ערעור על פסקי דין משמעתיים ברשות השידור

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 07 פברואר 2018 עמר"מ 37669-04-17 אילן נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' לפני כב' השופט גרשון גונטובניק המערער: יוסי אילן ע"י ב"כ עו"ד חי בר-אל וקרן שאול המשיבים: 1. עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד אדם קרן 2. אלי הורסט אלבז ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שמואל סעדיה פסק דין

לפני ערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שדחתה את בקשת המערער לחייב את המשיב מס' 2 בהוצאות הגנתו במסגרת ההליך המשמעתי.

פסיקתן יכולה לשדר תמריצים שונים וחשובים לצדדים להתדיינות המשפטית, הן לגבי השאלה האם לנקוט בה מלכתחילה, הן לגבי השאלה כיצד לנהלה לגופה (ראו, למשל, הניתוח אצל RICHARD A. POSNER, LAW AND LEGAL THEORY IN THE UK AND USA, 76 (1996)); לסקירה מקיפה של גישתן של שיטות משפט שונות לסוגיה הכללית של פסיקת הוצאות ראו בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא – משרד התעשייה, המסחר, פ"ד ס(1) 600, 610 (2005)[.

...

גם המשיב טען שיש לדחות את הערעור.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש למחוק את הערעור ללא חיוב המערער בהוצאות, וזאת מהטעמים הבאים: א) הסוגיה שהעלה המערער ראויה הייתה לבירור.

על רקע זה כאשר מועלת טענה ראויה לבירור מצד המערער, לא נראה לי כי ראוי להטיל כאן הוצאות, בהינתן מאפייני ההליך, שבו הוצאות ניתנות מלכתחילה ביד קפוצה יחסית.

התוצאה היא שהערעור נמחק ללא צו להוצאות.

בנוסף, נטען כי המשיב רשאי היה להסתמך על הקלטתה של שיחת הטלפון עם אליאסי, אף שזו נערכה לפני יום 6.8.2019 – הוא יום שידורה בטלויזיה; כי אין מניעה לשלול טובת הנאה של שיחות טלפון בהליך מנהלי, שלא על-פי הדין המשמעתי; וכי למבקש ניתנה מספר פעמים הזכות להעלות את טענותיו עובר לשלילה כאמור, וזאת, בין היתר, בשימוע שנערך לו ביום 12.8.2019.

נוכח האמור, נטען כי לא נפל כל פגם בהליך המשמעתי שנערך למבקש, וכי אף פסק הדין בעתירה הראשונה קוים על-ידי המשיב כבר למחרת נתינתו.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בעתירות אסיר אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6364/19 קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.9.2019)).

...

אוסיף כי לא שוכנעתי שנפל פגם בהליך שלילתה של טובת ההנאה האמורה, המצדיק את ביטול החלטת המשיב, ומכל מקום, כאמור לעיל, טענות המבקש בנדון הן פרטניות באופן מובהק.

נוכח האמור, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת מפקד הכלא לשלול מן המבקש טובות הנאה שונות עקב עבירת המשמעת שביצע הלה, וזאת מכוח סמכות המפקד המעוגנת בפקנ"צ טובות הנאה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע שלילתן של טובות ההנאה מן המבקש.

לפני ערעור על פסק הדין של בית הדין משמעתי לעובדי הרשויות המקומיות בת"מ 53/16 (הכרעת דין מיום 1.6.17 ; גזר דין מיום 19.6.17), בו נקבע שהמערערת אחראית לעבירות המשמעת שיוחסו לה, והוטלו עליה, בין השאר, אמצעי משמעת של פיטורין ממקום עבודתה ופסילה לצמיתות מהשרות הצבורי.

עצם ההודאה של העובדת אינו יכול להצדיקו, שכן הדבר משדר מסר לפיו המבכר להלחם על חפותו יקבל עונש חמור שבעתיים מזה שהודה.

...

כפי שציין בית המשפט המחוזי באותה הפרשה (כב' השופט עמית בפסקה 62 לפסק דינו) "העולה מן המקובץ, שהתובע סמך על עצמו, והעדיף לייצג את עצמו ומטעם זה העדיף שלא להיות מיוצג, וגם לא נעזר בשירותיו של טוען שאגד הייתה נכונה להעמיד לרשותו. זו גם המסקנה אליה הגיע בית הדין בפסק דינו ואצטט בהסכמה מלאה מסעיף 2.1 לפסק הדין: 'לבית הדין אין כל צל של ספק כי מלכתחילה בחר הנתבע לייצג את עצמו מאחר ואיננו סומך על איש זולתו, כשהוא עשה זאת בשנינות, בתבונה, בתחכום ובערמומיות. הוא לא השאיר שום פרט ליד הגורל. הוא בחן בקפידה את כל חומר התביעה וניצל כל פירצה שלדעתו הייתה עשויה לשרת את האינטרס שלו. בית הדין מציין נקודה זאת מאחר ולא אחת במהלך המשפט ניסה הנתבע להעמיד פני תם, חסר אונים, כאילו אינו בקיא בהלכות משפט, כשההפך הוא הנכון'." במקרה כזה, לא נראה שנגרם עיוות דין כתוצאה מהיעדר הייצוג, גם אם הנילון ויתר עליו שלא מדעת.

לאור תוצאה זו מתייתר הצורך להכריע לגופו של עניין ביתר הטענות באשר להכרעת הדין ולגזר הדין, ולא אנקוט לגביהן עמדה מטוב ועד רע. התוצאה הערעור מתקבל.

אני סבור כי בנסיבות העניין מן הראוי לשקול בכובד הראש הראוי כי ההליך המשמעתי החדש ייערך בפני מותב שונה מזה שבו נוהל מלכתחילה, נוכח עוצמתן של הקביעות השיפוטיות שניתנו בהליך הקודם.

כללי אכיפה אלו נועדו להסדיר את דרכי ההעמדה לדין משמעתי, את דרכי הדיון בבית הדין אשר יוקם, וכן את נושא העירעור וההשגות על פסיקותיו של אותו בית דין.

פשיטא הוא, כי כוחו לא יעמוד לו. הווה אומר: זכות ההתעלמות אשר הוכיחה את עצמה כאפקטיבית, על פי רוב, ביחסים שבין אדם לחברו, איננה אפקטיבית ברוב המגעים שבין אזרח לשלטון – זאת, בשל היות האזרחים מן השורה קהל שבוי (captive audience) (ראו והשוו: בג"ץ 6226/01 אינדור נ' ראש עריית ירושלים פ"ד נז(2) 157, 170-166 (2003); בג"ץ 5432/03 ש.י.ן – לשויון ייצוג נשים נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, פ"ד נח(3) 65, 84 (2004); עניין ספירו, בעמ' 245-244; ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545, 575 (2006) (פסק דין המדגיש את "כוח היָתֵר שיש לה לרשות הציבור על היחיד, שהיחיד תלוי ברשות לשבט או לחסד"); וכן, עניין בכרי, בפיסקה 16).

כפי שכבר ציינתי, מדובר בדוגמאות בודדות בלבד מתוך רשימה ארוכה של התבטאויות שעל המשיבים 1 ו-2 לבחון, בכפוף לראיות שבידיהם, ולהעמיד את המשיב 3 לדין משמעתי בגין כל אותן ההתבטאויות אשר חורגות מאמות המידה שנקבעו בפסק דין זה ביחס למה שמותר לרב עיר לומר בפומבי.

...

לטענת העותרים, אסופת התבטאויות זו ותוכנן הפוגעני מוליכים למסקנה אחת ויחידה: עלינו לחייב את המשיבים 2-1 לפעול להעמדתו של הרב אליהו לדין משמעתי.

באין ראיות אמינות שתשלמנה את החסר, סבורני כי לא יהא מקום להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי בגין אמירות כאלה.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, אציע לחבריי כי נהפוך את הצו-על-תנאי שהוצא מלפנינו ביום 29.10.2018 לצו מוחלט ונורה במסגרתו למשיבים 2-1 להעמיד לדין משמעתי את המשיב 3 בקשר עם אותן ההתבטאויות אשר מגיעות לכאורה כדי עבירות משמעת – זאת, בהתאם לכללי הדין המשמעתי אשר חלים בעניינם של רבני ערים ובכפוף לשיקול דעתו של התובע המשמעתי באשר לחלוף הזמן כמצוין לעיל.

הנשיאה א' חיות: אני מצטרפת למסקנה שאליה הגיע חברי, השופט א' שטיין, לפיה החלטת המשיבים 2-1 שלא להעמיד לדין משמעתי את המשיב 3 (להלן: המשיב) – למצער בשל חלק מתוך שורת ההתבטאויות הקשות המיוחסות לו – היא החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים 17 באפריל 2023 עב"י 24826-06-22 כיואן נ' נציבות שירות המדינה - חיפה בפני כבוד השופטת אילת דגן המערער: גאלב כיואן, ת"ז 034835603 ע"י ב"כ עו"ד מוראד ביקי - נגד - המשיבה: מדינת-ישראל-נציבות שירות המדינה ע"י ב"כ עו"ד מאיה מצליח ועו"ד תמר טל מטעם הנציבות פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה ב-בד"מ 96/21 מ-15/5/22 בפני אב בית-הדין עו"ד אורי כהן וחברי המותב עו"ד נאוה לוי וגב' עדנה ניסים, בהמשך להכרעת-דין מ-9/2/22 שבה הורשע המערער בעקבות הסדר מותנה, במסגרתו הודה בתובענה המשמעתית בבצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963.

על המערער הושתו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר (תוך תשלום מלא של פצויי פיטורים), פסילה משירות המדינה לפרק זמן של שנה, ופסילה לתאגיד רשות השידור למשך שנה וחצי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתשובה, ובטיעוני הצדדים בפניי, ולאחר שהמערער צמצם את ערעורו לאמצעי הענישה של פסילה לתאגיד רשות השידור הישראלי, ונוכח העובדה שלמעשה נותרו כחמישה חודשים עד סיום תקופת הפסילה, החלטתי לדחות את הערעור.

הצהרה זו מתיישבת יותר עם המסקנה שהעונש מידתי, המערער עדיין מבוקש בשל כישוריו ובשלותו, וגילו (בן 43 ) אינו גיל מבוגר בשים לב לכישורי העבודה הנדרשים שאינם פיזיים.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.