ערעור על פסק דין מזונות שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים

בבית המשפט העליון רע"א 7801/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג) מיום 14.10.2021 בתיק רמש 043635-09-21 בשם הבמקש: עו"ד שלמה מצגר ][]החלטה

על סמך החלטה זו, הגיש המבקש ללישכת ההוצאה לפועל בקשה להשבת סכום המזונות ששילם למשיבה, נוכח טענתו כי בהחלטה האמורה נכתב כי "נמצא שהאשה הטעיתה את ההוצאה לפועל". ביום 25.5.2021 דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה וקבע כי "...כל הציטוטים שהוציא החייב (המבקש, י.ו) מהקשרם לפיה כביכול בית הדין קבע כי הזוכה (המשיבה, י.ו) הטעיתה את ההוצל"פ אינם אלא כחלק מסקירת כב' בית הדין את טענות החייב (המבקש, י.ו). הא ותו לא". המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט לעינייני מישפחה.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את הבקשה וקבע כי אין בטיעוניו של המבקש כדי להקים עילה למתן רשות ערעור.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בין היתר נפסק כי: "העובדה הבלתי מוכחשת שכמעט כל חייהם המשותפים של הצדדים, למעט נסיעות אירעי, נעשו ברוסיה, דוקא תומכת בטיעוני הנתבע ולפיהם מרכז חייו היה ועודנו בסמוך לבת זוגו וילדיו הצעירים – ברוסיה ... איש גם אינו עורר על העובדה שמרכז חייה של האם – התובעת הוא ברוסיה, או על העובדה שהילדים חיים איתה ... הילדים מצויים ברוסיה, אימם מצויה ברוסיה, הנתבע מצוי ברוסיה, יכול וככל הנראה חל על תביעת המזונות הדין הרוסי". האשה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל ולאחר מכן היא הגישה בקשה למחיקתו והוא נמחק.

התובעת נשארה בארץ לאחר שהגישה לרשויות תעודות לידה מזויפת והיא אף הסתירה מבית המשפט את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את ערעורה.

...

תמצית טענות המערערת דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.

ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).

משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.

סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ. ______________ נפתלי שילה, שופט השופטת עינת רביד – אב"ד: אני מסכימה.

בבית המשפט העליון רע"א 1971/23 רע"א 2193/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש ברע"א 1971/23 והמשיב ברע"א 2193/23: יהודה אליהו נ ג ד המשיבה ברע"א 1971/23 והמבקשת ברע"א 2193/23: עדנה ישראל פור (אליהו) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין ו-נ' פלקס) מיום 16.1.2023 בע"א 24810-09-22 ובע"א 29640-09-22 בשם המבקש ברע"א 1971/23 והמשיב ברע"א 2193/23: בעצמו בשם המשיבה ברע"א 1971/23 והמבקשת ברע"א 2193/23: עו"ד גלעד ברבי ][]החלטה

בגדר פסק הדין נושא הבקשות נדחה ברובו ערעור שהגיש המבקש ברע"א 1971/23 (להלן: המבקש), על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' צ'רקה), מיום 27.5.2022, בת"א 56655-05-14 (להלן: פסק דינו של בית משפט השלום); ונדחה ערעור שהגישה המבקשת ברע"א 2193/23 (להלן: המבקשת), על פסק דינו של בית משפט השלום.

יתרה מכך, כפי שנזדמן לי להעיר אך לאחרונה, שימוש בתקנה הנדונה אינה שוללת את יכולתו של בית משפט זה להעביר תחת שבט ביקורתו את פסקי הדין של הערכאות קמא במסגרת ערעור ב-"גילגול שלישי": "אין בשימוש בתקנה 148(ב) בבית המשפט המחוזי כדי לחסום, כשלעצמו, את האפשרות להעתר לבקשת רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". ככל שהטענות המופנות נגד פסק הדין של בית משפט השלום עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" (כקבוע בתקנה 148א לתקנות), ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין האמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות, הרי שיש ליתן רשות ערעור כאמור.

בין אם הגשת תביעת המזונות על ידי המבקשת עולה לכדי ביטול ההסכמה ששררה קודם לכן בין הצדדים לעניין השמוש שיעשה על ידי המבקשת בדמי השכירות ובין אם לאו, בפסק דינו הדגיש בית משפט השלום כי הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין בתביעת המזונות, שקלל לתוכו את הסכמת הצדדים לפיה דמי השכירות ישמשו כמקור העקרי לכלכלת המשפחה.

...

אשר לטענת המבקשת כי תוצאות פסקי הדין של הערכאות קמא פוגעת ביכולתה לכלכל עצמה, אין לי בהקשר זה אלא לחזור על דברי בית המשפט המחוזי אשר קבע בעניין, כי: "...טענה זו הועלתה באופן סתמי. היא לא נשענה על תמונה מפורטת בדבר מצבה הכלכלי. היא אינה מביאה בחשבון את העובדה שלגבי הבית מושא ההתדיינות קיימים הליכים לפירוק שיתוף. יש יסוד להניח כי הליכים אלה יצמיחו בסופו של דבר פירות". גם שאלת רוחב איננה מתעוררת בדנן: כמתואר לעיל, בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי המבקש זכאי ל-50% מדמי השכירות, בניכוי הוצאות שהוצאו על ידי המבקשת לצורך יצירת ההכנסה מדמי השכירות, החל מיום 1.8.2009.

הנה כי כן, משנמצא כי בקשות המבקשים אינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", הרי שדינן להידחות.

סיכומו של דבר: מהטעמים לעיל דין הבקשות להידחות הן מהטעם שאינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", והן משום שלא מצאתי ממש בטענות המבקשים לגופן.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 26268-11-23 גרה דאדי ואח' נ' משרד הפנים תיק חצוני: 1965-23 לפני כבוד השופטת ענת זינגר המערערים 1. ז'אן קלוד גרה דאדי דרכון חוף השנהב 54214 AE20 2. לי-בת מארי איפקה אטלי 3. בריאנה מארי באג'ו אטלי המשיב משרד הפנים -מדינת ישראל המערערים - באמצעות עו"ד טל פרושן המשיב - באמצעות עו"ד דנה תמר פרבר ואח' פרקליטות מחוז י-ם - אזרחי. פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, מיום 22.10.23 בתיק ערר 1965-23 (כב' הדיין חנניה גוגנהיים).

הוא אומנם לא משלם מזונות אך מישתתף בהוצאות.

אציין לשלמות התמונה כי על יסוד ההפקדה בבית הדין ובהיתחשב בהערכה כי פסק הדין כאן יינתן במועדים סמוכים - ניתן צו ביניים המורה להאריך רישיון ב/1 עד להכרעה בעירעור דנן (ר' החלטה מיום 18.12.23).

...

ובאשר לקשר הנוסף - ההנחה היא כי כשם שהצליח המערער לשמר קשר עם שני הבנים שהותיר בחו"ל, כך יוכל לשמר קשר עם בנותיו בארץ, גם אם מקום מושבו יהיה בחו"ל. לאחר עיון בכלל החומר ובהנמקת המשיב ובית הדין - מצאתי כי נשקלו כלל השיקולים הנדרשים.

בהמשך לאמור הערעור אפוא נדחה.

המערערים ישלמו הוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 27538-06-23 ביטון נ' כהן ואח' לפני כבוד השופטת מרים אילני מערער עו"ד שמעון מאיר ביטון משיבים 1. עו"ד יוחנן כהן 2. בלאצ'ו אסרס ע"י ב"כ עו"ד עמנואל סממה פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מ' דמביץ) מיום 7.4.2023 (ת"א 14151-01-23 ביטון נ' כהן ואח') בגדריו התקבלה בקשת המשיב 2 (להלן: אסרס) לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע שהגיש המערער נגד אסרס ונגד עורך דינו של אסרס – המשיב 1 (להלן: המשיב).

כן נטען שהמערער ניסה להחתים את אסרס על אזהרה בקשר לתביעת מזונות, כאשר אסרס הוזמן לחתום על מיסמכי מכר של דירה.

המשיב סומך ידו על פסק הדין של בית משפט קמא, ומוסיף להנמקה שנתנה על ידי בית משפט קמא נימוק נוסף.

...

משהמסקנה שאליה הגעתי איננה מבוססת על עמדת ועדת האתיקה, אינני נדרשת לדון בטענות המשיב.

סוף דבר – מסקנתי היא שהוראת סעיף 13(5) לחוק, אינה חלה על התלונה נשוא דיוננו שהגיש המשיב נגד המערער לוועדת האתיקה.

נוכח האמור, הערעור מתקבל והסילוק על הסף מבוטל.