ערעור על צו הריסה של מבנה מגורים

בבית המשפט העליון רע"פ 5529/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: חאזם להואני נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "לב הגליל" בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"א 4256-03-21 מיום 15.7.2021 שניתן על ידי כב' השופטת עפרה ורבנר בשם המבקש: עו"ד ח' מנאע; עו"ד ל' באסם ][]החלטה

רקע והליכים קודמים ביום 9.7.2020 חתם יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "לב הגליל" על צו הריסה מינהלי כנגד מבנה בבעלות המבקש, לפי סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה).

על פי צו ההריסה, מדובר במבנה למגורים בשטח של כ-120 מ"ר, בהליכי בניה, אשר ניבנה ללא היתר.

...

בית המשפט מצא כי לא הייתה החלטה על הוצאת צו הריסה מנהלי ב-7.7.2020, ומשכך לא נפל פגם בהליך הוצאת הצו.

בנוסף, טוען המבקש כי בית משפט קמא נדרש היה לקיים דיון נפרד ולתת החלטה נפרדת בעניין הראיות החדשות שביקש המבקש לצרף בשלב הערעור, אך בפועל בית משפט קמא שגה עת דחה את הבקשה "ללא דיון או החלטה נפרדת במהותם". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 7192/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - היחידה הארצית לאכיפת דיני תיכנון בניה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.10.2021 בתיק עפמ"ק 33171-09-21 שניתן על ידי כב' השופט אלון אינפלד; בקשות לעיכוב ביצוע צו הריסה בשם המבקש: עו"ד אמון עזיז ][]החלטה

ביום 24.5.2020 הוצא צו הריסה מינהלי כנגד מבנה מגורים שהקים המבקש.

...

משכך, מצא בית המשפט כי צו ההריסה המנהלי נותר על כנו, ומרוץ 60 הימים לביצוע ההריסה החל ביום 3.10.2021.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, וכן בבקשת עיכוב הביצוע הזמני שהוגשה עמה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ברי, כי מי שהגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה אינו יכול להיבנות מאי ביצוע הצו על ידי הרשות כל עוד לא הוכרעה בקשתו, וכך גם בנסיבות עניינו של המבקש, וכפי שציין בית המשפט קמא (עמ' 9, שורות 17-13), סוף דבר, הבקשה נדחית.

ביום 12.5.2020 ניתן צו הריסה מינהלי (להלן: צו ההריסה) למבנה המגורים של המבקש.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו (בגדר עפמ"ק 31283-06-20) ובית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' מ' לומפ) דחה את העירעור ביום 30.6.2020.

משהבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדונה בשתי ערכאות, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור נוספת, כאמור לעיל.

...

עוד טוען המבקש, כי הבקשה מיום 6.9.2020 לא הייתה בקשה לפי סעיף 254ט לחוק התו"ב אלא "בקשה אחרת לעיכוב ביצוע של הסדר ההריסה העצמית שנחתם בין הצדדים", והא ראיה שבית המשפט לעניינים מקומיים לא הפנה את המבקש לבית המשפט המחוזי לאור הוראות סעיף 254ט לחוק התו"ב. לאחר שעיינתי בהשגה, אני סבורה כי דינה להידחות.

אשר על כן, צדקה המזכירות משלא קיבלה את בקשת רשות הערעור למרשם, ואני מורה על דחיית ההשגה.

הוגש ערעור על פסק הדין שנקבע לדיון ב-14.4.21, אשר יש לו השלכה על זכויות תושבי שכונת אבו ראשד ומשכך ראוי לעכב צו ההריסה עד מתן פסק הדין.

גם אם הסככה היא שיג - לא מדובר ב"בית מגורים" ולכן לא חלה הגנת "בית מגורים" סעיף 221 ל-חוק התו"ב קובע "הגנה מיוחדת" כלשונו של כב' הש' אינפלד בסעיף 24 לפסק דינו ב-עתפ"ב (ב"ש) 69770-12-20 אבו סוילם נ' מדינת ישראל (3.5.21) (להלן: פס"ד אבו סוילם) ולפיה ככל שמדובר ב-"בית מגורים" אין להורות על צו הריסה אלא אם "בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס". משכך, יש חשיבות לשאלת מועד האיכלוס של הסככה, שכאמור ניבנתה לאחר 4.12.20, רק אם הסככה היא "בית מגורים". אף אם אניח כי מדובר ב"שיג", כפי שצוין ב-דוח הפיקוח מיום 31.1.21 (מש/3) - יש לדחות טענת המבקש כי מבנה ה"שיג" הוא "בית מגורים". צודקת ב"כ המשיבה, כי נפסק שהבחינה אם מדובר בבית מגורים היא אובייקטיבית [ראו ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 494, 497].

...

סוף דבר למבקש אין זכות עמידה, בניית הסככה בוצעה ללא היתר, צו ההריסה הוצא כדין ובמועדים הקבועים בסעיף 221 ל-חוק התו"ב, ההיוועצות קוימה כדין, לא נפל כל פגם בהוצאת צו ההריסה, ודאי לא כזה המצדיק ביטולו.

אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע וביטול הצו - נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאותיה בסך 15,000 ₪.

הפרת צו שפוטי המורה על הריסתה של בנייה בלתי חוקית פוגע בשני ערכים מוגנים.

מדיניות הפסיקה: (-) רע"פ 2197/13 ג'מאל נ מדינת ישראל (17.4.13) - מדובר על הפרת צו שיפוט להריסת מבנה מגורים בשטח כ-300 מ"ר. צו ההריסה לא קוים במשך כ- 4 שנים.

הוא ערער על העונש, והערעור נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי "לטעמי העונש אף מקל. הלכה היא כי בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה על בית המשפט לגזור עונש שכולל רכיב של מאסר בפעול. בית המשפט קמא לא עשה כן, ככל הנראה גם מהטעם שהנאשם לא היה מי[ו]צג ע"י עו"ד בדיון בפניו. בפועל הקל בית המשפט קמא עם המערער במידה המרבית האפשרית בשים לב לחומרת העבירה

...

הוא ערער על העונש, והערעור נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי "לטעמי העונש אף מקל. הלכה היא כי בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה על בית המשפט לגזור עונש שכולל רכיב של מאסר בפעול. בית המשפט קמא לא עשה כן, ככל הנראה גם מהטעם שהנאשם לא היה מי[ו]צג ע"י עו"ד בדיון בפניו. בפועל הקל בית המשפט קמא עם המערער במידה המרבית האפשרית בשים לב לחומרת העבירה

על רקע השיקולים האמורים שעניינם היקף הבניה מושא הצו והתקופה בה הופר הצו כעולה מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ובשים לב למדיניותה האמורה על הפסיקה בעבירה בה הורשע הנאשם, אני סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 6000 ₪ ל- 15,000 ₪ לצד התחייבות להימנע מעבירה.

אינני זוקף לזכות הנאשם את הודייתו בעובדות כתב האישום שכן אני סבור כי בהודיה זו לא מקופלת הפנמה אמתית של חומרת התנהלות הנאשם וזאת בשים לב לטענת ב"כ הנאשם לפיה אין דחיפות בביצוע צו ההריסה השיפוטי.