ערעור על פסק דין לפינוי דיירת עמידר

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 3920-09-21 לוי נ' רשות הפיתוח על ידי רשות מקרקעי ישראל ובאמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכ מספר בקשה: 2 לפני כבוד השופטת אפרת בוסני המבקשת: מילי לוי ע"י ב"כ עו"ד ענת אסייאג - מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972 המשיבה: רשות הפיתוח על ידי רשות מקרקעי ישראל באמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י עו"ד אסף הורניק החלטה

אליבא המבקשת עצמה, בהליך העירעור ובבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה במסגרת הליך העירעור בהם יוצגה המבקשת על ידי עורכי דין אחרים מאלה שייצגו אותה בהליך הפינוי וכן בתובענה המנהלית בה ייצגה המבקשת את עצמה, חזרה המבקשת על הטענה לדיירות ציבורית, ולא העלתה מי מהטענות החדשות לבעלות מכוח ירושה או לדיירות מוגנת נדחית אותן היא מעלה לראשונה כיום, כ- 5 שנים לאחר פסק הדין בהליך הפינוי.

ביתר שאת כאשר המבקשת הטוענת שזו דירתה היחידה, אישרה בחקירתה הנגדית בדיון בעירעור שהגישה על פסק הדין לפינוי, שבבעלותה נכס מקרקעין אותו רכשה ללא משכנתא והגם שביקשה להציגו כמקלט/מחסן לא ראוי למגורים, אישרה שיש לו תשתיות והוא מושכר תמורת דמי שכירות של 4,000 ₪ לחודש (ראו פרוטוקול הדיון מיום 4.8.20 ע"א 54563-12-16).

...

לטענת המבקשת, עו"ד בבייב שלח עורכת דין צעירה ממשרדו לדיון בתביעת הפינוי, וטען מטעמה כהגנה טענה שגויה ולפיה הדירה היא "דירה ציבורית" כהגדרתה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח -1998, ולא טען שלמבקשת זכויות בעלות בדירה מכוח ירושה ולחלופין שלמבקשת זכות דיירות מוגנת "נדחית" בדירה, בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב -1972.

טענתה להיותה דיירת מוגנת נדחית מעלה על פניו קושי, אם לא יותר מכך, כאשר המבקשת אינה מצביעה על התקיימות כל התנאים המצטברים להכרה בה כדיירת מוגנת נדחית ובכללם, המשך מגוריה בדירה מאז סבה (הדייר המוגן המקורי הנטען) ועד לפטירת האב (הדייר הנגזר הנטען) (ראו; סעיף 27 לחוק הגנת הדייר; רע"א 1711/98 שפי נ' עזבון המנוחה שדז'ונסקי, פ"ד נד(1) 34 (2000)).

שיהוי בהגשת הבקשה, מטה את הכף שלא להיעתר לה (ראו: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010)) וכבר נפסק ש"אין לקבל התנהלות של בעל הדין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מונחת על צווארו, בוחר הוא לפתוח בהליכים שונים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי.

הבקשה, אפוא, נדחית.

נקבע בו כי לתובע אין זכויות של דייר מוגן בדירה, ניתן נגדו צו לפינוי הדירה תוך 60 יום והוא חויב לשלם דמי שימוש בסך 5,359 ₪ (להלן: פסק הדין הראשון או פסק הדין בתביעת עמידר).

המלצת אקוניס להמנע מהגשת ערעור התובע כתב בסעיף 3 לתצהירו כי אקוניס המליץ לו להמנע מהגשת ערעור על פסק הדין שניתן בתביעת עמידר.

...

משקבעתי כי לא נכרת הסכם בין הצדדים, הנני דוחה את התביעה.

כמו-כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8272/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: אמיל אל-אסמר נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 58743-02-16 מיום 30.10.2019 שניתן על ידי כב' השופט ארז יקואל תאריך הישיבות: י' באלול התשפ"ב (6.9.2022) כ"א בכסלו התשפ"ב (25.11.21) בשם המערער: בשם המשיבה: עו"ד יוסף אמיל אל-אסמר; עו"ד יוסף רומנו עו"ד יעקב הילמן ][]פסק-דין

המערער גרס כי טענות המשיבה בהקשר זה, כמוהן כהודאת בעל דין בזכותו של המערער לשטח בגודל 515 מ"ר. לחלופין, המערער טען כי היה על בית המשפט להכיר בו כבעלים של השטחים שבמחלוקת מכוח טענת היתיישנות רוכשת, וכי החזיק בבית ובשטחים שצמודים לו בעצמו או באמצעות דייר מטעמו, שאם לא כן לא היה בידו לתבוע את פינוי הדיירים המוגנים או את פירוק השתוף במקרקעין.

אוסיף על האמור כי בית משפט קמא קבע כקביעה עובדתית כי בין השנים 1948 ל-1950 לערך בית המגורים לא הוחזק על ידי המנוחים כי אם על ידי האפוטרופוס וחברת עמידר, שהשכירה אותו לשוכרים מטעמה; כי כך עולה מעדותם של עדי המערער (אחותו והעד אמיל אבו מנה); וגם ספרי המיסים המנדטוריים סותרים את הטענה כי המנוחים החזיקו בחלקות השכנים הצמודות לבית המגורים טרם קום המדינה או בשנים שלאחר הקמתה.

...

בהתאם לעמדתי כפי שהובעה בעניין ג'אבר, ובדומה למקרה הנדון שם, אני סבור כי גם בנסיבות המקרה שלפנינו לא ניתן להסתמך על סעיף 51 לפקודת ההסדר לצורך רישום המערער כבעל המקרקעין.

מכל האמור עולה שגם הטענה להתיישנות רוכשת דינה להידחות.

סוף דבר טענות המערער לבעלות בחלקות שבמחלוקת – חלקות 36, 42 ו-62 בגוש שומה 3963 שהוסדרו כחלקות 16, 18 ו-15 בגוש רישום 5731 – לא הוכחו.

הסעיף המרכזי בנספח לחוזה התמ"א הוא סעיף 7 שנוסחו כדלקמן: "היזם מתחייב, כי עבודות הבנייה בפרויקט יחלו לא מאוחר מיום 1.4.2019. הודעת הפינוי לדיירים תהיה בהתאם להוראות הסכם התמ"א. מוסכם, כי ככל והיזם יאחר במועד תחילת ביצוע הפרויקט, ישולם על ידי היזם פיצוי כספי לדיירים, החל מיום 1.1.2019 ועד למועד תחילת ביצוע העבודות בפרויקט. סכום הפצוי יהיה בסך 4,000 ₪ לכל חודש החל מיום 1.1.2019.

עמידר היתה צריכה לחתום גם על הסכם ותוספת, אך היא חתמה על נוסח הסכם נפרד "שיכול שכולל הוראות מיוחדות ביחס אליה בלבד... (סעיף 39 לפסק הדין) אך הדבר מוסיף תוקף לטענת הנתבעת ולפיה "עמידר" היא עוד דיירת בבניין.

העובדה שקיימים דיירים נוספים בבניין, אין בה כדי להפוך את פסה"ד לפסק דין בעל השלכת רוחב, המצדיק קבלת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות.

...

וגם פרשנות תכליתית תוביל למסקנה שמדובר בהתחייבות כלפי 11 הדיירים לעשות כל הדרוש על מנת שעבודות הבניה יתחילו במועד.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4822-01-24 חנוני נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת עדי חן-ברק מערערים וליד חנוני ע"י ב"כ עוה"ד משיבים עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד פסק דין

ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בקריות (כב' הש' אלואז זערורה-עבדאלחלים) מיום 2.10.23.

בפסק הדין נשוא ערעור זה נקבע ע"י בית המשפט קמא כי הנכס נמצא בחלקו בבעלות המשיבה, כי הוכח שהנכס הוכרז על ידי מהנדס העיר חיפה (ביום 6.6.06), כמבנה מסוכן, כאשר התיקון שבוצע בנכס היה נידרש ונחוץ על פי הוראות חוק הגנת הדייר, וחובתו של המערער כדייר מוגן, לשאת במחצית עלויות התיקון.

נדחתה טענת המערער לפיה לא היה מודע ולא ידע על כל ההליכים שהתנהלו בקשר לדירה, שכן נערכו לפחות 2 ביקורים בדירתו לפני תחילת ביצוע העבודות הן על ידי נציגי העיריה ביום 4.6.06, והן לקראת ביצוע העבודות ופינוי הדיירים ביום 22.2.10, וכי המערער היה מודע למצב הרעוע של הדירה, ולצורך בתיקון.

...

ביחס לדמי השכירות בהן חויב נטען כי לא היה מקום לחייבוץ הכרעה: לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ושקלתי טענות המערער, אני סבורה כי דין הערעור להידחות, ובהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סד"א 2018 , אני מכריעה על יסוד החומר שבפני כדלקמן: ביחס לטענות המערער הנוגעות לעובדה שהוא סובל מליקוי שמיעה, ושניהל ההליך ללא ייצוג אומר כי מתיק בית המשפט קמא עולה שנתנו למערער מספר רב של הזדמנויות לפנות לקבלת יעוץ משפטי, ולקבלת ייצוג ע"י עורך דין, כאשר ברוב הישיבות הוא אף יוצג ע"י עו"ד. ראה הערת בית המשפט בפרוטוקול הישיבה מיום 23/5/16.

בשים לב לכל האמור לעיל אין מקום לקבל טענת המערער ככל שהיא נוגעת לעובדת ניהול ההליך על ידו ללא ייצוג, וטענתו כי לא נתנה התייחסות לעובדה שהוא סובל מלקות בשמיעה.

בהתחשב בכל האמור לעיל דין הערעור להידחות.