ביום 27.8.21 קבלתי טענת הנתבע כי תביעת המשמורת הוגשה בחוסר סמכות עניינית נוכח החלטת
כב' השופטת בן-לוי התקפה לשנה, ועל כן קבעתי כי אין סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בתביעה
בעיניין "משמורת הקטין".
התובעת חידשה פעולתה בתיק ההוצאה לפועל וביום 20.6.21 ניתנה החלטת כב' הרשמת גלעדי אליהו
אשר הפניתה לביה"ד הרבני שאלות הבהרה לעניין תשלום מזונות עתידי לשני הקטינים וכך קבעה
בעיניין הקטין א':
"מאחר ואין בפני לישכת ההוצאה לפועל כל החלטה שיפוטית המורה על שינוי סכום המזונות
המחוקק לא היתנה על דרך הבעת ההסכמה, ועל פי ההלכה הפסוקה הסכמה לסמכות בית הדין בעינייני
מעמד אישי מכח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים יכולה להנתן על ידי בעל דין במפורש, בכתב או
בעל פה, וגם מכללא ובדרך של שתיקה.
נוכח האמור לעיל, בהתאם לעובדה שהתובעת בחרה שלא להגיש ערעור על פסק הדין, הצדדים התנהלו
לפי פסק הדין, מדובר על קביעה הקשורה למזונות עבר ללא קביעה עתידית ועברה למעלה משנה מאז
ניתן פסק הדין, התרשמתי כי בדיעבד "קנה" ביה"ד הרבני סמכות לידון בעיניין מזונות העבר, ואין כיום
הצדקה לפתוח נושא מזונות העבר שוב.
...
בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה וביטול החלטתי מיום 8/12/19
ביום 27.1.20 , ולאחר שהנתבע הגיש תביעה בעניין מזונות הקטין א' בפני ביה"ד הרבני, דן האחרון
בבקשה וקבע:
"הופיעו הצדדים וב"כ, וביה"ד הקשיב לדבריהם בקשב רב וסבלנות.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי בימ"ש זה לא "קנה" סמכות נמשכת לדון בנושא מזונות הקטינים,
ההחלטה בעניין הפחתה זמנית בדמי המזונות בוטלה, ובעקבות פסק הדין היה מותר לנתבע להגיש תביעת
מזונות לביה"ד הרבני.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת בקשתו של הנתבע ומורה על מחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות
עניינית, משקבעתי כי לביה"ד הרבני בחיפה נתונה "סמכות נמשכת" לדון בענייני מזונות הקטינים.
נוכח תוצאת פסק דין זה, ובשל העובדה שהתביעה הוגשה תוך העלמת עובדות רבות בחוסר תום לב,
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד בסכום של 2,340 ₪.