רשם ההוצאה לפועל הנכבד מר אביעד איגרא דחה את הבקשה לקיום דיון במעמד הצדדים בנימוק שאין מחלוקת עובדתית ביניהם אלא רק מחלוקת פרשנית – האם הפינוי בפועל של השטח בהקף של כ-800 מ"ר מתוך המקרקעין מהוה ביצוע מלא של פסק הדין או שמא על המערערים לפנות את כל המבנים והנטיעות שבוצעו על ידם במקרקעין בשטח העולה על השטח הנטען על ידם.
עיון בתצלום האויר מלמד כי הוקף בו בקוו אדום "השטח שיועד למדידה", דהיינו – על פי מטרת תצלום האויר – שטח הפלישה, ובמקרא הצמוד נאמר במפורש כי הקפו של שטח זה הוא 9,556 מ"ר ובתוכו קיימים גם מבנים המסומנים באותיות שהמקרא מצביע של שיטחו של כל אחד מהם ושטחים אלו אכן מסתכמים בקרוב ל-800 מ"ר.
לאור האמור, לא יכול להיות ספק כי השטח מתוך המקרקעין אליו פלשו המערערים ואשר פסק הדין מורה על פינויו וסלוק ידיהם מממנו אינה מסתכם בכ-800 מ"ר שהוא רק שטח המבנים אלא עולה על שטח זה לאין שיעור (פי 12 בקירוב).
...
פסק הדין כולל את האמירות הבאות, תחילה מתוך פסקה 2 (ההדגשות בכל ציטוט להלן הן שלי ואינן במקור) –
"לטענת התובעת, היא הבעלים היחיד של חלקה 6 בגוש 10473 (להלן: המקרקעין), בעוד שלנתבעים אין כל זכות במקרקעין. נטען כי במועדים בלתי ידועים פלשו הנתבעים למקרקעין, תפסו בהם חזקה, הקימו מבנים ונטעו נטיעות של עצי זית, רפתות ומבנים נוספים בשטח מצטבר של כ-800 מ"ר. נטען שהנתבעים סירבו לאפשר לנציגי המדינה לבצע מדידות להגדרת הפלישה והשימוש ולכתב התביעה צורף תצלום אוויר. עוד נטען כי הנתבעים מודעים להיותם מסיגי גבול בעקבות הליך קודם שנוהל בבית המשפט בת.א. 4600/80 כפי שעולה מפסק דין מיום 16/9/82. התבקש להורות על סילוק ידם מהמקרקעין, ליתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש במקרקעין, ליתן צו הריסה ועקירה, לחייב את הנתבעים להשיב את החזקה במקרקעין כשהם פנויים, לחייב את הנתבעים לשאת על חשבונם בעלות פינוי המקרקעין ולהורות שככל שהנתבעים לא יפנו את המקרקעין במועד, תהא התובעת זכאית לפנותם בעצמה על חשבון הנתבעים"
בפסקאות 38 ו-43 לפסק הדין נקבע כי "דין התביעה להתקבל", ללא פירוט מדוייק של הסעד האופרטיבי המוענק למשיבה.
רשם ההוצאה לפועל הנכבד הצביע על פרשנותו הברורה של פסק הדין על בסיס שלושת הנימוקים הבאים (פסקה 15 להחלטה) –
בהתייחס לסעיף א' המובא לעיל, שאל האמור בו אני מצטרף, ברצוני להוסיף ולהדגיש בשנית כי בפסקה 38 לפסק הדין ובחתימתו בפסקה 43 קבע בית המשפט כי – "דין התביעה להתקבל" ללא כל סייג, ומכאן שהסעדים שהוענקו למשיבה בפסק הדין הם כלל העתירות שבכתב התביעה.
בקטע המצוטט לעיל מתוך פסקה 2 בפסק הדין מתאר בית המשפט כך את העתירות שבכתב התביעה, שנתקבלו בסופו של דבר (הקטע השני המודגש בציטוט לעיל) –
"התבקש להורות על סילוק ידם מהמקרקעין, ליתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש במקרקעין, ליתן צו הריסה ועקירה, לחייב את הנתבעים להשיב את החזקה במקרקעין כשהם פנויים "
לאור הגדרת המקרקעין בתחילת הפסקה כחלקה 6 במלואה ולאור האיסור "לעשות כל שימוש במקרקעין" לא יכול להיות ספק כי העתירות שאותן קיבל בית המשפט אינן מצטמצמות רק לכ-800 מ"ר מתוך החלקה או לכל חלק ספציפי והעתירה מתייחסת להשבת החזקה בכל חלק מן המקרקעין אליו פלשו המערערים.
סיכום
לאור כלל האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומורה על הותרת ההחלטה על כנה וכן כי במידה שעוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ לביצוע פסק הדין בשל הערעור יש לחדשם.
