ערעור על פסק דין רשלנות רפואית - הולדה בעוולה

בבית המשפט העליון רע"א 1081/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבה: שרותי בריאות כללית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בע"א 59032-04-19 וע"א 64804-05-19 (מאוחדים) שניתן ביום 17.12.2020 על ידי כבוד השופטים י' שבח, י' אטדגי וש' יעקובוביץ בשם המבקשת: עו"ד א' ויטנר בשם המשיבה: עו"ד שושנה גלס ][]פסק-דין

לכן, למעט במצבים של הולדה בעוולה, אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני בעילה של הסכמה שלא מדעת או התרשלות בטיפול (עניין איבי, בפיסקה 10 לפסק דיני; ע"א 2600/09 מכבי שירותי בריאות נ' נ' ס' (10.11.2013); ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018); סוס הפרא, עמ' 490-477).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ) בע"א 59032-04-19 וע"א 64804-05-19 מיום 17.12.2020, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת והתקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' תדמור-ברנשטיין) בת"א 23848-04-11 מיום 7.4.2019.

מנגד, המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות הואיל ואין בה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

כך אף יש הסוברים כי "לא ניתן להסיק מסקנה כללית ועקרונית מסוגיות הגמרא לגבי מעמדו המשפטי של העובר בהלכה, שכן העמדה היא שונה לפי אופי הענין שבו מדובר" (יעקב בזק "מעמדו המשפטי של העובר בהלכה היהודית ובמשפט הישראלי" סיני קטו (תשנ"ה)).

" הנה כי כן, אף לפי מקצת הדברים המפורטים לעיל, אשר הם בבחינת "קצה המזלג" ועוד מבלי שנדרשנו לאיזו מן הסוגיות, קשה לקבל את המסקנה החד-גונית כי לפי מקורות המשפט העברי העובר הוא "יצור חי עצמאי" אשר יש לראותו כ"אדם" (וראו הנפקויות השונות העולות מהגדרת עובר כ"אדם" גם לעניין הפלת העובר בשל הסכנה הנשקפת לאם: הפלת העובר בשל סכנת אבר של האם; האכלת אישה מעוברת ביום הכיפורים בשל חשש סכנה של העובר; חילול שבת כדי להציל את העובר; וכן לעניין המזכה לעובר; זכות הירושה של העובר – אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות, 804 (תשפ"א)).

סיכומם של דברים, כאמור, מצטרף אני למסקנתו של חברי השופט י' עמית כי יש לדחות את הערעור בסוגיה בה ניתנה הרשות לערער, ואף סבורני כי אין למצוא במקורות המשפט העברי חיזוק לדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי לפיה ניתן לפצות את העובר על פגיעה באוטונומיה שלו.

בסוגיה של פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נפסקה הלכה ברורה ומפורשת שיצאה מבית המשפט העליון בע"א 2278/16 הנ"ל, "הילכת פלונית", אשר קובעת כי מקום בו נפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני בעילה של העידר הסכמה מדעת או התרשלות בטיפול, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף ונפרד בגין פגיעה באוטונומיה למעט במקרים של הולדה בעוולה.

מדובר בעירעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שעניינו רשלנות רפואית.

יצוין כי לא זו בלבד שהערעור נדחה לפי תקנה 460(ב) הנ"ל, אלא שבפסק הדין נשוא העירעור נקבע כי לא הוכחה עוולת הרשלנות ומשכך ממילא לא היתה מניעה לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה גם על פי הילכת פלונית, אילו היה בית המשפט סבור כי יש מקום לכך.

...

ניסיון החיים מלמד כי אף שישנו כיסוי של חלק מעלויות בדיקות ההיריון, כתלות בהיקף הכיסוי שיש ליולדת, בסופו של דבר לא כל הבדיקות מכוסות במלואן, קל וחומר הוצאות הנסיעה לבדיקות ולמעקבים, שאינן מכוסות, ומדובר בעשרות ביקורים כמפורט בסיכומי התובעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בסכום של 762,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מן הסכום הנ"ל וכן הוצאות משפט בסך כולל של 28,800 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 45 יום מהיום.

ביום 17.9.2017 ניתן על ידי פסק דין בת.א. 42861-01-13 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (להלן: "פסה"ד בעיניין פלונית"), שם נדונה שאלה עובדתית ומשפטית דומה לשאלה העומדת במוקד המחלוקת בעניינינו; האם הצוות הרפואי התרשל באיתור וזיהוי ממצא של מיקרוצפליה בחיים העובריים כך שנמנעה מההורים אפשרות להפסיק את ההיריון ולמנוע לידת בנם במומו.

ערעור שהוגש על פסק הדין, נדחה (ע"א 8444/17 פלונית נ' שרותי בריאות כללית (6.5.2019)).

ככל שהחזקה העובדתית האמורה לא נסתרה, מיתקיים גם היסוד הסובייקטיבי של הקשר הסיבתי, כדברי כב' המשנה לנשיאה ריבלין: "הינה כי כן, ככל שההורים מעוניינים לתבוע בעילה של "הולדה בעוולה", עליהם להוכיח את יסוד הקשר הסיבתי של העילה.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

לפיכך, ככל שהייתי מגיעה למסקנה שהרחבת הבירור וביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, בשבוע ה - 32 להיריון או בסמוך לפני הלידה, היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על היתה מאשרת את הפסקת ההריון, לא הייתי רואה בעמדת התובעת שלא היתה מעוניינת לפנות לייעוץ גנטי ולבצע בדיקת מי שפיר בשלב מאוחר של ההיריון, משום ראיה לכך שהיא היתה מסרבת לבצע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר או שהיתה מסרבת להפסקת היריון סלקטיבית, ככל שהיה מאובחן בבדיקה זו שהעובר סובל ממום מוחי.

נוכח קביעתי כי סביר יותר שהרחבת הבירור בשל הממצא של היקף ראש קטן, לרבות בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לא היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - לא הוכח הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי הנדרש לביסוס התביעה, כך שדין התביעה להידחות.

סיכום נוכח קביעתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות ביה"ח, המתבטאת באי התייחסות לממצא של היקף ראש העובר בשבוע ה - 32 להיריון ואי ביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לבין הנזק הנטען שכן גם אלמלא ההתרשלות, סביר יותר שלא היה מאובחן ממצא שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - דין התביעה להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6780/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: הסתדרות מדיצינית הדסה המשיב הפורמאלי: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 1.8.2019 בת"א 52278-08-15 שניתן על ידי כב' השופט אלכסנדר רון תאריך הישיבה: ג' בתמוז התש"ף (25.6.2020) בשם המערערת: עו"ד מירה וינברגן לייזרוביץ' בשם המשיבה: עו"ד רם נועם ][]פסק-דין

רקע והשתלשלות האירועים עניינו של העירעור שלפנינו בתביעת רשלנות רפואית שהגיש המשיב הפורמאלי בהיותו קטין (להלן: "הקטין" או "התובע"), באמצעות הוריו, נגד המערערת – מדינת ישראל, כמי שמפעילה את מרפאות 'טיפת חלב' (להלן: "המדינה"); ונגד המשיבה – הסתדרות מדיצינית הדסה (להלן: "הדסה", ויחד יכונו: "הנתבעות"), וזאת בטענה של 'חיים בעוולה'.

יתרה מכך, לדידה של המדינה, הותרת הטעות המשפטית העומדת בבסיס פסק הדין מושא העירעור היא בעלת השלכות רוחב, שכן משמעותה המעשית היא חלוקה שווה בין מעוולים כימעט בכל המקרים, ללא קשר לתרומתם בפועל לארוע הנזק.

בית המשפט קמא סבר כי יש להכיר באחריות שתי הנתבעות לנזק, משום שכל אחת מהן הייתה חייבת ביידוע אם הקטין על הסיכון הרלוואנטי (הולדת תנוק הסובל מתסמונת האיקס השביר), ולהעמידה על האפשרות לבצע בדיקות גנטיות לשלילת אפשרות זו. על קביעות אלה אין אף אחת מהנתבעות משיגה – וטוב שכך, שכן אין כל בסיס להתערב בהן במסגרת הקף ההתערבות המצומצם של ערכאת ערעור בפסק דין שהיתקבל על דרך הפשרה עם הנמקות.

...

מהטעמים שיפורטו להלן, הגעתי, לא בלי לבטים, למסקנה כי הגם שעל פי שורת הדין יש ממש בהשגות המדינה על פסק הדין, אין הן מהוות בסיס מספיק להתערבות ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, וזאת גם אם הוא ניתן לפי הסכמת הצדדים עם הנמקות.

סוף דבר: לו תשמע עמדתי נדחה את הערעור, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו.

המקרה שלפנינו מוכיח שוב כי מתן הנמקה במסגרת פסק דין לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עלול לסכל את התכליות שבבסיס מוסד זה. חלף סיום מהיר ויעיל של המחלוקת בין הצדדים, נמצאנו נדרשים לגופן של סוגיות משפטיות ועובדתיות, ואם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם? הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7627/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' יעקובוביץ) בת"א 65580-12-17 מיום 10.9.2021

התביעה הופנתה נגד רופא ומוסד רפואי (להלן: הנתבעים) שלקחו חלק בטיפול במערערת 2, ונטען כי אלה התרשלו במעקב ההיריון שבוצע לה ועקב התרשלותם לא אובחנה התיסמונת טרם לידתו של המערער.

תחת העילה של "חיים בעוולה", הוכרה בפסק הדין בעיניין המר תביעת ההורים בגין "הולדה בעוולה", לה עומדת תקופת היתיישנות בת שבע שנים (וראו רע"א 398/18 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פלוני, פסקה 3 (‏15.3.2018) (להלן: רע"א 398/18); ע"א 7903/16 פלוני נ' מכוני איבחון בשפלה בע"מ, פסקה 4 (‏2.4.2017) (להלן: עניין מכוני איבחון)).

...

המשיבה טענה תחילה כי גם דינה של עילת תביעה זו להידחות מחמת התיישנות, אך בהמשך הודיעה המשיבה כי היא אינה עומדת על טענתה זו. חלף זאת, עתרה המדינה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה.

אף לא מצאתי כי יש בטענות המערערים לגבי גילוי המסמכים שלשיטתם היו נחוצים לצורך הכרעה בשאלת קיומה של עילת תביעה, כדי לשנות ממסקנה זו. ודוק, אין ענייננו בטענה להפרת חובת פיקוח המוטלת על מי מרשויות המדינה, בזכויות או הטבות שבעלי מוגבלויות זכאים לקבל מהמדינה, או בחובת יידוע שיכולה לחול על המדינה בנוגע לסיכונים בריאותיים הנשקפים לאזרחיה (וראו הדיון בנושא בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (‏3.9.2015) בעניין נפגעי הקרנות נגד גזזת).

אי לכך, ובהעדר עילת תביעה כנגד המדינה מהטעמים המפורטים לעיל, אין מנוס מלהורות על דחיית הערעור שלפנינו.

סוף דבר – הערעור נדחה.