ערעור על פסק דין סילוק יד ממקרקעין מוחכרים

בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) מיום 15.2.21 ב-ת"א 46723-06-20 לפיו התקבלה בקשתה של המשיבה לסלק על הסף את תביעתו של המערער לביטול פסק-הדין שניתן ביום 13.6.2019 בהיעדר הגנה ב-ת"א (שלום חיפה) 37495-10-17 שבו הגישה המשיבה תביעה כנגד הגב' קופר, ומכוח פסק הדין שניתן בהיעדר, חויבה הגב' קופר לשלם למשיבה דמי חכירה בסכום של 1,507,410 ₪ בגין נכס מקרקעין בקריית טבעון שפרטיו הם גוש 10592 חלקה 80 תת-חלקות 77-92 (להלן: "הנכס").

הצורך לתקן את המצב שבו הנכס אינו רשום על שם המערער נבע מכך שצדדים שלישיים ניצלו את אי-העברת הבעלות על שמו של המערער, דהיינו, המשיבה, שקבלה פסק-דין במעמד צד אחד, וכן הפולשים בתביעת סילוק היד שב-תא"מ (שלום חדרה) 27514-11-18, כמו-כן נטען, שגב' קופר, לאחר שנתנה למערער את הנכס במתנה, לא הגיבה לפניות ולתביעות וניתקה קשר עם ישראל.

...

נוכח האמור, סבורים אנו שראוי לבחון, בין יתר הדברים, את השאלה האם הייתה הסמכה כדין לעו"ד אליגולא ולמערער להגיש בקשת רשות להתגונן מטעם גב' קופר בתביעת דמי החכירה שהגישה המשיבה כנגדה? המשיבה מדגישה בטיעוניה, בין יתר הדברים, את חוסר תום לבו של המערער שמתבסס כיום על הסכם מתנה משנת 1992, הגם שנמנע במשך 28 שנה מלדווח על-כך למשיבה, על-מנת לקבל את הסכמתה להעברת הזכויות על שמו, כפי שנדרש בתנאי חוזה החכירה.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק-דינו של בית משפט קמא מיום 15.2.21.

לצד זאת, אנו מורים שלא יהא צו להוצאות בערכאת הערעור.

]השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה למתן צו המורה למשיב להשיב את "הקרקע שנגזלה לידי העותרים וזאת לאחר שבסיומה של שורה ארוכה של הליכים משפטיים אשר לא מוצו עד תום, ניכנס המשיב לשטח אשר עליו נמצאים המקרקעין והרס את המחוברים שעליו...". כן ביקשו העותרים כי נורה למשיב להחזיר את המחוברים אשר ניצבו במקרקעין ולפצות אותם "על אובדן הזמן ועל אובדן הרווחים שנמנעו מהם בתקופה שבה היה המבנה מוחזק ע"י המשיב". הרקע לעתירה העתירה שלפנינו היא אחת מיני הליכים רבים אשר נקטו העותרים על מנת להביא לביטול פסק דין חלוט שניתן בהליך שהתנהל בינם לבין המשיב.

בשלהי שנת 2012 הגיש המשיב תביעה נגד העותרים ואחרים לבית משפט השלום בצפת (ת"א 33888-11-12), בה ביקש להורות על ביטול חוזה הפיתוח, סילוק ידם של העותרים מהמקרקעין וחיובם להרוס ולפנות את כל המחוברים שהוקמו עליהם.

העותרים הגישו תחילה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א 34288-10-14), אשר דחה את העירעור ביום 17.12.2015 בציינו כי קביעותיו של בית משפט השלום נשענות על אדנים מוצקים ואין עילה להתערב בפסיקתו.

חרף האמור העותרים לא השלימו עם פינויים מהמקרקעין, והגישו עתירה לבית משפט זה בה ביקשו להורות לשר הבינוי והשיכון ולמשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא ייחתם עימם הסכם חכירה בנוגע למקרקעין לאחר שתוקנה על ידם ההפרה שבגינה בוטל חוזה הפיתוח (בג"ץ 6017/16).

...

בפרט צוין כי דינה של הטענה לאכיפה בררנית להידחות שכן היא לא הוכחה כדבעי; כי הטענה לזכאות לפיצויים כבני רשות אינה נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים; וכי יתר הטענות העולות בעתירה נדונו ונדחו על ידי ערכאות משפטיות שונות.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 63943-07-21 רהב נ' רשות מקרקעי ישראל ואח' ע"א 18739-05-22 תיק חצוני: לפני כבוד השופטת עירית כהן כבוד השופטת יסכה רוטנברג כבוד השופטת מרב בן-ארי המערער בע"א 63943-07-21: ינון רהב המערערים בע"א 18739-05-22 1. מזל עמרני 2. מרים משה 3. הדסה מדר 4. אליה עמרני 5. שולמית צדוק 6. יכין עמרני 7. בועז עמרני 8. נחמיה עמרני ע"י עוה"ד יוסף אפטרגוט או אברהם קטלן ואח' המשיבה בע"א 18739-05-22: רשות מקרקעי ישראל ע"י עוה"ד אורי אסא או גולן אמסלם ואח' המשיבים בע"א 63943-07-22: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. רשות הפיתוח 3. הקרן הקיימת לישראל ע"י עוה"ד אורי אסא או גולן אמסלם ואח' 4. מזל עמרני 5. מרים משה 6. הדסה מדר 7. אליה עמרני 8. שולמית צדוק 9. יכין עמרני 10. בועז עמרני 11. נחמיה עמרני ע"י עוה"ד יוסף אפטרגוט או אברהם קטלן ואח' פסק דין

פסק הדין ניתן ביום 27.02.2022 ובו התקבלה תביעת פינוי וסלוק יד שהגישה המשיבה ("רמ"י") נגד המערערים בע"א 18739-05-22 ("המערערים").

העירעור על פסק הדין המערערים הם אלמנתו (מערערת 1) וילדיו (מערערים 2 – 8) של המנוח שלום עמרני ז"ל ("המנוח").

בין היתר, נוכח העובדה שאין בנמצא חוזה חכירה בקשר למקרקעין אלו אף שהמנוח ביקש לחתום על חוזה כזה כבר בשנת 1976, ועוד בשנת 2001 המנוח נידרש לפנות את הפלישה.

...

המערערים טענו שיש לדחות את התביעה שכן קיימות להם זכויות במקרקעין הסמוכים.

לא מצאנו להתערב בהחלטה זו, אף שאנו סבורות כי לא היה מקום להיעתר לבקשת הצירוף, ולו בשל השלב המאוחר שבו הוגשה הבקשה, והיעדר הסבר מניח את הדעת לכך שהמערערים נמנעו מלבקש לצרף את רהב בשלב מוקדם יותר.

תוצאה שני הערעורים נדחים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות בערעור רהב.

בבית המשפט העליון רע"א 5542/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: **** גרונר נ ג ד המשיבים: 1. חנא גובראן פראן 2. ג'ורג גובראן פראן 3. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל 4. אדיב בוטרוס שאהין 5. מיכאל בוטרוס שאהין 6. והיב בוטרוס שאהין 7. חנא בוטרוס שאהין בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום ,21.5.2023 בע"א 59999-06-20, 60011-06-20, וע"א 60720-06-20, שניתן על-ידי כבוד השופטים: ב' טאובר – סג"נ, ס' ג'יוסי וי' פרידמן; ובקשה לעיכוב ביצוע

עוד באותה שנה, במסגרת הקמת הישוב, הוקצה חלק מחלקה 83 לבני הזוג שלום ובת שבע סוויסה (להלן: הזוג סוויסה), וביום 6.5.1996, בתום תקופת הפיתוח, נחתם עִמם חוזה חכירה, במסגרתו קיבלו זכות חכירה לתקופה של 49 שנים, למטרת מגורים.

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי העירעור, ברובו, הריהו ניסיון לפתוח מחדש טענות עובדתיות שנידונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית, והוסיף כי: "פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט ומנומק היטב ולא מצאנו בו טעות המצדיקה היתערבות בערכאת העירעור". על יסוד הדברים, דחה בית המשפט המחוזי את העירעור, והורה לגרונר לסלק ידו מהמקרקעין, עד ליום 1.9.2023.

...

זאת בהתאם להלכה הידועה שנקבעה ברע"א 2267/95 היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד, פ"ד מט(3) 854, 864 (1995), המורה כי תחולת תקנת השוק המעוגנת בסעיף 10 לחוק המקרקעין, טעונה שכלול הקניין בדרך של רישום: "הגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין מותנית ברישום הזכות במרשם המקרקעין, ובהיעדר רישום אין זכותם של הרוכשים נהנית מהגנת הסעיף". יוצא אפוא, כי משלא נרשמה זכותו של גרונר במרשם המקרקעין, ואף לא זכותו של כל גורם אחר מלבד משפחת פראן, הרי שהגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין כלל לא יכולה לקום.

גם את טענתו של גרונר, לפיה יש לבכר בנסיבות העניין מתן סעד מן הצדק והיושר על פני שורת הדין, החלטתי לדחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

]השופט נ' סולברג:[ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.11.2022, בת"א 27381-09-20 (השופט י' כהן) שבו נדחתה תביעת המערערת; הן לסעד הצהרתי לפיו היא החוכרת הרשומה והבלעדית במקרקעין, הן לסילוק ידם של המשיבים מן המקרקעין.

...

לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, מצאנו כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אין מקום להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; אלו – תומכים במסקנה המשפטית שבפסק הדין, ולא מצאנו בו טעות שבחוק.

הערעור נדחה אפוא בזאת.