ערעור על צו כניסה למקרקעין לפי סעיף 206(ב)(4) לחוק התכנון והבניה

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב – יפו (כב' השופטת ע' יעקובוביץ) מיום 21.1.19 לפיה ניתן למשיבה צו כניסה למקרקעין של המערערת ברחוב פינסקר 15, תל אביב, בהתאם לסעיף 206(ב)(4) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

...

אני דוחה את טענת המערערת לפיה שגה בית משפט קמא כאשר נתן את החלטתו במעמד צד אחד בלבד, ללא זימון המערערת לדיון או יידועה אודות כך. מתן צו כניסה למקרקעין בהתאם לסעיף 206(ב)(4) לחוק במעמד צד אחד הינה הפרקטיקה הרווחת ואין חובה לזמן את המערערת לדיון, או ליידע אותה אודות מתן הצו.

אני דוחה את טענות המערערת להתיישנות ולשיהוי.

גם טענת המערערת לאכיפה סלקטיבית דינה להידחות.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

רקע ביום 17.04.2018 הגישה המשיבה לבית משפט קמא, בקשה למתן צו כניסה למקרקעין בהתאם לסעיף 206 (ב)(4) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה"), וזאת בשל חשד לבצוע עבירות על חוק התיכנון והבנייה שנעברו בידי המערער בנכס שבבעלותו ביישוב רמת רזיאל.

במצב דברים זה, די בנסיבות אלה להוות תשתית ראייתית מינימאלית (אף ניתן לומר שמדובר בתשתית שהיא יותר ממינימלית, שכן אין מדובר בתלונה אנונימית שאינה מפורטת) המצדיקה להגיש בקשה להכנס לביתו של המערער על מנת לערוך סקירה חזותית של עבודות הבניה שבוצעו בו. יוער, שבדומה לדיון בצו חפוש לפי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש המתקיים במעמד צד אחד, כך יש לנהוג בצו לפי סעיף 206 לחוק התיכנון והבניה.

...

בית משפט קמא בחן מידע זה וסבר שהתעורר חשד המצדיק להיעתר לבקשה ליתן צו כניסה.

מן האמור לעיל עולה, כי בענייננו אכן מתעורר חשד לביצוע עבירה ועמו קמה למשיבה הזכות לבקש צו כניסה למקרקעין ובדין בית משפט קמא נעתר לבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"ח 28956-03-18 הרוש ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון מורדות הכרמל תיק חצוני: בפני כבוד השופט שמואל מנדלבום עוררים 1.אשר הרוש 2.שלי הרוש ע"י ב"כ עו"ד שלומי בלומנפלד משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה מורדות הכרמל ע"י ב"כ עו"ד ענאן דאגר פסק דין

התיק שבפנינו עוסק בצו חפוש אשר הוצא על פי סעיף 206(ב)(4) לחוק,ולפיכך אתמקד בסעיף זה ולא אדרש לשאלת הקף הסמכות המוקנית למפקח להכנס למקרקעין גם ללא חשד לבצוע עבירה.

איזון ראוי בין כל התכליות והעקרונות שפורטו על ידי לעיל, מוביל לעמדתי לקביעה לפיה מפקח המבקש להוציא צו כניסה לבית מגורים על פי סעיף 206(ב)(4) לחוק , נידרש להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית לקיומו של חשד לבצוע עבירה על פי חוק התיכנון והבנייה,וכן על צורך חקירתי בכניסה לבית המגורים, על פי פירוט כדלקמן: 45.1.

...

זאת ועוד ,במקרה שבפנינו נקט המפקח במשנה זהירות ולמרות שבהתאם להוראות תיקון 116 לחוק, אין כבר צורך לכאורה במתן הודעה מוקדמת בכתב בדבר כוונה לכניסה לבית מגורים, בכל זאת ניתנה על ידו הודעה מראש לעוררים, וגם בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה אין מקום להתערבות במקרה זה בהחלטות בית המשפט קמא .

משקבעתי כי די היה בתשתית הראייתית העדכנית שהציג המפקח בכדי להצדיק הוצאת צו כניסה לבית המגורים , אין מקום לקבל גם את טענת השיהוי שהועלתה על ידי העוררים , ובכל מקרה אינני מקבל את ההבחנות אותן מנסה ב"כ העוררים לעשות מענייננו למקרה שנדון ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פד"י נו (3) 595 ולעמדתי נכונה גם למקרה שבפנינו קביעתו של בית המשפט העליון לפיה :"מכל מקום, בדרך כלל , בנסיבות של אי חוקיות , ובייחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת , הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה "(עמ' 604).

סיכומו של דבר, אני דוחה את ערר העוררים , ואני מאריך את תוקפו של צו הכניסה לבית המגורים של העוררים ב-30 יום מהיום.

בבית המשפט העליון רע"פ 4844/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: עו"ד שמעון מאיר ביטון נ ג ד המשיבה: עריית בית שמש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפמ"ק 7634-04-23 מיום 19.6.2023 שניתן על ידי השופטת ר' פרידמן-פלדמן; ובקשה לעיכוב ביצוע המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד עמית כהן ][]החלטה

בתמצית יתואר, כי ביום 31.1.2022 המשיבה הגישה בקשה למתן צו כניסה למקום המשמש למגורים עבור מפקחיה לפי סעיף 206(ב)(4) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבנייה או החוק).

המחוקק אף לא הקנה באופן מפורש זכות לערער או לערור על החלטה בהליך להוצאת צו כניסה למקרקעין ואף לא נתן רשות לעשות כן. ויודגש, כי במקרים אחרים המחוקק כן ראה לנכון לאפשר השגה באופן מפורש, בין אם בזכות בין אם ברשות, כאשר מופעלות סמכויות חקירה שונות של מפקח המובילות לתפיסה של חפץ (סעיפים 206(ב)(2)-(3) לחוק התיכנון והבנייה).

...

בית משפט השלום בירושלים (השופטת ס' אלבו; 1.2.2022) נעתר לבקשה למתן צו כניסה, משמצא כי החשד לשימוש חורג בנכס נתמך בתלונה שהוגשה כלפי המבקש ומזכר של פקח בנייה שכניסתו לנכס נמנעה על ידי המבקש.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

המבקש מיקד את טענותיו בכך שאין לאפשר תיעוד של הנכס בעת הכניסה אליו נוכח הפגיעה שתיגרם לפרטיותו מעצם הכניסה למקום המשמש למגורים ובחיסיון בינו ללקוחותיו.

אף שהדגשתי לא אחת כי נקודת המוצא היא שאין מחייבים בהוצאות בהליך הפלילי (רע"פ 5305/20 נחום נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, פסקה 9 (11.8.2020)), לא מצאתי כי חיוב המבקש בהוצאות בסך 3,000 ש"ח בענייננו עולה כדי עיוות דין או אי-צדק מהותי המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. סוף דבר: הבקשה נדחית.

בהחלטה נדחתה בקשת המערערת – ועדה מקומית לתיכנון ובניה קרית אתא (להלן: "המערערת") למתן צוים כדי למנוע פעולות ולאסור שימוש וכדי להוציא צו הפסקה שפוטי, וזאת מכוח סעיפים 234 ו-236 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק", "הצוים").

תמצית השתלשלות העניינים תחילתו של ההליך בבית משפט השלום בקריות, עת הגישה המערערת ביום 13.2.2023 בקשה במעמד צד אחד למתן צו כניסה לנכס, בהיותו לטענתה מקום המשמש למגורים לפי סעיף 206(ב)(4) לחוק.

עוד טענו המשיבים כי להותרת הצוו על כנו יש השלכות רוחב, מאחר והיא עלולה לחשוף מפעילי שירותי בתים מאזנים אחרים וכן את פגועי הנפש השוהים בהם לאחריות פלילית בגין שימוש אסור במקרקעין, ואף להוביל לסגירה מיידית של מוסדות אלו באופן שיפגע באנטרס הצבורי שהמדינה ביקשה להגשים באמצעות סעיף 63א לחוק הנ"ל. ביום 14.3.2023 היתקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, כאשר בפתח הדיון הגישה המערערת דוח פקוח מיום 2.3.2023.

...

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ב' טאובר ברע"א (מחוזי חי') 23812-10-18 קידום פרויקטים שיקומיים ב.ה. בע"מ נ' גולדברג (3.12.2018): "בחינת תכליתו של חוק הפיקוח אל מול תכליתו של סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה מלמדת על קיומה של מטרה עיקרית משותפת שנועדה להשיג שילוב מירבי במסגרת הקהילה של אוכלוסיות חריגות, מסוגים שונים, תוך פיקוח הדוק על הפעלת אותה מסגרת שיקומית על ידי הרשויות הרלוונטיות. על רקע האמור, וככל שיינתן רישיון על ידי אחד הגופים שפורטו בהוראת סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, הרי שלכאורה אין לראות בשימוש שמתעתדת המבקשת לעשות בנכס משום שימוש חורג. מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם עמדת משרד הרווחה שהינו רשות מנהלית-מקצועית בלתי תלויה, ואשר עמדה משפטית סדורה ומנומקת מטעמו הוצגה". במקרה דנן משרד הבריאות הוא הגורם המאשר את הפעלת שירות בית מאזן בנכס.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט למשיבים בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.