ערעור על פסק דין לשון הרע ופגיעה בפרטיות

בבית הדין האיזורי בבאר שבע התבררה תביעתם של המשיבים כנגד המבקש במסגרתה טענו בין היתר להוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, גזל סוד מסחרי וכן הפרת חובות תום הלב וההגינות.

עקרי טענות הצדדים בבקשה: המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

משאלה פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות וזאת בלא צורך להיכנס לבחינתם של סיכויי הערעור.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

הרקע העובדתי המערער הגיש נגד עריית רמת-גן (משיבה 1) ונגד משרד עוה"ד משה ניסים, רנקוב סנדרוביץ (להלן: "משיב 2") תביעת נזיקין בסך 50,000 ₪ בגין לשון הרע פגיעה בפרטיות, מיטרד, עגמת נפש היתיישנות עונש וקנס (כך בהגדרות עילת התביעה).

בהחלטתו מיום 11.11.12 קבע כב' השופט בקר כדלקמן: "אני מורה כדלקמן: פסק הדין מיום 25.10.17 יבוטל זאת בכפוף לכך שעד ליום 2.11.17 יפקיד התובע בקופת בית המשפט סך של 1,500 ₪ כתשלום בגין הוצאות הנתבעת, ללא תלות בתוצאות ההליך...". בתגובה להחלטה הודיע המערער כי אינו מסוגל לעמוד בסכום ההפקדה, והוסיף "לטעמו של הח"מ פסק הדין ניתן בחופזה, ללא שקילת סכויי התביעה הגבוהים ללא שקילת מסוגלותו הכלכלית של התובע לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ ומבלי ליתן לתובע היזדמנות נוספת להשמע בדיון נדחה". עוד הלין המערער על סכום ההפקדה לגביה נטען כי למשיבה לא נגרמו הוצאות כלשהן.

...

משכך, אני מורה כי התביעה נגד משיב 2 תימחק ולא תידחה, וזאת על פי הוראות תקנה 100(1) לתקנות ואם יבחר לחדש תביעתו על פי החלטת כב' השופט הקר ולשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ כפי שנקבע, לא יהיה כבול בעובדות שפורטו על ידו בכתב התביעה המקורי.

המערער היה רשאי לדחות את ההצעה ואזי פתוחה הייתה בפניו הדרך להגשת ערעור, אולם הוא בחר גם לקבל את ההצעה וגם להגיש ערעור, גם מטעם זה דין הערעור להידחות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור בכפוף לתיקון פסק הדין מיום 5.9.17 בו יירשם כי התביעה נגד משיב 2 נמחקת ולא נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 4369/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: וולטר צבי סוריאנו נ ג ד המשיב: ריצ'רד סילברסטיין בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) ברע"א 38104-03-19 מיום 4.6.2019

בשם המבקש: עו"ד אילן בומבך; עו"ד אסף אברהם ][]החלטה ][ כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבקש, תושב בריטניה, הגיש תביעה נגד המשיב, תושב ארצות הברית, בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות ורשלנות.

...

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי אפוא כי נפל פגם בהיקף ההנמקה שבפסק הדין של בית המשפט המחוזי ואין בה כדי לגרום עיוות דין (רע"א 5753/18 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברח' בזל 43, תל אביב, פסקה 3 (6.8.2018); רע"א 2241/18 אדמוני נ' אדמוני, פסקה 5 (15.5.2018)).

סוף דבר.

הבקשה נדחית.

בתביעה הראשית המבקש (להלן גם: "ביטון") הגיש נגד המשיבים 1-2 ונתבעות נוספות (שכונו יחדיו "פייסבוק") תביעה בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והפרת זכויות יוצרים.

לאחר עיון בטענות המבקש מצאתי לנכון שלא לתת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.10.2022: א) במערכת היחסים הנבחנת בתביעה קמא בין התובע – המבקש ובין המשיבים – הנתבעים אינני סבורה כי יש בהחלטה "...כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" כמשמעותו בסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 וזאת ככל שתתאפשר השגה ערעורית על ההחלטה רק במסגרת ערעור על פסק הדין.

...

בית משפט העליון קבע כי בהעדר הסדר חקיקתי, אין לאפשר חשיפת זהותו של הגולש.

באשר לטענת המבקש ולפיה מכוח תיקון 5 לחוק זכויות יוצרים יש להיעתר לבקשתו: נקבע כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בבקשה לחשיפת זהותו של מפר זכויות היוצרים (סעיף 60 א' לחוק – הגדרת "בית משפט") ולא בית משפט השלום.

בית משפט נעתר לבקשת המבקש ודאג לכך שחב' הוט תמציא את פירטי המשתמש הרשום בכתובת ה- IP הרלבנטית.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, אינני נותנת רשות ערעור על החלטת הביניים.

בבית המשפט העליון רע"א 2667/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.2.2023, בע"א 15319-02-23, שניתן על-ידי כבוד השופט א' נאמן

כפי שציין בית המשפט המחוזי, "[המבקש] טוען באופן מבולבל ולא מסודר [...] ברם, עולה שחלקן של הטענות הנו תקיפת הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא וחלקן טענות שהנן למעשה השגות על החוק עצמו... עוד מוסיף [המבקש] וכולל בעירעור טענות שאינן ממין העניין כגון: לשון הרע, פגיעה בפרטיות [...] ועוד ועוד". לכך יש להוסיף שהטענות בבקשה דנן הועלו כלאחר יד, ללא ביסוס או פירוט, אף לא מינימאלי, ובנגוד לדבריו, פסקי הדין של הערכאות השונות מנומקים ומפורטים; טענותיו שהועלו בעבר ונִשְנוּ כעת, נדחו משכבר בערכאות קודמות – ובדין נדחו.

...

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא שאזדקק לתשובה מאת המשיבים.

משכך, ראויים המשיבים להגנה מפני הטרדותיו המאיימות של המשיב; בדין הוצא הצו החדש, ובדין נדחה הערעור.