ערעור על פסק דין של ועדת התעסוקה

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו עד להכרעה בעירעור או לחלופין להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

עוד נקבע כי באותו סעיף חל איסור על פיטורי עובד במהלך שירות מילואים, אלא בהיתר של ועדת התעסוקה ככל שתיקבע כי הפיטורים "אינם בשל שירות מילואים". לפיכך נקבע כי מאחר שהיתר לא ניתן, זכאי המשיב לפצוי בגובה הישתכרותו עד לתום שלושים ימים שלאחר תום שירות המילואים, היינו עד ליום 15.9.14, כחודש וחצי נוספים.

עוד צוין כי התשלומים שנפסקו לטובת המשיב אינם בגין שכר או עבור פצויי פיטורים, אלא פיצויים עבור היתנהלות כזו או אחרת של המבקשת, והם עומדים לזכות המשיב מכוח פסק דינו של בית הדין קמא, ועל כן ניתן לפצות את המשיב בכסף (הפרישי הצמדה וריבית) בשל חלוף הזמן, לאחר פסק הדין בעירעור.

...

לטענת המשיב גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, ולהורות על עיכוב תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כערכו במועד החלטתי זו (להלן- הסכום המעוכב) .

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 12 לעיל.

ברם, ממסכת הראיות עולה בבירור כי לא מדובר היה בסיטואציה של "חלף הודעה מוקדמת", וכי התובע נידרש על ידי מר גרינץ להגיע לעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, גם אם בסופו של דבר אישר מנהל הנתבעת את בקשתו להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת רק לסירוגין (ראו: פרוטוקול הדיון בפני הועדה, עמ' 15 ש' 37; עמ' 11 ש' 43 ואילך; עמ' 10 ש' 1 לפרוטוקול הדיון, וכן סעיפים 13 ו- 14 לסיכומי הנתבעת); חמישית במענה לטענת הנתבעת בסעיף 10 לסיכומיה כי היתה רשאית לפטר את התובע לאלתר, ושאין מקום ל"הענישה" על שהותירה את התובע בעבודה עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת לפי החוק, נדגיש שמעבר לעובדה שנחה דעתנו שהיה זה לכל הפחות גם האנטרס שלה להותיר בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שככל שהיתה הנתבעת פועלת כך – בזמן שידוע לה על יציאתו הקרובה של העובד המפוטר לשירות מילואים – סביר שהתנהלותה היתה נחשבת להפרה של חובתה שלא להפלות עובדים הנקראים לשירות מילואים; ולבסוף בהנתן שעסקינן בזכות קוגנטית, הרי שאין בעובדה – שאין עליה מחלוקת – שהתובע לא סבר בזמן אמת כי זכותו להודעה מוקדמת קופחה, והוא תבע אותה רק לאחר שהדבר הוסבר והובהר לו במסגרת פסק דינה של ועדת התעסוקה, כדי להביא לאיונה.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית-הדין הארצי, וזאת בתום 30 יום ממועד קבלתו.

...

ברם, ממסכת הראיות עולה בבירור כי לא מדובר היה בסיטואציה של "חלף הודעה מוקדמת", וכי התובע נדרש על ידי מר גרינץ להגיע לעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, גם אם בסופו של דבר אישר מנהל הנתבעת את בקשתו להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת רק לסירוגין (ראו: פרוטוקול הדיון בפני הוועדה, עמ' 15 ש' 37; עמ' 11 ש' 43 ואילך; עמ' 10 ש' 1 לפרוטוקול הדיון, וכן סעיפים 13 ו- 14 לסיכומי הנתבעת); חמישית במענה לטענת הנתבעת בסעיף 10 לסיכומיה כי היתה רשאית לפטר את התובע לאלתר, ושאין מקום ל"הענישה" על שהותירה את התובע בעבודה עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת לפי החוק, נדגיש שמעבר לעובדה שנחה דעתנו שהיה זה לכל הפחות גם האינטרס שלה להותיר בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שככל שהיתה הנתבעת פועלת כך – בזמן שידוע לה על יציאתו הקרובה של העובד המפוטר לשירות מילואים – סביר שהתנהלותה היתה נחשבת להפרה של חובתה שלא להפלות עובדים הנקראים לשירות מילואים; ולבסוף בהינתן שעסקינן בזכות קוגנטית, הרי שאין בעובדה – שאין עליה מחלוקת – שהתובע לא סבר בזמן אמת כי זכותו להודעה מוקדמת קופחה, והוא תבע אותה רק לאחר שהדבר הוסבר והובהר לו במסגרת פסק דינה של ועדת התעסוקה, כדי להביא לאיונה.

אשר לסך המגיע, הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי לתחשיב התובע, ומשכך אנו מקבלים אותו כנכון.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 53036-03-20 ניתן ביום 12 אפריל 2021 דוד פלד המערער מדינת ישראל המשיבה לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר ב"כ המערער – עו"ד דוד סלטון ב"כ המשיבה – עו"ד טל זרקו פסק דין

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר גבריאל נבו ומר משה כפיר; על"ח 31822-12-18), בגדריו נקבע כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים הוא הערכאה המוסמכת לידון בתביעתו של המערער, אשר הוגשה בטענה כי פוטר משירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס או המדינה) בנגוד להוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 (להלן: החוק או חוק חיילים משוחררים) ולא ועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב להוראות חוק חיילים משוחררים ודברי ההסבר לתיקון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר – אנו סבורים כי במארג הנורמטיבי הקיים לא נמצא כלי קיבול המאפשר הכלת התכלית הנטענת.

אילו קושי מעשי זה היה מחויב בראי המארג הנורמטיבי (כפי שהיה בענין זליג ובן שאנן) לא היה מנוס מאימוצו, אולם במקרה דנן המארג הנורמטיבי – כפי שפרטנו לעיל – מוביל למסקנה שונה, ואותה אנו מאמצים.

סוף דבר – הערעור מתקבל, והתובענה הכספית תוחזר לדיון בוועדת התעסוקה, תוך שנרשמה הצהרת המערער – המצוטטת בסעיף 2 לעיל – כי ימחוק מתביעתו לוועדת התעסוקה את הסעד לביטול נוהל וכי זה יימחק ממנה.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 25287-07-19 ניתן ביום 30 דצמבר 2019 אורי קונסט המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד פלד המערער - בעצמו ב''כ המשיב - עו"ד אלי בלום פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ברזילי ומר יוסף רובינשטיין; ב"ל 51989-10-18), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בו כנכה נזקק לפי תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות) לתקופה מיום 1.4.2018 עד ליום 30.6.2018 וזאת לאחר שבגין תקופה קודמת מיום 1.1.2018 עד 31.3.2018 הוכרה זכאותו.

מכאן עולה כי הועדה בחנה את יכולתו של המערער להישתלב בשוק התעסוקה בתקופה הרלוואנטית בשני מובנים: בפעם הראשונה לאור מצבו הרפואי כפי המשתקף ממכלול החומר הרפואי לרבות אחוזי נכותו הזמניים בתקופה זו (15%) והתרשמותה ממוגבלותו, ובפעם השנייה והשלישית גם על פי הצהרתו בבואו להתייצב בשירות התעסוקה, הצהרה שאמנם אינה עומדת בפני עצמה אך יש בה היבט סובייקטיבי התומך במידה מסוימת בקביעה האובייקטיבית-מקצועית.

...

משאלה הם פני הדברים, לא שוכנענו כי נפל בהחלטת הוועדה פגם השולל את תקפותה או מצדיק להחזיר את עניינו של המערער לצורך שקילה חוזרת.

אף אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה קיים קושי נוכח הפער בין ההחלטה של הוועדה אשר הכירה במערער כנכה נזקק לתקופה שמיום 1.1.2018 עד 31.3.2018 לבין ההחלטה שדחתה את התביעה ביחס לתקופה שלאחר מכן.

גם אם ראוי היה לנמק את ההחלטה באופן רחב יותר, ולהתייחס בין היתר גם לשוני בין תקופה זו לתקופה הקודמת, לא שוכנענו כי מדובר בפגם היורד לשורשה של ההחלטה (לקביעה דומה ראו בבר"ע (ארצי) 21626-03-14 אלירן אסאו - המוסד לביטוח לאומי (16.11.14)).

נוכח האמור, דין הערעור להידחות.

סמכותו של בית הדין האיזורי בעירעור על החלטת ועדת התעסוקה מקבילה ודומה לסמכות בעירעור על פסק דין של ערכאה נמוכה.

...

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור ולהעלות את סכום הפיצוי, מהנימוקים הבאים: קודם לערעור זה המערערת לא העלתה טענות בדבר חישוב שכרו הקובע של התובע, שחושב לפי בסיס שכר בסך 13,500 ₪.

משכך, שוכנעתי כי אין להידרש להן, כדי להימנע מעיוות דין.

אשר על כן מתקבל הערעור שכנגד, ועל המערערת לשלם למשיב פיצוי בשיעור חמש משכורות, תחת הפיצוי שנקבע.

סוף דבר הערעור על החלטת ועדת התעסוקה נדחה.