בקשר למו"מ שהתנהל בכל הקשור לעתיד הקשרים בין קרונה לתובעת... על הקשר ההדוק שבין אובה לבין הנתבעים – קשר החורג מהיותה של קרונה לקוח של הנתבעת – ניתן ללמוד גם מכך שבעת ביקורו של אובה בארץ בסוף חודש ינואר 2002, בילו עימו הנתבעים גם בחופשה פרטית וגם הפגישו אותו עם המממן הפוטנציאלי של החברה החדשה ללא ידיעתו של סמי ". חיזוק לקביעה עובדתית זו מוצאים אנו במברק ששלחה קרונה למשיבים#_ftn5 בסמוך לאחר פיטוריהם ובו ביטוי קונקרטי למגעים שהתקיימו ביניהם, הן בזמן שהמשיבים עבדו עדיין בחברה והן לאחר סיום עבודתם בה, ועל קשרי המסחר השוטפים שנקשרו בהסתר בינם לבין קרונה לקראת מימוש פעילותם העצמאית של המשיבים במסגרת החברה שהקימו (להלן: המברק).
בהתחשב באמור לעיל נראה לי כי יש לקבוע למשיבים את תקופת ההגבלה הקבועה בחוזי ההתקשרות בינם לבין גירית, בתוספת 6 חודשים, בגין המו"מ שנוהל על ידם מול קרונה, בתוך תקופת עבודתם ועל כן מן הראוי לקבוע כי מר אביב במשך 18 חודש ומר מורגנשטרן במשך 30 חודש, ימנעו ו/או יפסיקו: · מלפנות ו/או להתקשר ו/או להיות בקשרי עבודה או עסקים, או קשר מסחרי אחר, במישרין או בעקיפין, ובכל צורה שהיא, עם קבוצת קרונה.
נציג ציבור אמנון כספי מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת ארד ואני מצטרף להנמקתה ולתוצאותיה.
סוף דבר על דעת כל שופטי המותב, נדחה ערעורם של המשיבים ומתקבל ערעורה של גירית בכל הנוגע להגבלת המשיבים ביחסיהם עם קרונה.

בהליך בש"א (בש"א) שהוגש בשנת 2003 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת נילי ארד פתח דבר: הערעורים שלפנינו עניינם בתביעה שהגישה המערערת(להלן: גירית או החברה) לבית הדין האיזורי בתל אביב (השופט טננבוים ונציגי הציבור מר טיומקין ומר פריאל; עב 4588/02) למתן צוי מניעה זמניים וקבועים נגד המשיביםלמניעת גזל סוכנות בלעדית ופניה אסורה ללקוחותיה.
...
על מהות המגעים שקיים סמי - בעל מניות עיקרי והמנהל בגירית - עם עובדיו הבכירים, הלא הם המשיבים, נאמר בפסק הדין כך: "אנו דוחים את טענתה של התובעת לפיה, המגעים בין סמי לבין הנתבעים נועדו אך כדי להתחקות אחר כוונותיהם של הנתבעים ולהוכיח את זממם לגניבת לקוח. אם כך היו פני הדברים, לא היה מקום לקיים את המגעים תקופה של למעלה מארבעה חודשים כשהנתבעים ממשיכים לעבוד במקביל בתובעת ולעמוד מטעמה בקשרי עבודה עם קרונה. לדעתנו המו"מ מצד סמי התנהל בכוונה לסיימו בהצלחה באופן שיוקם גוף חדש בו יהיו שותפים הוא והנתבעים ואשר יקבל את ייצוגה של קרונה בארץ. המו"מ לא עלה יפה בשל דרישותיהם הגבוהות של הנתבעים לנתח גדול יותר באותה חברה חדשה". בהמשך נתן בית הדין דעתו למגעיו של סמי עם קרונה, בהם נטלו חלק גם המשיבים: "המו"מ מצידו של סמי בא על רקע החשש הממשי שלקוח חשוב כקרונה ישמט מתחת ידיה של התובעת. כדי למנוע נזק זה לתובעת ולסמי הועלתה, על ידי מי שהועלתה, ההצעה שאמורה היתה להשאיר את קרונה בקשרי מסחר עם סמי באופן שסמי יהיה שותף בכיר בגוף שימשיך לייצג בלעדית את קרונה בארץ. סבורים אנו שכבר בתחילת המגעים בין הצדדים, חשד סמי בנתבעים, כי ידם בכך שקרונה עומדת לשנות את מעמדה של התובעת כנציגה בלעדית שלה בישראל. הצעד שבחר סמי, על מנת למנוע את הנזק הכספי, היה לנסות ולהכנס לשותפות עם הנתבעים וזאת תוך ניצול הקשרים שלהם עם קרונה. לקראת חודש פברואר 2001, הבין סמי כי מו"מ זה לא יגיע לסיכום חיובי מבחינתו ועל כן, "שינה כיוון" והחליט למנוע מהנתבעים לקבל לידיהם את יצוגה של קרונה ללא שיתופו שלו.
" בהתייחס למעורבות הרבה שגילו המשיבים בהתקשרות עם קרונה ועל החלק הפעיל שנטלו במהלכים אלה, בידיעתו של סמי ואף שלא בידיעתו, קבע בית הדין האזורי: "[המשיבים - נ.א.] לא טמנו ידם בצלחת. תוך כדי עבודה בתובעת, הם ניהלו מגעים אינטנסיביים עם סמי להקמת החברה החדשה ובין השאר הציגו לו מספר תכניות עסקיות באשר להקמתה ופעילותה של אותה חברה. תכניות אלו כללו אפשרויות מימון מגורם חיצוני. זהותו של אותו גורם הוסתרה מסמי. הנתבעים עמדו בקשר גם עם אובה [שהיה מנהל האזור מטעם קרונה ואחראי על הקשרים בין קרונה לגירית - נ.א.] בכל הקשור להקמת הגוף החדש. בהקשר זה אין אנו מקבלים את טענת הנתבעים, כי נסיעתו של הנתבע 2 לגרמניה ביום 5.1.02, היתה במסגרת חופשה פרטית ללא קשר ליוזמה להקמת הגוף החדש. אנו סבורים כי נסיעתו זו לברלין היתה גם בקשר למו"מ שהתנהל בכל הקשור לעתיד הקשרים בין קרונה לתובעת... על הקשר ההדוק שבין אובה לבין הנתבעים - קשר החורג מהיותה של קרונה לקוח של הנתבעת - ניתן ללמוד גם מכך שבעת ביקורו של אובה בארץ בסוף חודש ינואר 2002, בילו עימו הנתבעים גם בחופשה פרטית וגם הפגישו אותו עם המממן הפוטנציאלי של החברה החדשה ללא ידיעתו של סמי ". חיזוק לקביעה עובדתית זו מוצאים אנו במברק ששלחה קרונה למשיביםבסמוך לאחר פיטוריהם ובו ביטוי קונקרטי למגעים שהתקיימו ביניהם, הן בזמן שהמשיבים עבדו עדיין בחברה והן לאחר סיום עבודתם בה, ועל קשרי המסחר השוטפים שנקשרו בהסתר בינם לבין קרונה לקראת מימוש פעילותם העצמאית של המשיבים במסגרת החברה שהקימו (להלן: המברק).
בהתחשב באמור לעיל נראה לי כי יש לקבוע למשיבים את תקופת ההגבלה הקבועה בחוזי ההתקשרות בינם לבין גירית, בתוספת 6 חודשים, בגין המו"מ שנוהל על ידם מול קרונה, בתוך תקופת עבודתם ועל כן מן הראוי לקבוע כי מר אביב במשך 18 חודש ומר מורגנשטרן במשך 30 חודש, ימנעו ו/או יפסיקו: * מלפנות ו/או להתקשר ו/או להיות בקשרי עבודה או עסקים, או קשר מסחרי אחר, במישרין או בעקיפין, ובכל צורה שהיא, עם קבוצת קרונה.
נציג ציבור אמנון כספי מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת ארד ואני מצטרף להנמקתה ולתוצאותיה.
סוף דבר על דעת כל שופטי המותב, נדחה ערעורם של המשיבים ומתקבל ערעורה של גירית בכל הנוגע להגבלת המשיבים ביחסיהם עם קרונה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו