ערעור על פסק דין שחייב בנק לשחזר חשבון חברה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 51310-01-16 הכהן נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ לפני כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא מבקש אבישי הכהן ע"י ב"כ שיפמן, ספיר, שטורם ושות' עורכי דין משיב בנק דיסקונט לישראל בע"מ ע"י ב"כ יגאל ארנון ושות', עורכי דין פסק דין

בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), בטענה כי הבנק אינו מתקן רישומים שגויים בחשבונות לקוחותיו בערכים הנכונים ולא מבצע שחזור של כל הפעולות שנעשו בחשבונות עקב הרישומים השגויים כדי להביא את החשבון למצב שבו היה אמור להיות אלולא הרישום השגוי (להלן: "בקשת האישור").

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

על מנת להשתכנע, כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה, נידרש בית המשפט להכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה, האם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת הקבוצה והאם קיימת כלל עילת תביעה אישית (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (פורסם בנבו, 11.4.13) פסקות 41-39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

עוד טוען המבקש כי הבנק ביצע בחשבונו חיובים שגויים ופעולות שגויות בגביית עמלות בנגוד לחוזה ולדין ובשינוי תנאי הריבית והעלאתם במאות אחוזים, חרף התחייבות הבנק כאמור בסעיף 9 למסמך "תנאים כלליים לניהול חשבון עו"ש", עליו חתם המבקש עם פתיחת חשבונו (נספחים 10-9 לבקשת האישור).

...

סבורני כי די בכך כדי להתרשם ממדיניותו העקרונית של הבנק המלמדת שאין מדובר ב"טעות שיטתית מצידו" (ר' סעיף פח לפסה"ד בעניין צמח נ' אל על לעיל).

מאחר והתנאים שבסעיף 8 הנ"ל הם כאמור מצטברים, דין הבקשה להידחות ועל כן לא מצאתי להידרש לקיומם של התנאים האחרים.

סוף דבר: הבקשה לאישור תובענה כייצוגית – נדחית.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א-יפו (כבוד השופטת שרון גלר) מיום 08.05.2017 לפיו נדחתה הודעה לצד שלישי ששלחו המערערים למשיבה, תוך חיובם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

הדיון בבית משפט קמא נסב על תביעתו של המשיב הפורמאלי (להלן – כרמון) מהמערערים להשבת סכום (100,000$) ששילם על חשבון רכישת דירה מהמערערת 1 (להלן – אבניאל) בפרויקט מקרקעין ברחוב הכובשים 15 תל אביב, לרבות פיצוי מוסכם.

המערערים טענו כי לא היה מקום לקבל את גירסתו של עו"ד קרייתי; כי היה מקום לקבל את עדותו של יגרמן בדבר העברת הסך של 100,000$ "כל עוד אין בפני בית המשפט ראיה כלשהיא הסותרת" את עדותו; כי גרסת המערערים נתמכה בכך שאחד היזמים מכר דירות בפרויקט ברח' יונה הנביא, מה שלכאורה הותיר לאבניאל דירה נוספת בפרויקט ברח' הכובשים; וכי פסק הדין הדוחה את ההודעה לצד שלישי מעשיר את המשיבה, שלא כדין, בסך של 100,000$.

זה עבר בהעברה, היום אי אפשר לשחזר.

לא יכולנו לקבל את זה מהבנק במיוחד כשהחברה הקבלנית הייתה בכינוס והקבלן עצמו לא נמצא בארץ".

איננו רואים מקום להדרש למקבץ הטענות הקשורות להחלפת הדירות בין שני הפרויקטים שניבנו על ידי היזמים, גם לא לשאלה אם אבניאל נימנתה על היזמים אם לאו, ואם הייתה זכאית לדירה נוספת, אם לאו - שהסתום בהן רב על הנגלה, ביחוד לאור המנעות המעורבים בעריכת הסכמים בכתב, משהמסגרת הדיונית בה אמור היה להכריע בית משפט קמא הייתה ברורה ומגודרת: האם המערערים הוכיחו ששלמו למשיבה, בין במישרין, ובין באמצעות החברה הקבלנית, את אותו הסך של 100,000$ שהעביר להם התובע, ובהנתן חיובם להחזירו לכרמון האם על המשיבה לשפותם בסכום זה. השאלה אם הוכיחו המערערים את טענת תשלום הסך של 100,000$ לחברה הקבלנית היא שאלה עובדתית במובהק.

...

לא הייתה מחלוקת בבית משפט קמא כי הסך לעיל שולם ע"י כרמון, וכי בסופו של דבר לא קיבל כרמון את הדירה, ובית משפט קמא חייב את המערערים לשלם לו סך של 678,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הדיון בערעור עניינו בדחיית ההודעה לצד שלישי ששלחו המערערים למשיבה.

בסופו של דבר, נדחתה ההודעה לצד שלישי, תוך חיוב המערערים בהוצאות.

אין מנוס מדחיית הערעור.

אנו מורים על דחיית הערעור.

בית משפט השלום בירושלים עש"א 41236-05-18 קסם פארם בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ עש"א 28151-08-18 קסם פארם בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ לפני כבוד השופטת מרים קסלסי המערערת קסם פארם בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אסעד מזאוי המשיב בנק לאומי לישראל בעמ ע"י ב"כ עוה"ד אהרון ברוכין פסק דין

ביטחונות אלו לא הוצגו, באחד מדפי החשבון (ליום 6.5.18) נרשם כי סך החסכונות עומדים על 80,500 ₪, בנוסף ישנן הלוואות שנלקחו, כך שהטענה כשלעצמה לא הוכחה, וממילא, קיומם של ביטחונות אינו מקים חובה לבנק לכבד שיקים החורגים ממסגרת האשראי ואף אינם מהוים עילה לגריעת שיקים ממנין השיקים המסורבים, הדבר היחיד הקובע לענין זה הוא מסגרת האשראי בחשבון העו"ש. (ראו לדוגמא עש"א (פ"ת) 20645-01-17 מרעב נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (18.7.17) ופסקי דין נוספים אליהם מפנה כב' הש' שטרנליכט בפסק דינו).

כב' השופט עמית במאמריו חוק שיקים ללא כסוי התשמ"א—1981 (הפרקליט מ"ד) אומר בין היתר את הדברים הבאים שרלוונטיים לענייננו: "לא מספיק כי ללקוח היה יסוד סביר להניח, שהבנק יכבד את השיק, צריך להראות כי היה לו יסוד סביר להניח שקיימת חובה על הבנק לכבד את השיק. " "העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד...כל הסכמה ונסיבותיה". דברים אלו צוטטו בהסכמה בפסקי דין רבים, כמו למשל ברע"א 10683/07 מטאניס חב' לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (סניף099) (23.12.07).

אשר על כן לא הוכח הסכם לפיו הבנק היה מחויב לכבד שיקים שחרגו ממסגרת האשראי של 50,000 ₪, לא הוכח עד איזה סכום מעבר ל-50,000 ₪ הבנק היה מחויב לכבד, על אחת כמה וכמה לאחר שהתעורר חשד הבנק להתנהלות לא תקינה והמערערת הודעה על כך. התראה טרם הגבלה נציג הבנק לא הציג העתקי התראות שנשלחו והשיב כי אלו ניתנות לשיחזור, ונשלחות באופן אוטומאטי לא בדואר ישראל, אלא בתיבת הדואר האינטרנטית של החשבון.

במצב דברים זה, הסתמכותה על נוהג שאין לו זכר בכתובים והמשך פעילות כאילו לא ארע דבר, היא אשר הביאה על המערערת את המצב אליו נקלעה.

...

לסיכום לא מצאתי שהבנק התחייב כלפי המערערת כי יעמיד בפועל אשראי גבוה יותר מזה שהוסכם עליו בכתב.

נוכח כל האמור לעיל, שני הערעורים נדחים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4189/20 ע"א 4264/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ש' שוחט המערער בע"א 4189/20 והמשיב בע"א 4264/20: עו"ד איתן ארז נ ג ד המשיב בע"א 4189/20 והמערער בע"א 4264/20: עו"ד יעקב כהן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן נשיא, י' שנלר) בת"א 24128-09-14 מיום 11.5.2020 תאריך הישיבה: כ"ד באדר ב התשפ"ב (27.03.2022) בשם המערער בע"א 4189/20 והמשיב בע"א 4264/20: בעצמו; עו"ד צליל גולדרט; עו"ד נעה טלבי בשם המשיב בע"א 4189/20 והמערער בע"א 4264/20: עו"ד אלעד עפארי; עו"ד אבנר כהן ][]פסק-דין

וכך נאמר בפסק הדין: "ניתן אולי להבין את טרונייתו של המערער שפעל במשך שנים להשלמת הפרויקט, אך לא זכה להגיע לשעת השלמתו, בעוד הוא מכהן בתפקיד. מכל מקום, המערער מבין, כך נראה, שאין זה מתקבל על הדעת שחזור עתה ויכהן כמפרק ולוּ בשל חלוף כשנתיים ומחצה מאז מתן פסק הדין ולאור שינוי הנסיבות [...] על רקע זה ובהיתחשב בכך שהתמונה שבפנינו אינה מלאה, איננו רואים אפשרות וצורך להזקק לטענותיו הרבות של המערער המופנות נגד קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין. כפי שהמערער (המשיב שבפנינו – י"ע) הסביר בדיון, צפוי שתוגש על ידו בזמן הקרוב לערכאה הדיונית בקשה למתן שכר טירחה. במסגרת הדיון באותה בקשה ניתן יהיה לברר את הטענות והמענות השונות שעלו בכל הנוגע לתיפקודו של המערער כמפרק". ויהי לאחר הדברים האלה, המשיב הגיש בקשה לבית המשפט של פירוק לאישור שכר טירחתו.

לא זו אף זו, בפסק הדין עמד בית משפט קמא על כך שהמערער לא הציג התחייבות של החברה למסור את הדירות במועד מסוים, וגם רוכשי הדירות עצמם מעולם לא העלו או הציגו דרישה שכזו; כי תקופת ההתיישנות לתביעת רוכשי הדירות חלפה עברה לה משכבר; וכי בכל מקרה רוכשי הדירות לא הגישו תביעות חוב והזמן להגשת תביעות החוב חלף עבר מזה זמן רב. על תוצאה זו אין חולק בעירעור שלפנינו.

בעיניין זה, בית משפט קמא הורה על השבת כל הסכומים שנמשכו על ידי המשיב בשנים 2007-2002 כלהלן (פסקה 169 לפסק הדין): "סך של 32,820 ₪ שנמשכו על ידי הנתבע בשנת 2002, 350,803 ₪ בשנת 2004, 236,400 ₪ בשנת 2005, 55,440 ₪ בשנת 2006 ו-36,170 ₪ בשנת 2007. סה"כ סך של 711,633 ₪, קרן וכאשר לכל סכום מהסכומים האמורים יתוספו הפרישי הצמדה וריבית מתום כל אותה שנה בה נמשכו הכספים ועד להשבתם בפועל". לאור תוצאת פסק הדין, ובהיתחשב בגובה התביעה שעמד על כ-18.5 מליון ₪, חייב בית משפט קמא את המערער (קופת הפרוק) לשלם למשיב שכר טירחת עורך דין בסך 75,000 ₪.

קשה להלום כי קופת פירוק תתנהל באופן שבו היתנהל המשיב – משיכת הוצאות מקופת הפרוק ללא אישור מראש של בית המשפט; פתיחת מספר חשבונות בנק על שם המפרק באופן אישי על מנת להבטיח כי הכספים לא יעוקלו; מימון של הוצאות הפרוק מכיסו האישי של המפרק; אי הגשת דוחות כספיים במועדם וכסדרם לבית המשפט של פירוק; ועוד.

...

למסקנה זו השלכה על התוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית משפט קמא.

משכך, דין ערעור המשיב בנקודה זו להידחות.

סוף דבר שערעור המערער בע"א 4189/20 – נדחה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1357812/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז המערערת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר אלעד אמסלם) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד משה זאב בן דורי) הנידון: אי־חיוב דמי שימוש בגין מגורי האשה עם הבן המשותף בנכס המשותף; שאלת הגורם ל'מרידה ההדדית' בזיקה לכתובה; החובה להכריע בעינייני רכוש שלא נדונו וסמכות בית הדין בעיניינה למרות אישור הסכם בבית המשפט פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי[footnoteRef:1] מיום ג' בשבט התשפ"ב (5.1.22) שבמסגרתו נפסקו דברים מספר שעליהם נסוב העירעור – הפסיקות כלהלן: [1: בית הדין הרבני האיזורי תל אביב, הרכב ח] האשה – המערערת חויבה בתשלום דמי שימוש לאיש – המשיב בערך של דמי שכירות מלאים (ולא במחציתם) של הדירה המשותפת והרשומה בשווה על שם שני הצדדים, בעבור התקופה שממועד הקרע והפירוד המוחלט ועד למכירתה (כעשרים וארבעה חודש).

חיובו של המשיב בתשלום המשכנתה אינו מהוה חיוב בתשלום מדור – כל משמעותו היא פרעון חובו שלו עצמו לבנק, והוא נועד לאפשר את בעלותו בדירה מחד גיסא ואת הענקת תשלום המדור בעין לקטין, בדירה, מאידך גיסא, שהרי בהיעדר פרעון חובו לבנק, הדירה תלקח ממנו, ולא יהיה לו מדור בעין להעניק לקטין.

אולם אין זה אלא במרידה מובהקת של הבעל, אבל אם בדרך כעס הביע ביטויי מרידה (שייתכן שחזור מהם) והאשה מהרה להגיב במרידה מוחלטת בו – אין הדברים ברורים, ויש לעיין.

בעיניין הראשון נכתב בפסק דינו של בית הדין האיזורי: האשה טענה שהאיש לקח מהחשבון המשותף בעת עזיבתו 15,000 ש"ח ועליו להשיבם.

משכך, אם יתברר שמכירת הרכב למי שלו נמכר והחזרת התמורה לחברה לא כיסו את החוב – עניין החזרת חוב זה כלול בעינייני חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים שבין הצדדים, שלבית הדין הסמכות והחובה לידון בו. משכך חובה על בית הדין לידון בעיניין זה, על בית הדין לשמוע את טיעוניהם וראיותיהם של הצדדים וליתן את הכרעתו.

...

אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה.

לכן כתבו בהאי לישנא: "אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה." זאת אומרת: בית הדין לא בירר ולא ראה צורך לברר מי הוביל למרידה ההדדית הזו, מאחר שלדבריו דבר זה לא ישנה את הכרעת הדין ביחס לזכאות האישה בכתובה.

נגד מסקנה זו טוענת המערערת שמועד תשלום הכתובה הוא מיידי, ואילו תשלום איזון המשאבים הוא עתידי.

משכך אנו מקבלים הערעור גם בעניין זה. בעניין השלישי כתב בית הדין: האשה טענה שבנם הסתבך בהימורים והובטח לה על ידי האיש כי יחזיר לה סכום של 12,000 ש"ח. האיש השיב כי הבן החזיר את הלוואת אמו וכמעט שהסכום הוחזר במלואו, ובלאו הכי האיש לא התחייב בהתחייבות של ממש לשלם לאשה כסף בגין הימורי הבן.

משכך אנו מקבלים את הערעור גם בעניין זה. מכיוון שלאמור בהחלטת בית הדין המערערת לא הציגה מסמכים – על המערערת להציג את טענותיה ומסמכיה בעניין זה לבית הדין האזורי שישמע גם את תגובת המשיב וייתן את הכרעתו.