השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ז"ל ונציגת הציבור גב' ורדינה יריב; ק"ג 10460-04-21), שבו נדחתה תביעתה של המערערת לגימלת שאירים.
אולם, במקרה זה "אף אם נכיר בנסיבות חיצוניות ככורח – הלחץ שהפעיל בנו של המנוח בנוגע למעבר של המנוח לדיור מוגן כדי לקבל טפול והשגחה צמודה נוכח גילו המבוגר של המנוח, ואף אם נקבע כי היתקיים התנאי בדבר קיום חיי מישפחה שכן התובעת והמנוח שמרו על מערכת יחסים זוגית התנאי בדבר שתוף כלכלי אינו מיתקיים במובהק, ....כך שהתכלית של קצבת השאירים אשר משולמת לשאיר מתוך הנחה שהוא היה תלוי בפרנסתו בשכר או בקיצבה ששולמו למנוח לפני פטירתו כלל לא מתקיימת. משכך, במקרה דנן לא היתקיימו אצל התובעת תנאי הזכאות לקיצבת שאירים".
על יסוד האמור לעיל קבע בית הדין האיזורי כי "עם כל ההבנה לתחושותיה הקשות של התובעת, אשר הייתה נשואה למנוח במשך שנים רבות, אין מנוס מדחיית התביעה".
טענות הצדדים בעירעור:
המערערת טענה כי הגדרת "אלמנת פנסיונר" שונה וגמישה יותר מהגדרת "אלמנת מבוטח", ועל כן המגורים המשותפים אינם חייבים להתקיים עובר לפטירת גימלאי/ת הקרן, ודי בכך שדרישה זו היתקיימה במהלך החיים המשותפים.
מקפת טענה בהתייחס לטענתה של המערערת כי אין הכרח שדרישת המגורים המשותפים תתקיים בסמוך לפטירת הפנסיונר כי טענה זו נדחתה בפסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין נדרה שאול [ע"ע (ארצי) 26836-10-18 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות – נדרה שאול (12.5.2019); להלן – עניין נדרה שאול] , ואין להסתמך על פסיקתו של בית הדין האיזורי, שהתהפכה בפסק דינו של בית הדין הארצי.
וכך סיכם בית הדין את הדברים בעיניין פלונית:
"משקבענו כי לצורך בחינת טענה בדבר פרידה השוללת זכאות יש להזקק באותו סוג התבניות המכונן את הזכאות (קשר זוגי, מגורים משותפים ומשק בית משותף) נפנה לבחון את דרך בחינתן. גדר הספק הוא אם בחינת התנאים צריכה להעשות מתוך נקודת מבט רחבה או שיש לבודד את השנה האחרונה לחיי המנוח מעשרות השנים שקדמו לכך. שאלה זו נידונה בהקשר לקיומו של משק בית משותף בענין עסילה ובהמשך בעב"ל (ארצי) 21302-03-16 אידה שרה פוקילמן - המוסד לביטוח לאומי (2.4.19) (להלן - ענין פוקילמן). בשני פסקי הדין הללו, שניתנו לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האיזורי נשוא ערעור זה, היתה תמימות דעים כי כאשר לתקופה השנויה במחלוקת קדם קשר של עשרות שנים הבחינה צריכה להעשות מתוך נקודת רחבה, ואין לבודד את התקופה השנויה במחלוקת מקודמותיה. בענין עסילה נאמר כי:
...
בית הדין האזורי הוסיף וקבע, על יסוד עדות בנו של המנוח, כי "הצדדים בחרו ליישב את הסכסוך ביניהם על ידי הסכם ממון ולאחר מכן שלום בית, כך ש.. היחסים ביניהם לא הסתיימו באותה העת".
בכל הנוגע לקיום חיי משפחה כבני זוג קבע בית הדין האזורי כי הוא מקבל את גרסת המערערת כי "היא והמנוח שמרו על קיום חיי משפחה כבני זוג עד כמה שאפשר נוכח הנסיבות – המעבר של המנוח לדיור מוגן ותקופת מגפת הקורונה בה לא ניתן היה לקיים ביקורים". בית הדין האזורי קבע כי מקובלת עליו גרסתה של המערערת שלפיה "תחילה ביקרה את המנוח לעיתים קרובות, ולאחר מכן השיחות הטלפוניות הרבות שנערכו ביניהם מעידות כי המשיכו להיות בקשר רציף".
בכל הנוגע לקיומו של משק בית משותף קבע בית הדין האזורי כי לבקשת בנו של המנוח מהקרן, הופסק תשלום קצבת הזקנה מהקרן לחשבון הבנק המשותף של המנוח ושל המערערת, והיא שולמה לחשבון הבנק של המנוח בלבד.
אולם, במקרה זה "אף אם נכיר בנסיבות חיצוניות ככורח – הלחץ שהפעיל בנו של המנוח בנוגע למעבר של המנוח לדיור מוגן כדי לקבל טיפול והשגחה צמודה נוכח גילו המבוגר של המנוח, ואף אם נקבע כי התקיים התנאי בדבר קיום חיי משפחה שכן התובעת והמנוח שמרו על מערכת יחסים זוגית התנאי בדבר שיתוף כלכלי אינו מתקיים במובהק, ....כך שהתכלית של קצבת השאירים אשר משולמת לשאיר מתוך הנחה שהוא היה תלוי בפרנסתו בשכר או בקצבה ששולמו למנוח לפני פטירתו כלל לא מתקיימת. משכך, במקרה דנן לא התקיימו אצל התובעת תנאי הזכאות לקצבת שאירים".
על יסוד האמור לעיל קבע בית הדין האזורי כי "עם כל ההבנה לתחושותיה הקשות של התובעת, אשר הייתה נשואה למנוח במשך שנים רבות, אין מנוס מדחיית התביעה".
טענות הצדדים בערעור:
המערערת טענה כי הגדרת "אלמנת פנסיונר" שונה וגמישה יותר מהגדרת "אלמנת מבוטח", ועל כן המגורים המשותפים אינם חייבים להתקיים עובר לפטירת גמלאי/ת הקרן, ודי בכך שדרישה זו התקיימה במהלך החיים המשותפים.
בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות ובגמישות, ומסקנה כי חלה פרידה בין בני הזוג השוללת את הזכאות לגמלת שאירים מצריכה זהירות מיוחדת.
בענייננו, בשים לב לכך שהמערערת והמנוח היו בזוגיות למעלה מארבעים וחמש שנה; נותרו נשואים עד מועד פטירתו של המנוח; המעבר למגורים נפרדים היה פרי כורח ואילוץ – הלחץ שהפעיל בנו של המנוח, וגילם המבוגר של המנוח והמערערת; מדובר בזוגיות פרק ב' על ההשלכות שיש לעובדה זו על ניהול משק בית משותף, וההפרדה הכלכלית הייתה פועל יוצא של ההפרדה במגורים שהייתה כורח או אילוץ; הקשר הזוגי השוטף בין המערערת לבין המנוח נשמר גם לאחר מעבר המנוח לדיור מוגן על אף הקשיים האובייקטיביים - נשללת המסקנה כי בין המערערת לבין המנוח ניתק הקשר הזוגי וחלה פרידה השוללת את זכאותה של המערערת לגמלת שאירים.
סוף דבר – הערעור מתקבל והמערערת מוכרת כאלמנת פנסיונר.
