ערעור על פסק דין מפקחת רישום מקרקעין בתל אביב בעניין ביזיון בית משפט

התובע פעל בנושאים אלה, לאורך שנים על דרך של כנוס אסיפות דיירים, פניות חוזרות ונישנות לגורמים חצוניים כדוגמת אגודה לתרבות הדיור בתל אביב, מדור למבנים מסוכנים בעריית תל אביב וסופו של דבר בהליכים לפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב, לישכת הוצאה לפועל בתל אביב, ובתי המשפט בערכאות השונות.

בהליכים שהתנהלו בין הצדדים לפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב ב-ת209/06, ניתן ביום 20.07.2006 פסק דין חלקי, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו נקבע כי המפקחת על הבתים המשותפים תמנה מהנדס קונסטרוקטור לצורך ביצוע הבדיקות הדרושות ברכוש המשותף וקביעת העבודות שיש לבצע למניעת חדירת רטיבות לדירות בבניין לרבות לדירת התובע.

עוד, נטען כי דין התביעה להדחות או להמחק על הסף לאור מעשה בית דין, לאור פסק דין המפקחת והערעור שהוגש על פסק הדין לאחר מכן.

בנוסף, נטען כי התובע פנה למפקחת על הבתים המשותפים בטענה לביזיון פסק הדין ולכן הוא מושתק מלעלות טענות אלו בשנית.

וכי למיטב הבנתו טענותיו של התובע בנוגע לנזקים שנגרמו לדירתו הוכרעו ונדונו על ידי בית המשפט ולחילופין התיישנו.

...

סופו של דבר נמצא כי, סך הנזקים שנגרמו לדירתו של התובע הינו בשיעור הנמוך מ- 20% מסכום התביעה.

התובע כאמור ייצג את עצמו, לאור כך ולאור התנהלותו אני דוחה את דרישתו לשכ"ט עו"ד. התובע הגיש מספר מופרז של חו"ד, אשר לא היו חיוניות ורלבנטיות לסכסוך נשוא ההליך.

לפנים משורת הדין ולאור תוצאות ההליך החלטתי שלא לחייב התובע בהוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה אף כי לאור המפורט היה ראוי לעשות כן. ניתן היום, כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 61803-03-15 דסטגר ואח' נ' גלברג ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יהודית שיצר המערערת: דסטגר אלון ואח' ע"י ב"כ עו"ד מימון אביטן ועו"ד עזרא-ליאור כדורי נ ג ד המשיבים: אפרים גלברג ואח' ע"י ב"כ עו"ד עמוס אילן ועו"ד נועם קולודני פסק דין

ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין במחוז תל אביב-יפו (כב' המפקח אורן סילברמן, להלן: "המפקח") בתיק 97/14 מיום 5.2.2015 (להלן: "פסה"ד").

המשיבים הגישו לפיכך הליך ביזיון החלטת המפקח לבימ"ש השלום בת"א. (ת.א. 11739-04-15) ולכן הטענה איננה חלק מהפלוגתות העומדות להכרעה בעירעור זה. באשר להסכמות שהושגו כביכול מכל אגפי הבניין לאחר פסה"ד, הרי שחלקן הושגו בהטעייה וחלקן לא ניתנו ע"י בעלי הנכסים.

...

טענות נוספות של המערערים מאחר שהגעתי למסקנה כי צדק המפקח בקביעתו כי לא הושגה הסכמת המשיבים, המהווים בעליהם של 4 דירות מתוך 12 הדירות באגף שבו מתגוררים המערערים, וכן צדק המפקח גם בקביעתו כי נדרשת הסכמת רוב של 36 דיירים מתוך כלל 48 הדיירים שבבניין, ולא רק מדיירי האגף שבו מתגוררים המערערים, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות המערערים, לרבות טענתם באשר להסכמת דנוס, טענתם להעדר סכנה קונסטרוקטיבית ליציבות הבניין בשל העבודות המבוקשות, וטענתם בקשר לחיזוק הבניין לפי תמ"א 38.

בהינתן כל האמור לעיל, המערערים גם לא הוכיחו כי יש להחיל את הלכת רוקר נ' סלומון הם לא הוכיחו קיומן של נסיבות חריגות ונדירות שמצדיקות שלא להיעתר לתביעת המשיבים להגנת על זכותם הקניינית ברכוש המשותף.

סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הערעור.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 32418-08-20 גד יד נכסיים בע"מ נ' מרחוב יאשה חפץ 9 לפני כבוד השופטת לימור ביבי מערערת גד יד נכסיים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד חיים דואני משיבה נציגות הבית המשותף מרחוב יאשה חפץ 9 ע"י ב"כ עו"ד אלון גולן פסק דין

לפני ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב – הגב' טלי להב מיום 5/7/20, בתיק 965/2109, אשר ניתן במסגרת בקשה מטעם המשיבה כנגד המערערת מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

זאת, בהנתן שלמצער הפרשנות כפי שהוצגה על ידי המערערת לפסק הדין היא סבירה לא פחות (וכאמור אף יותר) ומשכך, לא מתקיימת בעניינינו דרישת הפסיקה ולפיה על מנת שתוטלנה סנקציות בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט על הצוו להיות ברור, חד משמעי ולא פרי פרשנות.

...

בנסיבות כפי שפורטו התבקש בשורת הסעד סעד כדלקמן: " לאור כל המקובץ לעיל, מתבקש כב' המפקח ליתן צו עשה כמבוקש ולא לאפשר את הפגיעה האנושה בעסקים המופעלים על ידי התובעת". במסגרת ההליך אשר התנהל בפני המפקחת הוסכם כי המפקחת תערוך ביקור במקום וכך נעשה בנוכחות הצדדים.

ודוק- לא ניתן גם צו המאפשר לה להסיר את הצמחייה – אלא שכל שנקבע – כפי שהתבקש בתביעה – כי התביעה להסרת הצמחייה נדחית- קרי כי המשיבה אינה מחויבת להסיר את הצמחייה.

לאור קביעתי ולפיה ההליך כפי שננקט אינו ההליך המתאים – דין הערעור להתקבל ומתייתר הצורך לדון בטענותיה החלופיות של המערערת.

סוף דבר; אשר על כן – הערעור מתקבל ובהתאמה - פסק דינה של המפקחת מיום 5/7/20 בטל.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים, לרבות בעיניין הגדר והשער, וביום 26.4.2004 קבעה המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו (כב' המפקחת מ' אריאלי, כתוארה במועד ההחלטה דאז; להלן: המפקחת) כי על המבקשים, "להחזיר את הגדר הישנה שהקיפה את הבית והשער שהיה בה למקומם" (להלן: פסק הדין הראשון).

ביום 27.7.2005 קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר א' סטולר) כי הגם שנקבע שעל המבקשים להקים מחדש את הגדר והשער, קיימת אי בהירות בנוגע למיקומם; כי היה על המשיב לפנות בשאלת הבהרה למפקחת בעיניין זה; וכי משפנייה כזו לא נעשתה על ידו – לא ניתן לקבוע ממצאים בשאלה אם בוצעו הוראותיה של המפקחת אם לאו (להלן: פסק הדין בהליך הבזיון).

המשיב הגיש בקשת רשות לערער על פסק דין זה, ובסופו של יום – לאחר מספר גלגולים של הבקשה שאינם מענייננו כאן – החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) ביום 20.7.2015 לדחות את בקשתו של המשיב למתן רשות לערער.

...

נוכח כל האמור, בית המשפט הורה כי הדיון יוחזר למפקחת בכדי שתקבע היכן יש להקים את הגדר והשער; כי במידה שלא ניתן יהיה לשחזר באופן מדויק את מיקומה של הגדר והשער, תוכל המפקחת להורות על הקמתם מחדש בדרך של "ביצוע בקירוב" של פסק דינה הראשון; וכי מחיקת ההערה על חלקת המבקשים במסגרת החלטת המפקחת מבוטלת.

המבקשים טוענים, בתמצית, כי קביעתו של בית משפט השלום, שלפיה היה על המשיב לפנות למפקחת בכדי שתבהיר את מיקום הגדר והשער נותרה בעינה ויוצרת מעשה בית דין, כך שאין לאפשר למשיב לפנות בשנית למפקחת לאחר שלא ערער על פסק הדין הראשון במועד.

דין הבקשה להידחות.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

בבית המשפט העליון ע"א 741/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אלון נחום נ ג ד המשיבים: 1. אסף רפפורט 2. דנה אייל ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו מיום 27.12.2021 בתיק 5/375/2021 שניתנה על ידי המפקחת א' ארפי מודאי בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

] ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו (א' ארפי מודאי; להלן: המפקחת) מיום 27.12.2021 בתיק 5/375/2021 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמה מלדון בעיניינם של המערערים.

ביום 24.3.2021 דחתה המפקחת את הבקשה לאכיפת פסק הדין הראשון וקבעה כי לא ניתן להעתר לבקשה במתכונת שבה הוגשה, מאחר שהמפקחת "קמה מכסאה" עם מתן פסק הדין, אך הוסיפה כי "אין באמור כדי לגרוע מהזכות העומדת [למשיבים] לפעול לאכיפת פסק הדין, לרבות באמצעות בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט" (להלן: ההחלטה מיום 24.3.2021).

בפתח הדברים יצוין כי אף שהמפקח על רישום המקרקעין אינו מכהן כשופט, ובחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, המסדיר את תפקידו וסמכויותיו, אין הוראה המסדירה את סוגיית פסלותו מלשבת בדין, כבר נפסק, בין היתר, נוכח מאפייני ההליך לפני המפקח על רישום המקרקעין, כי בית משפט זה מוסמך לידון בעירעור על החלטתו בבקשת פסלות (ראו: ע"א 5086/07 פולק נ' בן מאור, פסקה 4 (7.2.2008)).

...

הובהר כי שאלות ששאלה המפקחת בדיונים שהתקיימו, נועדו להבהיר עניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, וכי אין בהן כדי ללמד על כך שדעתה "ננעלה". בהקשר זה ציינה המפקחת כי טענות המערער בעניין הועלו באופן "כוללני", מבלי להפנות לשאלה ספציפית ששאלה ושממנה למד על משוא הפנים, כביכול, שהוא מייחס לה. לאחר שדחתה את בקשת הפסלות, הכריעה המפקחת בבקשת הביזיון, וקבעה כי המערער הפר את החיוב שנקבע בפסק הדין הראשון וכי אם לא ימציא לידי הנציגות הנבחרת את "מלוא ספרי הנציגות" עד למועד שנקצב, ישלם המערער קנס יומי בסך של 150 ש"ח. כן חייבה המפקחת את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, שהועבר ללשכתי לאחר שהסתיימו הליכים שניהל המערער בנוגע לבקשה שהגיש לפטור מהפקדת ערובה.

עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו לו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

משהסתיים ההליך בין הצדדים בפסק הדין, דין הערעור להידחות גם מטעם זה. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.