ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים בעניין צו סגירה חוק רישוי עסקים

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 19505-09-19 אחן נכסים בע"מ ואח' נ' לתיכנון חיפה תיק חצוני: בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן המערערים 1.אחן נכסים בע"מ 2.אבנר חדד 3.אילן ליטמנוביץ המשיבה הועדה המקומית לתיכנון חיפה פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופטת ג'אדה בסול) בתו"ב 28091-11-18 (מיום 10.04.2019 ומיום 05.08.2019 הכרעת הדין וגזר הדין בהתאמה) בגדריו הורשעו המערערים בבצוע עבירה של שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר לפי סעיפים 145(א)(2), 203 (א), 204 (ב), 208 (א) ו-253 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116 (להלן: "החוק").

ביום 22.02.2016 כפרו המערערים בעובדות המפורטות בכתב האישום, כאשר המערערים 1 ו-2 טענו להגנה לפי סעיף 208ב לחוק וכי טרם פתיחת העסק הם קיבלו הרשאה מעריית חיפה, ואילו המערער 3 טען כי טרם פתיחת העסק הוא פנה למחלקת רשוי עסקים בערייה ושם מסרו לו כי מותר לו לנהל מסעדה במקום.

לחילופין מבקשים המערערים 1 ו-2 להורות על הפחתת גובה הקנס וההתחייבות ולבטל את צו הפסקת השמוש שהושת בגזר דינו של בית משפט קמא.

בהתאם לאמור, טענו המערערים כי לא הוכח בפני בית משפט קמא כי היתנהלה בעסק נשוא הדיון מסעדה, שכן עדותו של המערער 3 שטען כי הינו מוכר טורטיות בארזיות סגורות לא נסתרה, ולא קיבלה כל היתייחסות בהכרעת דינו של בית משפט קמא וזאת בשים לב לכך כי הסכם השכירות שנחתם עם המערער 3, הגדיר את מטרת השכירות "בתחום הטורטיות". המערערים עוד הפנו לעניינו של נכס אחר באותו מבנה אשר נידון במסגרת תו"ב 27975-11-18 מדינת ישראל נ' אח"ן נכסים ואח' (01.04.2019), שבגדרו זיכה בית המשפט לעניינים מקומיים את הנאשמים מכתב אישום דומה במוהתו למקרה דנן, כך שבמקום חנות שכונתית עשו הנאשמים שימוש של מזנון.

מכאן סבורני כי קביעת בית משפט קמא לפיה "תאור זה של הנאשם באשר למהות הפעילות בעסק , מספק לצורך הקביעה כי עסקינן בעסק שהנו בית אוכל", אינה יכולה לעמוד עוד כאשר כאמור התאור המצוטט אינו נוגע לענייננו.

...

בהתאם לאמור נטען כי עובדות אלה, בשילוב עם העדר הידע הדרוש ואף הבסיסי של המפקח, מכרסמות בצורה ניכרת בראיות המשיבה ומובילות למסקנה כי יש להורות על זיכוי המערערים מכתב האישום.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהכרעת דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי יש להורות על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שהוא ישקול הכרעת דינו מחדש, זאת מן הסיבות אותן אמנה להלן.

מכאן סבורני כי קביעת בית משפט קמא לפיה "תיאור זה של הנאשם באשר למהות הפעילות בעסק , מספק לצורך הקביעה כי עסקינן בעסק שהינו בית אוכל", אינה יכולה לעמוד עוד כאשר כאמור התיאור המצוטט אינו נוגע לענייננו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפמ"ק 52587-06-18 HUSSEIN DUUBI נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופטת עמיתה מרים סוקולוב המערער YOSIF HUSSEIN DUUBI ע"י ב"כ עו"ד שני לוי המשיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אתי לוי פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת י. אונגר-ביטון) מיום 11.4.18, על פיו הורשע המערער בעבירה של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

ניתן צו סגירה שפוטי לגבי בית העסק נשוא הדיון ועל המערער הוטל קנס בסך 5,000 ₪.

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישיון ובית משפט קמא התבקש לצוות על הפסקת העיסוק בעסק וסגירתו.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שיפורטו.

התרשמתי כי המערער הבין את משמעות ההליך, את האמור בכתב האישום, ידע לתאר בעברית את העובדות בפני בית משפט קמא, ובית משפט קמא אף נעתר לבקשתו לקבוע דיון לשמיעת ראיות ולדחות את הדיון לחודשיים.

בנסיבות הללו אני דוחה את טענות ב"כ המערער לפיהן המערער לא הבין כלל את משמעות ההליך המשפטי המתנהל נגדו בהעדר מתורגמן לשפה הערבית.

כך שאני דוחה את טענת ב"כ המערער לפיה אין צורך ברישיון עסק לעסק נשוא הדיון.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפמ"ק 11141-06-18 זייפר בע"מ נ' מדינת ישראל תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל מערערת זייפר בע"מ משיבה מדינת ישראל ב"כ המערערת עוה"ד בומבך ורחמים ב"כ המשיבה עו"ד דוון פסק דין

לפני ערעור שהגישה המערערת, על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה, מפי כב' הש' פרייז, בתיק רע"ס 43548-06-12, בו הורשעה המערערת בעבירות על פי חוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן – החוק) והוטל עליה קנס כספי והתחייבות להמנע מעבירה.

בנוסף, אף ביחס לפריט היחיד שלגביו נטען כי לאחר אותם שינויים אין עוד צורך ברשוי כלל, משמע איחסון ומכירת חומרי גלם לבניה, הרי אין בכך בכדי להשפיע על העבירות המיוחסות למערערת, שהנן קיום צו בית משפט לסגירת עסק וניהול עסק ללא רישיון.

...

לאחר עיון בתיק בית משפט קמא לרבות בעדותו של העד קייקוב, נחה דעתי כי אין ראיה כי הרשות פסחה על טיפולה בעסקים אחרים, דוגמת אלו שהציג הסנגור המלומד.

גם בהקשר זה מקובלת עליי החלטתו של בית משפט קמא לפיה אף אם חל שינוי בסעיף אחסון ומכירת חומרי גלם לבניה, דבר שלא הוכח על ידי המערערת, עדיין מתנהל העסק, בהיבטים אחרים של פעילותו, ללא רישוי.

סוף דבר הערעור נדחה, על כל חלקיו.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעפמ"ק 11141-06-18 מיום 21.09.2022, בגדריו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (כבוד השופט ע' פרייז) ברע"ס 43548-06-12.

ביום 19.11.2017, הורשעה המבקשת בבצוע מספר עבירות בנגוד להוראות חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968, ובנגוד להוראות התוספת לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשנ"ה-1995.

ביום 22.04.2018, נגזרו על המבקשת תשלום קנס על סך של 100,000 ש"ח במצטבר להפעלת התחייבות על סך של 25,000 ש"ח מההליך הראשון; צו לסגירת העסק מיום 22.04.2019, אלא אם יינתן רישיון עסק או היתר זמני עד למועד זה; והתחייבות כספית על סך של 50,000 ש"ח. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט קמא – וערעורה נדחה.

לגופו של עניין, ובהתייחס לטענות הגנה מן הצדק נוספות שהועלו בעירעור – הטעים בית משפט קמא כי המקום הנכון לבירור טענות אלו היה בהליך הראשון, שם מוקד הדיון היה בהפעלת העסק ללא רישיון, כאשר בהליך שלפניו "מיקוד הדיון הוא אי קיום הצוו, כאשר למעשה אין מחלוקת עובדתית בנוגע כך". אשר לטענות הגנה מן הצדק שעניינן הליכי רשוי העסק, נקבע כי המקום הנכון לתקיפת הליכי רשוי הוא בעתירה מינהלית, ואכן המבקשת עצמה פנתה בעתירה מינהלית שנדחתה.

...

ביום 22.04.2018, נגזרו על המבקשת תשלום קנס על סך של 100,000 ש"ח במצטבר להפעלת התחייבות על סך של 25,000 ש"ח מההליך הראשון; צו לסגירת העסק מיום 22.04.2019, אלא אם יינתן רישיון עסק או היתר זמני עד למועד זה; והתחייבות כספית על סך של 50,000 ש"ח. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט קמא – וערעורה נדחה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתפ"ב 43598-06-22 מלכה נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה ראשון לציון תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל מערער עדי מלכה משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה ראשון לציון ב"כ המערער עו"ד שלומי סהר ב"כ המשיבה עו"ד ניסים לביא פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון, מפי סה"נ כב' הש' ארז נוריאלי, בתו"ב 5417-08-18.

ככל שלא תבוצע הריסה עצמית ו/או לא יופסק השמוש עד מועד זה, מוסמכת הועדה לבצע את הצוים והוצאות ההריסה יחולו על המערער; התחייבות בסך 60,000 ₪ להמנע מבצוע העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים; הכרעת דינו של בית משפט קמא הנכבד – פירוט הנימוקים להרשעה: מכלל טענותיו של המערער, אתייחס לאלו שעלו ולובנו בבית המשפט קמא הנכבד, שעיקרי דבריו הנוגעים לערעור יפורטו להלן.

שנית, נטען על ידי המערער כי המאשימה העניקה אישורי מנהל הנדסה לצורך קבלת רישיון לניהול עסק (נ/6), לפיכך, בהתאם לחוק רשוי עסקים, כאשר הזרוע התכנונית סבורה שמבנה בנוי ללא היתר, לא הייתה מעניקה אישורי מנהל הנדסה.

בחומר נמצא אישור בכתב של מנהלת אגף רשוי ופקוח, לפיו תלונה קודמת שהתקבלה במשרדי ההנדסה, אודות תוספת בניה בלתי חוקית שבוצעה במקרקעין ניסגרה ואין עבירת בניה (ת/2).

טיעון ההגנה בדבר הסתמכות המערער על אישורי ההנדסה שניתנו על ידי המשיבה לאורך השנים, כתנאי לרישיון עסק: גם בעיניין זה טוען המערער כי המשיבה מדברת בשני קולות ושגה בית משפט קמא בהחלטתו.

...

סבור אני כי על המשיבה היה לעשות יותר כדי לחקור את המשתמש, מה גם שלא נראה כי פעולה זו הצריכה מאמץ על. לפיכך, מצא הש' קמא, בצדק, להתחשב באפליה הנטענת במסגרת גזר הדין.

דיון והכרעה: הש' קמא התייחס לטענה זו בפירוט בהכרעת דינו ועמדתו מקובלת עליי.

סוף דבר: הערעור נדחה, על שני חלקיו, ופסק הדין יישלח לצדדים.