ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה אחר

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים פ"ל 8814-05-22 מדינת ישראל נ' שיבלי(אחר/נוסף) 03 דצמבר 2023 לפני כבוד השופטת מיכל שביט בעיניין: מדינת ישראל המאשימה ראמי שיבלי (אחר/נוסף) הנאשם גזר דין

על הענישה הנוהגת ניתן ללמוד, בין היתר, מפסקי הדין הבאים (פורסמו בנבו): עליון רע"פ אבו גוידר (14.01.13) - הנאשם הורש, לאחר ניהול הוכחות, בבצוע עבירה של נהיגת רכב במהירות של 195 קמ"ש במקום מהירות מקסימלית של 90 קמ"ש המותרת במקום.

עפ"ת (ת"א) 56226-04-18 בר-אל דוד נ' מדינת ישראל (08.10.18), אליו הפניתה המאשימה - נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב במסגרתו הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 177 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית היא 90 קמ"ש. על הנאשם הושתו 21 ימי מאסר בפועל, קנס בסך 7,000 ₪ או 70 ימי מאסר בתמורתו ופסילה לתקופה של 20 חודשים וכן פסילה ומאסרים מותנים.

...

בשים לב לאמור לעיל אני קובעת כי מתחם הענישה לעבירה בה הורשע הנאשם נע ממאסר של 21 יום, שיכול שירוצה בעבודות שירות, ועד מאסר של שישה חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילה בפועל לתקופה שבין 20 חודשים ל-6 שנים, קנס הולם ועונשים צופי פני עתיד.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בטווח הנמוך-בינוני של המתחם ולהטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר בפועל, יחד עם פסילה לתקופה משמעותית וממושכת, שיהיה בה משום הלימה לחומרת המעשה בו הורשע.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ת 50477-12-23 זקוט נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 224258/2019 לפני כבוד השופט מאזן דאוד המערער מוניר זקוט, ת.ז. 026561811 המשיבה מדינת ישראל ב"כ המערער: עו"ד אור תמיר ועו"ד בן עמר ב"כ המשיבה: עו"ד אופיר כהן מפרקליטות מחוז חיפה פלילי פסק דין

מבוא: בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בימ"ש קמא"), שניתן ע"י כב' השופטת אסתר טפטה גרדי, בתיק פל"א 11002-05-19.

בתאריך 30.3.11 תוקנה תקנה 557 לתקנות והוסף לה, בין היתר, סעיף ה' הקובע כך:"המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומרוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור". לכן, לשון הפקודה, התקנות וכן פסיקת בית המשפט העליון, מטילים על המערער את חובת ההפקדה בזמן למזכירות בית המשפט שהטיל הפסילה עליו, ואין לו ל"גלגל" לידי המזכירות חובת הנפקת אישור זה או אחר או איתור אישור שהופקד במסגרת של תיק הפסילה עד תום ההליכים (פ"ת 252-03-17).

...

דיון בערעור על העונש: לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא, בחנתי את נסיבות העבירות שיוחסו למערער, את תסקירי שירות המבחן, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על חומרת העונש.

במספר הזדמנויות ביהמ"ש העליון אישר מתחם עונש הכולל בתוכו מאסר בפועל, וגם הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית - (רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.12.13); רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל (6.1.14); רע"פ 5464/16 דימטרי לייזרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.7.16); רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14)).ענישה מחמירה הכוללת בחובה מאסר בפועל לתקופות משמעותיות יוחדה בעיקר למורשעים בעלי עבר תעבורתי מכביד, וכאלה שעומד ותלוי נגדם מאסר מותנה בגין אותה העבירה - (רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 10424/06 לודוויה נ' מדינת ישראל (22.2.07)).

סוף דבר: אני דוחה את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ת 5907-09-23 פרוחורצ'וק נ' מדינת ישראל ‏13 מרץ 2024 לפני כבוד השופט אינאס סלאמה המערער מקסים פרוחורצ'וק המשיבה מדינת ישראל פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בתתע"א 12298-03-22, מיום 11.7.2023, בגדריו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה תקף, והושתו עליו עונשים של שירות לתועלת הציבור, פסילת רישיון נהיגה, קנס ופסילה על תנאי של רישיון הנהיגה.

בעניינינו, "אין מדובר בעבירת בררת משפט", בגינה ניתן שלא לחקור באזהרה "והמשיבה לא הצביעה על מקור חוקי אחר הפוטר אותה מחובתה לגבות מהמערער, בהיותו חשוד, הודעה באזהרה". עוד נטען, כי המשיבה פעלה בנגוד להנחיות שלה עצמה בכל הנוגע לתיקי תלת"ן, שכן הנוהל קובע כי היה על המשיבה לנהל חקירה על מנת לברר את נסיבות הארוע.

...

רק משהגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בפגם חמור, שאין בנמצא אמצעים מתונים יותר (מאשר ביטול כתב האישום) שיש בהם לרפא את תוצאות הפגם, רק אז יורה על ביטול ההליך.

למסקנה זו הגעתי גם לאחר שהבאתי בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת שיקולי פרנסתו של המערער.

סוף דבר בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות, על שני חלקיו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו עפ"ת 49292-03-24 אמר דוד נ' מדינת ישראל לפני כב' השופט עמית רענן בן-יוסף המערער אמר דוד ע"י ב"כ עוה"ד דוד גולן ודוד קולקר המשיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מיכאל כהן פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב [כב' השופטת ש. שטרן] (להלן: "בית משפט קמא"), הכרעת דין מיום 06.12.23 וגזר הדין מיום 21.02.24.

בית משפט קמא קבע שטעויות שנפלו במסמכים (בפלטי הינשוף), בשעת הבדיקה הנן רק טעויות של מה בכך שניתן להן הסבר מספק, ומצא כי ראיות התביעה דיין להרשעת המערער בדין, הן במישור ההוכחה באמצעות הינשוף והן בשל ראיות אחרות אותן פירט.

...

הכרעת הדין, כאמור, ניתנה רק ביום 06.12.23 בשל הבקשות החוזרות שבהן, ובתמצית ייאמר, לא נעתר בית משפט קמא לאחר מעל שלוש שנות ניהול משפט ואחרי סיכומי ההגנה ולקראת מתן הכרעת הדין לפתוח את הדיון מחדש.

בנוסף טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נעתר על פי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") לזמן את העדה אליזבט מיכלזון לעדות פעם נוספת באותה פרשה.

דיון והכרעה בראשית הדיון בפניי הודעתי וציינתי בפני באי כוח המערער את ההלכה הידועה, כי אין בית משפט של ערעור יידון בטענות שלא נטענו על יד המערער בפני הערכאה הדיונית: "כאמור, חלק מטענותיו של המערער בנוגע להכרעת הדין לא נטענו על-ידו בפני הערכאה הדיונית, וכבר מטעם זה אין בידינו לקבלן (ראן: ע"פ 548/83 דהוד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 6, 9 (1986); ע"פ 7045/05 אנטיפקה נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (03.04.08))". ע"פ 2781/14 פלוני נ' מדינת ישראל (26.09.16) פסקה 36.

בית משפט זה התלבט אם צודק יהיה בנסיבות לעשות שימוש בסעיף 211 לחסד"פ, לגבות ראיות בערכאה הנוכחית או בערכאה הדיונית, אך בחרתי, בעיקר של חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה והגשת כתב האישום ועינויי הדין שנגרם לצדדים, שאין הצדקה לעשות כן. בנסיבות הנני קובע שקביעותיו של בית משפט קמא בעניין הינשוף בגדרי תיק זה בלבד לא ניתן להסתמך עליהן ואין לסמוך הרשעה באמצעותו.

לאחר שהתרשמתי מהנאשם, באופן בלתי אמצעי, אינני מקבלת טענתו כי לא שתה או לא היה שיכור.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ת 48259-11-23 שלומי שלום שדה נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 10155935611 בפני כבוד השופט מאזן דאוד המערער: שלומי ש. שדה, ת"ז 059307140 - נגד - המשיבה: מדינת-ישראל, תעבורה חיפה ב"כ המערער: המערער בעצמו (עו"ד) ב"כ המשיבה: עו"ד אופיר כהן מפרקליטות חיפה – פלילי פסק דין

מבוא: לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן על ידי השופטת רונה פרסון, בתיק תת"ע 5264-03-21.

המערער, כפר בעובדות כתב האישום וטען כי נהג ברכב עם מערכת מולטימדיה משוכללת וכי כשהשוטר עצר אותו הוא היה בעיצומה של שיחת טלפון (באמצעות מערכת המולטימדיה) עם עו"ד אחר וכי לא ייתכן שהשוטר יכול היה להבחין בו ממקום עמידתו, משכך נקבע התיק לשמיעת ראיות.

...

אשר לכל המקובץ לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

בנסיבות אלה, נוכח הסכנה בה העמיד המערער את עצמו ואת שאר המשתמשים בדרך בכך שאחז או השתמש בטלפון ללא דיבורית, איני סבור כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש החורג ממתחם הסבירות, ולכן דין הערעור על גזר הדין להידחות.

סוף דבר: אני דוחה את הערעור על שני חלקיו, כך שעל המערער לשלם את הקנס שנגזר עליו בבימ"ש קמא תוך 90 יום מיום מתן פסק דין זה. עיכוב ביצוע גזר הדין בטל בזה.