מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על פסק דין תעבורה בעניין נהיגה בשכרות וסטייה מנתיב

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

על מכלול נתונים אלה עמד בית המשפט העליון לא פעם, ויפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 1894/14 צ'אקול נגד מ"י (13.1.15): "העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות. המערער נהג כשהוא שיכור, באופן נמהר ומסוכן, במהירות גבוהה, תוך שהוא מיתעלם בבוטות מחוקי התנועה. נהיגה פרועה זו הסתיימה באיבוד שליטה, סטייה מנתיב הנסיעה והתנגשות. במעשיו, המערער קטל חיי אדם אחד, חבל באחרים, וסיכן רבים אחרים. איני יכול שלא לראות במעשיו של המערער כחלק מתופעה רחבה יותר, של נהגים אשר מרהיבים עוז ונוטלים את ההגה לידיהם כשהם תחת השפעת משקאות אלכוהוליים. נהיגה זו מסכנת לא רק את הנוהגים בשיכרות עצמם אלא אף את יושבי הרכב, ואת כל מי אשר עלול להיקרא בדרכם. כידוע, מצב של שיכרות פוגע ביכולת המנטאלית, ביכולת השיפוט ובכושר הפעלת שיקול הדעת והערכה נכונה של המציאות, כל אלו יוצרים סיכון ממשי שהנוהג במצב זה יגרום לתאונת דרכים." ואכן, כצפוי, אל עצם הנהיגה בשיכרות הצטרפה במקרה זה נהיגה נמהרת ומסוכנת, אשר באה לידי ביטוי בהתעלמות מופגנת ובוטה מחוקי התנועה.
" הנסיבות הקשורות בבצוע העבירות מצויות איפוא כולן ברף החומרה הגבוה, הן בהיבט של עצם הנהיגה בשיכרות, הן בהיבטים התעבורתיים הנוגעים לאופן גרימת התאונה, לרבות הפגיעה בהולכת הרגל על גבי מעבר החציה, והן בהיבט של ההפקרה וניסיון ההמלטות.
עיון בנסיבות שפורטו שם מלמד כי מדובר בארוע חמור מעט יותר מהמקרה שלפני, וכן יש לתת את הדעת לכך כי פסק הדין ניתן בטרם תיקון 113 לחוק העונשין, כך שלא נקבעו מיתחמי ענישה והעונש שהושת משקלל את מכלול הנתונים, לרבות ניהול המשפט עד תום, בעוד במקרה שלפני הודה הנאשם, נטל אחריות וחסך זמן צבורי ניכר.
על המערער הושת עונש כולל של 9 שנות מאסר בפועל, פסילה בת 10 שנים של רישיון הנהיגה, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים לנפגעי העבירה, אותם העמיד ביהמ"ש העליון על 120,000 ₪.
...
ב"כ המאשימה טען כי המסקנה העולה מכך היא כי מדובר בנאשם שמונע ממוטיבציה חיצונית בלבד ומרצון לשפר את מצבו המשפטי.
העונש הראוי בגדר המתחם באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, המשמשות לקביעת מיקום העונש ההולם בגדר המתחם, הרי שאין מנוס מלהזכיר לחומרה את עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם.
המסקנה המתחייבת מהתמונה שהוצגה עד כה הנה כי ראוי היה לשקול להשית על הנאשם עונש המצוי בחלק העליון של מתחם העונש ההולם.
לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 שנים, מיום המעצר - 12.5.20.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

המערערת הורשעה בבית המשפט לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופט סגן הנשיאה א' נוריאלי) בתיק גמ"ר 9887-04-20, על פי הודאתה, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 [להלן: "פקודת התעבורה"] נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) בצרוף סעיף 64ב(א)(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 [להלן: "תקנות התעבורה"].
עוד צוין כי בית המשפט הפנה לפסקי דין בהם נקבע כי קיים קשר סיבתי בין נהיגה בשיכרות לתאונה הקטלנית (ראש, ובן אסיק).
בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המערער, קבע כי רף הרשלנות בינוני (לעומת קביעת בית משפט לתעבורה כי מדובר ברף רשלנות גבוה), והטיל על המערער 10 חודשי מאסר לנשיאה בפועל חלף 18 חדשי המאסר שנגזרו בבית המשפט לתעבורה.
אכן, על פי הקביעה המוסכמת, קיים נתוק בין מצב השכרות של המערערת בעת הנהיגה לבין היתרחשות התאונה, ובמלים אחרות, סוכם, כי הסטיה לנתיב הנגדי לא ארעה בשל כך שהמערערת היתה מצויה במצב הכרה מעורפל או קהות חושים בשל השפעת האלכוהול.
מסכימים אנו עם עמדת ב"כ המערערת, כי היה על בית המשפט קמא לקבוע מיתחם ענישה אחד, כאשר ארוע הנהיגה משותף לעבירות השונות, ובעניין זה יש לקבוע כי הנהיגה בשיכרות, שאינה מהוה מרכיב רשלני הנוגע לעצם ארוע התאונה, הוא בבחינת מרכיב מחמיר הנוגע לדרך נהיגתה של המערערת, שיש לשקלו בקביעת מיתחם ענישה אחד.
...
נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מנשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופיצוי.
עם זאת, ומבלי שאנו מתעלמים מהמלצת שירות המבחן, לא מצאנו מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל, נוכח שיקולי הענישה הרחבים והאיזון ביניהם, במרכזם האינטרס הציבורי המחייב להילחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות ענישה מחמירה, שהוא בנפשינו.
נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי כך שהמערערת תישא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבענו.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3190/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: יעקב סיגיזמונדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 13.4.2021 ב-ת"פ 55775-08-19 שניתן על ידי כב' השופט א' טובי תאריך הישיבה: ט"ו באדר א התשפ"ב (16.02.2022) בשם המערער: עו"ד דב גלעד כהן בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה בשם נפגעי העבירה: עו"ד חיים שוקרני בשם שירות המבחן למבוגרים: פטורה מהתייצבות ][]פסק-דין
אז, איבד שליטה על הרכב, סטה מנתיב הנסיעה, עלה על אי תנועה בנוי, פגע עם חזית רכבו בעמוד תאורה ועקר אותו ממקומו.
ההליך בבית המשפט המחוזי לאחר שמיעת ראיות, המערער הורשע ביום 26.11.2020 בעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); אי ציות לרמזור אדום לפי סעיף 38(3) לפקודה ותקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה שלא במהירות סבירה לפי תקנה 51 לתקנות; וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודה.
על כן, לאור הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים, ובהם קדושת החיים, שלמות הגוף ושמירה על שלום הציבור בכללותו, וכן לאור פוטנציאל הנזק החמור שעלול היה להגרם ממעשי המערער, ובפרט מאחר שהיה ביכולתו להבין את הפסול במעשיו ולהמנע מהסיטואציה בכללותה, בית המשפט המחוזי קבע כי מיתחם העונש ההולם בעיניינו נע בין 4 ל-10 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
כידוע, ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שנגזר על נאשם בערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה קיצונית ובולטת ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו מיני רבים, ע"פ 4795/21 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (7.2.2022); ע"פ 4775/21 פלוני נ' מדינת ישראל (17.2.2022); ע"פ 3834/20 קלפון נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (29.7.2021)).
...
על כן, נחה דעתי כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה עונשית מאוזנת, המשקללת נכונה את מכלול נסיבותיו המורכבות של העניין.
לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור.
נוכח מצבו הרפואי של המערער, מצאנו לנכון לאפשר לו זמן ממושך לצרכי התארגנות, מיון מוקדם והעברת כלל המסמכים הרפואיים הנדרשים לשירות בתי הסוהר.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: נתנאל בובי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.06.2019 בת"פ 56563-11-16 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' ברנט תאריך הישיבה: י' בכסלו התשפ"ב (14.11.2021) בשם המערער: עו"ד עמית ויצמן; עו"ד שני פרג'ון בשם המשיבה: עו"ד נעימה חנאווי כראם בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין
לאחר הליך הוכחות, המערער הורשע בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 56563-11-16, השופטת מ' ברנט) בעבירות הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) כנוסחו עובר לתיקון מס' 137 לחוק, גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 64ב(א)(3) וסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובעבירת נהיגה ללא רישיון רכב לפי סעיף 2 וסעיף 62(1) לפקודת התעבורה.
בעניינינו, בית המשפט המחוזי ניתח כנדרש את העדויות והראיות שהובאו בפניו ונימק בפירוט מדוע השתכנע מעבר לספק סביר בדבר תקינות נטילת דגימת הדם מהמערער ובדיקתה במעבדה.
המערער פעל בקלות דעת ונטל סיכון בלתי סביר בכך שנהג בעודו שיכור ובשל שכרותו לא הבחין בעקומה בדרכו, סטה לכיוון הנגדי, היתנגש ברכב שנסע מולו ובכך הביא למותו של המנוח ולפציעתה של אישתו.
מעבר לכך, המערער נהג במהירות מופרזת, סטה מנתיב נסיעתו, חצה קו הפרדה וניכנס לנתיב הנגדי בו נסעו המנוח ואישתו.
...
סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור, בכפוף לנאמר בפסקה 4 לעיל (המרת עבירת ההריגה לפי סעיף 298 לחוק בנוסחו הישן לעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק בנוסחו החדש), ולהותיר את גזר דינו של המערער על כנו.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ת 39550-12-21 זלקה נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 148955/2017 לפני כבוד השופט מרדכי כדורי בעיניין: האבטה זלקה ע"י ב"כ עו"ד מאיר דרורי המערער מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד שי עציון מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) המשיבה פסק דין
לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' נחשון) בתיק ת"ד 1267-07-17 (הכרעת דין מיום 11/5/2021, גזר דין מיום 8/11/2021).
הרקע: כתב האישום שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירות של נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(3) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"); היתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) בפקודת התעבורה; סטייה מנתיב נסיעה תוך גרימת סיכון, לפי תקנה 40 בתקנות התעבורה; נהיגה במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, לפי תקנה 51 בתקנות התעבורה; והפרעה במדרכה, לפי תקנה 114 בתקנות התעבורה.
...
בחינתם של השיקולים האמורים מביאה אפוא לידי מסקנה כי גם אם היה מקום לקבל את טענת המערער בדבר פגם שנפל בהליך בדיקת הדם, אין בפגם במקרה זה כדי להביא לפסילת הראיה.
אין בידי לקבל את טענת המערער המופנית נגד המשקל שניתן בגזר הדין להרשעותיו הנוספות, מהנימוקים הבאים: תדפיס המידע התעבורתי בעניינו של המערער מלמד כי בניגוד לטענת ההגנה, דינו נגזר בגין הרשעותיו הנוספות ביום 30/5/2018 וביום 22/11/2018, עוד קודם למועד בו ניתן גזר דינו של בית המשפט קמא.
התוצאה: משלא נמצא כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא, הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו