ערעור על פסק דין שחייב את קרנית לפצות נפגע בתאונת פגע וברח

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' צ.גרדשטיין-פפקין) מיום 22.4.20 במסגרתה נקבע כי התאונה בה נפגע המשיב 1 היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- החוק או חוק הפלת"ד), וכי אין המדובר "בארוע במתכוון" המהוה את אחד החריגים בחוק, וכפועל יוצא מכך, המבקשת חייבת בפיצויי המשיב על נזקיו.

החלטת בית משפט קמא מיום 22.4.20 אחר שמיעת הראיות מצא בית משפט קמא כי התאונה מהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק וכי אינה נופלת לחריג של "ארוע במתכוון" שכן לסברתו לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי הנהג אכן התכוון לפגוע במשיב, משכך קבע את חובתה של המבקשת לפצות את המשיב על פי חוק הפלת"ד. בין השאר, קבע בית המשפט את הקביעות העובדתיות הבאות – "התובע הכניס את ראשו לתוך הרכב, פנה אל אותו אחד בדברים ותפס במעילו. מאותו רגע התובע איבד את הכרתו. התברר כי הגנב נטל את הרכב, נסע על התובע, וברח מן המקום" .

לצורך אישוש טענותיה אלו מפנה המבקשת לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין בלבן (רע"א 1117/09 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בלבן (2009) במסגרתו נקבע כי די להוכיח בהסתברות קרובה כי הנהג הפוגע התכוון להזיק לנפגע, ומפסיקה נוספת דוגמאת ע"א 10907/08 עיזבון רשיד נ. קרנית (2009)ורע"א 9108/11 ברששת נ. קרנית (2012); רע"א 2072/16 פלוני נ. שירביט חברה לביטוח בע"מ (2016) ועוד.

כך הובהר בעיניין רע"א 9435/16 הנ"ל כי גם הטענה שבירור הקביעות בעיניין החבות יהא יעיל יותר בשלב זה, טרם הוכרעה סוגיית שיעור הנזק, אין בו, כשלעצמו, להצדיק סטייה מהכלל הנזכר – " ככלל, הכרעתה של הערכאה הדיונית בשאלת החבות אינה עילה למתן רשות ערעור. זמנן של השגות על קביעותיה של הערכאה הדיונית, לרבות בשאלת החבות, הוא בסיומו של ההליך, אז ניתן לבחון הכרעות אלה נוכח מכלול החומר ותוצאותיו של ההליך בכללותו (ראו: רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (14.7.2007); רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ, פסקה 8 (12.8.2012); רע"א 4817/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' בר-און, פסקה 6 (17.10.2013)). טענתה של המבקשת כי ערעור על הקביעות כעת יהיה יעיל יותר, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק סטייה מהכלל. ככל שנגרמים נזקים מקיומם של הליכים מיותרים, אלו ניתנים בדרך כלל לפצוי על דרך של פסיקת הוצאות (ראו עניין כהן הנזכר לעיל, בפיסקה 8). גם לא נטען כי הסיבוך הכרוך בהמשך בירור התובענה, או העלות הנדרשת, הם יוצאי דופן וחריגים עד שראוי לסטות מהכלל שלפיו ההשגות על החלטות ביניים נדונות רק לאחר פסק הדין"(הדגשה שלי – צ.ו) אחד החריגים שהוכרו בפסיקה למתן רשות ערעור על הכרעה בשאלת החבות, הוא כאשר מדובר בקביעה שיש בה לקבוע את המסלול הדיוני כולו ועשויות להיות לה השלכות של ממשיות על זכויות הצדדים, תוך השלכה על שאלת חבותם של הנתבעים האחרים, למשל כאשר בכתב התביעה נטען לחלופין לחבות מכוח חוק הפלת"ד ולחבות מכוח פקודת הנזיקין (רא': רע"א 4817/13 לעיל; רע"א 3559/13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מיחאי קרפ (2013); רע"א (חי') 65581-10-13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מוניר שבל (2013)).

...

עיקר טענות המבקשת המבקשת טענה כי שגה בית משפט קמא במסקנתו לפיה התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, שכן מתוך הקביעות העובדתיות שמצא בית המשפט עצמן עולה בבירור כי עסקינן ב"תאונה במתכוון" וממילא, ככזו, היא מוחרגת מהגדרת "תאונת דרכים" בחוק.

***** מיד יאמר, כי דין הבקשה במתכונתה ובעיתוי הגשתה להידחות, וזאת אף מבלי להיכנס לגופם של דברים ולגופן של טענות, שכן מקומן של טענות המבקשת להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בסוף ההליך אחר שבית המשפט יוסיף וידון אף בסוגיית הנזק.

כך נקבע לעניין זה בעניין רע"א 4817/13 לעיל- " סבורני כי במקרה דנא לא עלה בידי המבקשת להראות שקיימת הצדקה לדון בהשגותיה על שאלת החבות עוד בטרם ניתן פסק הדין ...כמובן שהשאלה בעניין סיווג האירוע היא בעלת משקל מכריע בהליך שבין בעלי הדין, אולם, אין בכך כשלעצמו להצדיק את קבלת הבקשה. יודגש כי תביעת המשיב בענייננו היא בכל מקרה תביעה לפי חוק הפיצויים כנגד מבטחת הרכב בה נהג, ולפי חוק זה בלבד. כלומר, מתווה המסלול הדיוני אינו שנוי במחלוקת ולא אמור להיחתך על יסוד ההחלטה שהתקבלה, וזהות בעלי הדין אינה תלויה בשאלה האם האירוע במוקד הבקשה הוא "תאונת דרכים" אם לאו (והשוו לעניין קרפ הנזכר לעיל).

נוכח המקובץ - הבקשה במתכונתה נדחית מהטעם שטענות המבקשת דינן להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו.

ואלו העובדות הרלוואנטיות: התובע, יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.10.2008 ע"י רכב דו גלגלי שפגע בו בתאונת פגע וברח (להלן – תאונת הדרכים).

התובע הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעיניינו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 64570-09-16) במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה ולפיו קרנית תשלם לתובע סכום נוסף בסך של 15,000 ₪ כנגד דחיית העירעור ללא צו להוצאות.

דיון והכרעה הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי הרלוואנטיות לענייננו קובעות כי: "(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין , או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה....

...

הסכם הפשרה הוגש ביום 20.6.2017 והערעור נדחה באותו היום בהתאם לבקשת הצדדים.

הנתבע, מצידו, טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ו/או מחמת מעשה בית דין.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18750-10-15 לפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק התובע: משה מנחם בורשטיין ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברמן -נ ג ד- הנתבעות: 1. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דוד חיות ואח' 2. קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד ליפא ליאור ואח' ה ח ל ט ה

כאמור, הסוגיה שעומדת בפניי להכרעה הנה: האם לנוכח ההכרעה בהליך הקודם, מיתקיים בעיניינו מעשה בית דין, ובמידה והתשובה על כך בחיוב- האם מעשה בית דין מיתקיים כנגד שתי הנתבעות גם יחד, או שמא כנגד מי מהן.

התובע הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם במסגרתו ערער גם על ההחלטה שלא התירה תיקון כתב התביעה.

מעיון בפרוטוקול הדיון בעירעור מיום 6/5/15, עולה כי בהמלצת בית המשפט, אשר טעמיה לא צויינו לפרוטוקול, נאות התובע, באמצעות בא כוחו, להסכים לדחיית העירעור תוך שהוא מציין בדבריו: "על מנת הסר ספק אני מבקש להדגיש שאין באמור משום פגיעה בכוונתנו להגיש תביעה נגד מבטחת הרכב שלנו ו/או קרנית". במצב הדברים שנוצר, הגיש התובע את תביעתו הנוכחית בה מעלה שתי טענות עובדתיות ומשפטיות חלופיות: לטענתו התאונה אירעה עת החל בכניסה לרכבו, ומשכך תובע את מבטחת רכבו -הנתבעת 1.

למען הזהירות, תבע גם את קרנית, היא הנתבעת 2 בתובענה שבפניי, וזאת בעילה חלופית לפיה נפגע כהולך רגל על ידי "רכב אחר אשר ברח מהמקום", להבדיל מהמשאית אשר את נהגה ומבטחתה תבע בהליך הקודם, ואולם תביעתו זו כאמור נדחתה בפסק דין סופי וחלוט.

ודוק, ירעת המחלוקת העובדתית אליה מתייחסת דחיה זו הוגדרה כבר בפתח פסק הדין בסעיף 7, באלו המילים: " יש להכריע במחלוקת העיקרית, שהנה המחלוקת עובדתית, הנוגעת לנסיבות המדוייקות של החבלה, היינו, האם התובע ניחבל, כטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים, עת נפגע ממוט ברזל, אשר בלט מחלקה האחורי של המשאית הנתבע 3". במצב דברים זה, עודנה נותרת בעינה השאלה הכיצד, איפוא, נפגע התובע, שהרי אין חולק כי נפגע פגיעה משמעותית של ממש בארוע עצמו.

...

בפסק הדין שניתן ביום 13/4/2014 דחה בית המשפט את התביעה וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי: " התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו". בנסיבות אלו ומטבע הדברים התייתר מאליו הצורך לדון במשמעות המשפטית של נסיבות פגיעת התובע ובנזקיו הנטענים.

יפים בעניין דבריה של השופטת חיות בהלכת צדוק הנ"ל, שם נקבע בקשר לדוקטורינת ההשתק השיפוטי כי: " ...נוכח החומרה היתירה שבהשתקת בעל-דין השוללת את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט, אני סבורה, אפוא, כי יש לאפשר למערער ליהנות מן הספק בעניין זה ולדון בטענותיו לגופן..." ומן הכלל אל הפרט; מעיון בראיות ההליך הקודם עולה כי אכן התובע היה סמוך ובטוח בנסיבות אופן קרות התאונה כפי שטען להן וקשר עצמו לגרסה זו ואולם כאמור, בית המשפט לא קיבל גרסתו זו. בנסיבות אלו, ובהינתן העובדה כי עצם קרות אירוע התאונה כשלעצמו אינו מוכחש, וההכרעה בהליך הקודם הינה נגטיבית, קרי: מה לא התרחש, ואינה פוזיטיבית קרי: לא דנה במה כן התרחש בפועל, האחת משתיים: או שהתובע שגה ביחס לנסיבות התאונה כמות שארעה הלכה למעשה שהרי אירוע טראומתי מסוג זה קורה בשבריר של רגע, ולא מן הנמנע כי התובע טעה לסבור כי המשאית כנגדה הפנה אצבע מאשימה היא הרכב שפגע בו, בשים לב לפגיעה הקשה וכאביו באותו הרגע אשר עלולים היו להטעות אותו לגבי מה שהוא סבר כסיבה לתאונה, או שאכן הדברים ארעו כפי שטען להם מלכתחילה ואולם התובע לא צלח להוכיח גרסתו זו ברמת הראיה הנדרשת בהליך הקודם.

משכך, בקשות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, נדחות בזאת.

לאור כל המקובץ דלעיל, ישקלו הצדדים הצעה לקידום התיק על דרך הגשת תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעה מטעם בית המשפט אשר תשקלל בחובה הן את הסיכויים והן את הסיכונים הרובצים לפתחם של כל הצדדים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7023/19 רע"א 7451/19 רע"א 8051/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ המערערים בע"א 7023/19: 1. עיזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל 2. עליזה אסולין המבקשת ברע"א 7451/19: מדינת ישראל המבקשת ברע"א 8051/19: פלונית נ ג ד המשיבים בע"א 7023/19: 1. וליד דרויש 2. הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים 4. מדינת ישראל, משרד האוצר רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון 5. מדינת ישראל, משרד התחבורה 6. מדינת ישראל, משרד המשפטים המשיבים ברע"א 7451/19: 1. עיזבון פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ 5. קרנית, הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים המשיבים ברע"א 8051/19: 1. פלוני 2. קרנית 3. היועץ המשפטי לממשלה ערעור ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) בת"א 10767-06-14 מיום 27.9.2019, ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי ו-ע' רביד) בע"א 56471-10-18 מיום 17.11.2019. תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התש"ף (16.07.2020) בשם המערערים בע"א 7023/19 והמשיבים 2-1 ברע"א 7451/19: עו"ד ערן בקר, עו"ד מורן כהן יהונתן ועו"ד טניה ברנר בשם המבקשת ברע"א 8051/19: עו"ד יונית נחום בשם המשיבים 2-1 בע"א 7023/19 והמשיבים 4-3 ברע"א 7451/19: עו"ד ליאורה קלטניק בשם המשיבה 3 בע"א 7023/19, המשיבה 5 ברע"א 7451/19 והמשיבה 2 ברע"א 8051/19: עו"ד אלון בלגה ועו"ד מיכאל בלגה בשם המשיבות 6-4 בע"א 7023/19, המבקשת ברע"א 7451/19 והמשיב 3 ברע"א 8051/19: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיב 1 ברע"א 8051/19: עו"ד עמרי איילינג ][]פסק-דין

המערערת הדגישה כי גם אם עומדת להולך הרגל עילת תביעה בנזיקין נגד רוכב האופניים החשמליים הפוגע, פעמים רבות פרטי הפוגע אינם ידועים לנפגע (למשל בתאונות "פגע וברח") וממילא מרבית הסכויים כי לא יהיה להולך הרגל ממי להפרע.

כך, סעיף 7(5) לחוק הפיצויים מחריג מתחום הזכאות מכוחו "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב". דוגמה נוספת, הרלוואנטית אף היא לענייננו, נוגעת לקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, היא קרנית, שחייבת בפצוי במקרה שבו נפגע אדם מרכב שאין לו ביטוח כאמור בפקודת הביטוח או כאשר הביטוח שברשותו אינו מכסה את כלל החבות הנדרשת (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים).

אם אופניים חשמליים הם רכב מנועי הרי שתאונות דרכים שבהן מעורבים אופניים חשמליים והולכי רגל יהיו מכוסות לפי חוק הפיצויים, ובהיעדר ביטוח יוכלו נפגעים שהם הולכי רגל לתבוע את קרנית.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

כאמור, צורף צלום עמוד ראשון של חוזה שכירות (לא חתום) הכולל את שם הנהג, לפיו נחתם, לכאורה, עם הנהג הסכם שכירות ברח' זלמן שז"ר בחדרה החל מיום 7.5.19 (16 יום לפני התאונה).

סע' 32 לפוליסה קובע: "בני אדם הרשאים לנהוג בכלי הרכב – כפי שנירשם ב"מיפרט" ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב המבוטח, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהוא במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב, ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשום מוסמכת אחרת".

באמצעות תעודת עובד הציבור עמדה המשיבה בנטל להוכיח כי ההודעה נשלחה אל כתובתה של הנהגת בדואר רשום ובכך הקימה חזקה כי ההודעה הגיעה לידי הנהגת והנטל לסתור עבר אל המערער, אשר לא עמד בנטל זה; כדי לעמוד בנטל ולסתור את החזקה שמקימה תקנה 550(ב) לתקנות, היה על המערער ולא על המשיבה להראות, באמצעות תעודת עובד ציבור מרשות הדואר, כי דבר הדואר הרשום שמספרו נכתב בהודעת ההתלייה לא היתקבל אצל הנהגת.

..בשולי הדברים אומר, כי טענת המערער בערכאה זו לפיה העידר רישיון נהיגה הוא בבחינת חריג לפוליסה ולכן חובת הוכחת ההתליה מוטלת על חברת הביטוח - המשיבה, נכונה היא [ראו: ע"א 304/10 ראמי ח'מיס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (28.07.2011) שם, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט א' ריבלין וכן ע"א 9096/11 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות נ' אברהים מוסטפא ג'בארין (10.07.2012) שם, סוף פסקה 12] אולם המשיבה עמדה בנטל זה באמצעות החזקה אשר קמה מכוח תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, אשר לא נסתרה.

זאת ועוד, משמדובר בהתליית רישיון בשל עבירות תנועה " נקוד" נראה כי תכלית ההתליה והמדיניות השיפוטית לעניין הכסוי הביטוחי חייבים לעלות בקנה אחד להפסקת נהיגתו של זה. יתכן כי העידר הכסוי הביטוחי הוא שיגרום בפועל מחשש לתשלום נזק בקרות תאונה, לאי נטילת הסיכון בנהיגה ללא רישיון בתוקף כדין.

...

לאור כל האמור, המסקנה היא כי רישיון הנהיגה של הנהג נפסל ובמועד התאונה לא החזיק ברישיון נהיגה תקף.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.