בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) מיום 15.2.21 ב-ת"א 46723-06-20 לפיו התקבלה בקשתה של המשיבה לסלק על הסף את תביעתו של המערער לביטול פסק-הדין שניתן ביום 13.6.2019 בהיעדר הגנה ב-ת"א (שלום חיפה) 37495-10-17 שבו הגישה המשיבה תביעה כנגד הגב' קופר, ומכוח פסק הדין שניתן בהיעדר, חויבה הגב' קופר לשלם למשיבה דמי חכירה בסכום של 1,507,410 ₪ בגין נכס מקרקעין בקריית טבעון שפרטיו הם גוש 10592 חלקה 80 תת-חלקות 77-92 (להלן: "הנכס").
נטען בעירעור, שבעניינינו עיקרון סופיות הדיון נסוג גם מן הטעם שאין מדובר בתובענה לביטול פסק דין לאחר שהתנהל בירור לגופו של עניין בהליך הראשון, אלא בבטול פסק דין בהליך הראשון, שניתן במעמד צד אחד וללא הגנה, כשעד היום לא הומצאה התביעה לגב' קופר וההמצאה לעו"ד אליגולא אינה מועילה כי בתביעת הפינוי (בבית משפט השלום בחדרה) נקבע, שהוא אינו אוחז בייפוי כח תקף מגב' קופר.
...
נוכח האמור, סבורים אנו שראוי לבחון, בין יתר הדברים, את השאלה האם הייתה הסמכה כדין לעו"ד אליגולא ולמערער להגיש בקשת רשות להתגונן מטעם גב' קופר בתביעת דמי החכירה שהגישה המשיבה כנגדה?
המשיבה מדגישה בטיעוניה, בין יתר הדברים, את חוסר תום לבו של המערער שמתבסס כיום על הסכם מתנה משנת 1992, הגם שנמנע במשך 28 שנה מלדווח על-כך למשיבה, על-מנת לקבל את הסכמתה להעברת הזכויות על שמו, כפי שנדרש בתנאי חוזה החכירה.
לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק-דינו של בית משפט קמא מיום 15.2.21.
לצד זאת, אנו מורים שלא יהא צו להוצאות בערכאת הערעור.