ערעור על צו הריסה וצו מניעה בגין בנייה בלתי חוקית

ב"כ המבקשת הפנה למסגרת הנורמאטיבית – סעיף 239 לחוק התיכנון והבנייה שענינו "צו הריסה ללא הליך פלילי", תנאים לקיומו ולתכליתו במובן הרחב של סעיף 239 לחוק בדגש על הצורך לשמור על הסדר הצבורי ומניעת מיטרד בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי.

נוכח התכנית המפורטת אין צפי שעיריית אשדוד שהנה בעלת זכות החזקה לתכליות שמפורטות בתכנית, תאשר מתן היתר למבנה מה גם שהמבנה מפריע לקידום בניה , שניתן לטובת בניית בית ספר לעמותה אחרת "קדם מפעליו", כאשר הבנייה נעשית על פי היתר בניה כדין (היתר הבניה מב/8) ונבצר ממנה לקדם את הבניה בשל המבנה "זיכרון יוסף". אף אם גורם כלשהוא בערייה אישר בעבר הצבת המבנה או השמוש בו (לא הוכח), ונמנע מלבצע פעולות כנגד המבנה עד להגשת הבקשה הנדונה, אין בכך כדי להקנות למשיבים זכות במקרקעין או להכשיר השמוש במבנה, שניבנה ללא היתר.

תפ"ב (תל אביב-יפו) 25388-05-20 יאיר לוי נ. מדינת ישראל (27.5.20 ) , ערעור על צו הריסה לפי סעיף 239 לחוק כנגד ארבעה מבנים שניבנו ללא היתר, במקרקעין המיועדים לייעוד חקלאי בשטח של בית הספר החקלאי "מקווה ישראל", נדחה.

...

חובתה של המבקש על פי הסכם החכירה והתכנית המפורטת, להמשיך לקדם את הסדרת מתחם חרגול , לדאוג לפינוי והריסת מבנים אחרים שנבנו במתחם ללא היתר, לאפשר בניית מבני ציבור חליפיים על פי דין לטובת הציבור החרדי, וכנגזרת מכך ולאור כל האמור לעיל, זכאית להגיש את הבקשה לצו ההריסה, במקרה דנן.

העתירה של ב"כ המשיבים להותיר את המבנה בנימוק, שאינו מפריע לקידום תוכנית הבנייה או שניתן לשנות את התוכנית, נדחית.

לאור כל האמור לעיל התגבשו התנאים למתן צו לפי סעיף 239 לחוק,ולפיכך נענה בית המשפט לבקשת המבקשת למתן צו הריסה כנגד המבנה בשטח של כ- 220 מ"ר, וכן הסככה בשטח של כ 12 מ"ר המצויים במקרקעין הידועים כחלקה 87 בגוש 2023 , במתחם "חרגול" ברח' רבי מאיר בעל הנס (רובע ז') באשדוד.

הפסיקה קבעה כי אינטרס צבורי מיוחד יכול להתקיים בכך שבאי ביצוע ההריסה יצא חוטא נשכר ולמניעת תוהו ובוהו שיוצרת הבניה הבלתי חוקית וכן בשל החשש, כי אי מתן צו הריסה עלול להתפרש כמתן היתר בפועל, דבר שאין לו מקום במדינת חוק מתוקנת.

עתפ"ב (נצ') 70670-03-22‏ ‏ עמותת אור הזוהר שע"י הספרדי נ' מדינת ישראל (השו' אוסילה אבו אסעד) [ נדחה ערעור על צו הריסה שהוצא נגד מבנה, העשוי מקירות אבן ובטון וגג מבטון, בשטח כולל של כ- 98 מ"ר המצוי באיזור מיתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ו בהיעדר תגובה, שמעתי את טיעוני המבקשת ועדות המפקחת, עיינתי במסמכים, שצורפו לבקשה ואלו שהוגשו במעמד הדיון, ושקלתי את הטעונים שבפני, מצאתי כי התנאים להיענות לבקשה התקיימו.

באי כח המבקשת חזר על טיעוניו לבקשה ובקש להיעתר לה על בסיס המפורט בה ועל בסיס עדות המפקחת וטיעוניו בדיון , בהיעדר תגובה.

לאור כל האמור לעיל בית המשפט נענה לבקשה למתן צו הריסה כנגד 24 מבנים יבילים, בשטח כולל של כ 360 מ"ר , המצויים על מקרקעין חלק מחלקה 87 בגוש 2023 , ידוע כחלק ממתחם חרגול, ברחוב רבי מאיר בעל הנס ( רובע ז ) באשדוד .

ערעור על החלטת בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין אילן חלבגה) שניתנה ביום 2.01.23 בערר 4246-21 לסרב לבקשות המערערים לקבלת מעמד בישראל.

בעקבות הדחייה, הוגשה עתירה נוספת (עת"מ (י-ם) 8878/08), וגם בה ניתן צו ביניים המונע את גירוש המערערים מתחומי ישראל.

נטען, כי רק במסגרת הליכים תיכנוניים, ביניהם בניית גדר עוטף ירושלים, הגיעו אנשי הפיקוח של עריית ירושלים לכפר עם צוי הריסה בשל בנייה בלתי חוקית, ולאחר שאנשי הכפר טענו כלפיהם כי הכפר כלל אינו בשטח ישראל, בוצעה בדיקה מחודשת, בה נקבעה החלוקה הטריטוריאלית של חלקי הכפר באופן האמור, ונקבע שהאזור הצפוני מצוי בתחום השטח של מדינת ישראל.

...

הערר נדחה, ועליו הוגש ערעור זה. המערערים טענו, כי אכן כל תושבי הכפר מחזיקים בתעודות זהות של האיזור, אך זאת בשל כך שהפוקדים מטעם המשיב שפקדו את הכפר מיד לאחר מלחמת ששת הימים, סברו בטעות כי כל שטחו של הכפר, הן הצפוני והן הדרומי, מצוי מחוץ לתחומי מדינת ישראל.

בית הדין, ועוד קודם לכן, המשיב, בחן את מכלול הראיות שהוצגו לו, והגיע למסקנה חד משמעית כי לא הורם הנטל להוכיח את הנדרש.

כך, הטענה כי אב המשפחה התפקד בדהיישה משום ששם עבד כטבח, נטענה בעלמא ומבלי שהובאה כל ראיה לתמיכה בה. משכך, דין הערעור בכל הנוגע לזכאותם של המערערים לקבלת מעמד בשל מגוריהם בשטח מדינת ישראל בשנת 1967, דינו להידחות.

אמנם ניתן ללמוד ממצאיו של בית הדין אודות מגורי המערערים בשנים שלאחר שנת 1967, גם ביחס לזכאותם של המערערים לפי "הסדר 1972", ואולם משעה שבית הדין לא התייחס לטענה זו בפסק דינו, אין מנוס מלהחזיר לו את הדיון בטענה זו. אשר על כן, הערעור בכל הנוגע לזכאותם של המערערים לתושבות קבע – נדחה.

המשיבה לא פעלה בעיניינו של המערער באכיפה בררנית, מפני שחלק מהמבנים הקיימים באיזור, אליהם מכוון המערער כאן, ניבנו לפני שנים ולא ניתן כיום להוציא בעיניינם צוי הריסה מינהליים.

לא היה כל פגם בהליך שבסופו הוחלט להוציא צו הריסה, ואין ממש בטענת המערער בעיניין זה. כמו כן הצוו שהוצא דרוש כי הוא נועד למנוע סיכול תכנית מפורטת עתידית.

כמו כן, מאחר ולא קיים אופק תיכנוני בנוגע למקרקעין, והמערער ביצע בנייה מסיבית, בלתי חוקית ללא היתר, יש להותיר הצוו על כנו.

אין לשכוח כי עסקינן בבנייה מסיבית ללא היתר, שבוצעה, לטענת המערער, כדי למנוע סכנה לציבור, ולא לצורך בנייה למגורים.

...

אני סבורה שהחלטת בית המשפט קמא נכונה, סבירה ומנומקת ואין להתערב בה. אשר לטענה לפיה מדובר בעבודות שביצוען הסתיים זמן ממושך לפני הוצאת הצו, או לפני חתימה על התצהיר שהביא להליכי הוצאת הצו, מדובר בטענה עובדתית שבדין הכריע בה בית המשפט קמא, במסגרת שיקול הדעת המסור לו כערכאה מבררת.

בהינתן כי הוצאת תכנית מפורטת מתעכבת כבר זמן ארוך, בשל קשיים לתכנן אותה והצורך לבצע איחוד וחלוקה של המקרקעין, אין מנוס מקביעה כי הכרעת בית המשפט קמא לעניין העדר אופק תכנוני בדין יסודה, משום שעסקינן בבנייה בלתי חוקית שהסיכוי להכשירה קטן ביותר, בשל העדר יכולת להוציא היתר בנייה בזמן קרוב, בהעדר תכנית מפורטת.

סיכום לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

כך נקבע, על ידי בית המשפט העליון: "אשר לטענה לעניין פרשנות סעיף 221, מצאתי כי אין ממש בטענות המבקש,... המבקש סבור למעשה, כי צירוף המילים ״שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה״, כולל גם מצב דברים בו הבנייה לא הסתיימה למעלה משישה חודשים בטרם הוצאת הצוו, אלא הופסקה מסיבות אחרות. המשיבה, כאמור, סבורה כי בדין דחה בית משפט קמא טענה זו. עמדה זו מקובלת עליי... בהקשר זה, ראוי להדגיש כי סעיף 221 בנוסחו הנוכחי נוסח במסגרת תיקון מס׳ 116 לחוק התיכנון והבניה, אשר תכליתו המרכזית היא ייעול הליכי האכיפה תוך צימצום האפשרות להותיר בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים על כנה (ראו, למשל: רע״פ 5790/19 עזון נ׳ מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה (21.1.2020)). טענת המבקש היא למעשה כי יש לפרש את הסעיף באופן שיצמצם את סמכות האכיפה, ולא ירחיב אותה. טענה זו אינה מתיישבת עם לשון הסעיף, עם רוח החוק, עם מטרת התיקון ועם השכל הישר... זאת ועוד, יוער כי ממילא בית משפט זה כבר נידרש לשאלה דומה, ומצא כי ״בעת בחינת מועד סיום הבניה של מבנה לא חוקי זה או אחר – יש לראות את המבנה כמכלול. קביעה אחרת עלולה להוביל למצב דברים אבסורדי, שכן לעיתים אי החוקיות מתגלה אך לאור בחינת מכלול המבנה. וזאת לאור מהותו וייעודו. קביעה כזו אף תהא מנוגדת לתכלית סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, שנועד לאפשר לרשויות לפעול במהירות וביעילות למיגור הבניה הבלתי חוקי עוד בשלביה הראשונים״ (ראו: רע״פ 7314/21 חוסין נ׳ היחידה הארצית לאכיפה (31.10.2021))". [הדגשות לא במקור] ראו עוד, בענין המועד לסיום העבודות: בר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 497 (1984), שם נקבע כי המועד לסיום העבודות הוא המועד בו הושלמו רכיבי הבנין שיאפשרו איכלוס כמקובל על ידי בני אדם; ע"פ (תל אביב-יפו) 71637/06 אחמד אלעוברה נ' עריית רמלה [פורסם בנבו] (25.02.2007), שם נקבע כי המבחן האם מדובר בבניין ש"הקמתו נסתיימה" הנו מבחן אובייקטיבי, והוא, האם יש צורך לבצע בבניין עבודות נוספות או לקבוע בו עובדות נוספות לשם הכשרתו למילוי ייעודו; עפ"א (חי') 54143-04-19 אברהים אבו אל היגא נ' מדינת ישראל, פסקה 34 [פורסם בנבו] (12.06.2019), נקבע כי מקום שהמערער בונה ביניין שהוא "חטיבה אחת" שלא ניתן לחלקה, הוא בונה את המבנה בשלבים, אין כל הגיון לפרשנות שלפיה חלקים בבנייה שבוצעו בתקופה שקדמה להוצאת הצוו בשישה חודשים יהיו חסינים מפני הוצאת צו ההריסה, לו יוכח כי שלב נוסף התווסף לפני חלוף שישה חודים מיום מתן הצוו.

המדובר בשתי סמכויות מקבילות, האחת של נותן צו ההפסקה, המוסמך להוציא צו הריסה מינהלי עקב הפרת צו זה, והאחרת של מנהל המחוז, ליתן צו הריסה מינהלי במידה והוברר כי מבוצעת עבודה אסורה, ובהתקיים התנאים המוסדרים שם. מתן צו הפסקת עבודות לא מבטל את הסמכות המוסדרת בסעיף 221 לחוק, כלל ועיקר (ראו בצה"מ (עכו) 29216-09-21 טעאן גו'מעה נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התיכנון ובניה (15.06.22); העירעור על החלטה זו נמחק עפ"א (מחוזי-חי') 35588-07-22 גו'מעה נ' לאכיפה דיני התיכנון ובניה (03.10.2022) (להלן: "עפ"א (מחוזי-חי') 35588-07-22")).

לסיכום, כפי שנפסק בעפ"א (חי) 18458-04-19, עצם העובדה שהוגש כתב אישום בגין הבניה הבלתי חוקית אין בה למנוע מהמשיבה להוציא צו הריסה מינהלי, ומקל וחומר ברי כי הוצאת צו הפסקה אין בו למנוע מהמשיבה להפעיל סמכויותיה.

...

לנוכח האמור לעיל, לא ניתן לומר כי קיים צפי תכנוני או שהיתר הבניה נמצא בהישג יד. לנוכח כל המפורט לעיל, דין הבקשה לביטול הצו להידחות.

כפי שנקבע לא אחת, אין לאפשר שימוש לרעה בהליכי משפט, כאשר תכליתה של הבקשה להביא ל"דחיית הקץ", בניסיון למנוע ללא הצדקה וללא כל בסיס בדין את ביצועו של צו ההריסה של מבנה בלתי חוקי (ראו והשוו רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.12.2015)).

סוף דבר לאור שפורט, משאין חולק כי המבנה נבנה והוקם ללא היתר, טרם חלפו שישה חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה, וכן המבנה טרם אוכלס, ומשנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאת הצו בוודאי לא פגמים חמורים שמצדיקים ביטולו, ובנסיבות בהן היתר הבניה אינו מצוי בהישג יד, דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות.