בבית המשפט העליון
רע"א 2453/23
לפני:
כבוד השופט י' כשר
המבקשים:
1. חאלד חיאדרה
2. עלי חיאדרה
3. אבראהים חיאדרה
4. סאלח חיאדרה
5. יוסף חיאדרה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא, וכב' השופטות ב' טאובר (ס"נ) ו-ע' אטיאס), מיום 26.1.2023, ב-ע"א 32189-07-22; בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד כמאל כמאל; עו"ד איימן אבורייא
בשם המשיבה:
עו"ד עומרי מנור
][]החלטה
כמו כן, בשנת 2001 הוחכרו המקרקעין לחברת רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ.
במועד כלשהוא לאחר פינויים בשנת 1965 חזרו המבקשים להשתמש במקרקעין לצרכי עיבוד חקלאי, ללא הסכמת הבעלים.
המבקשים סירבו לסלק ידם מקרקעין, בטענה כי החלקה הייתה בבעלות אביהם והועברה אליהם בירושה, על פי דין, לאחר פטירתו.
לעניין זה, קבע בית משפט השלום כי:
"אמנם, לא היה צורך להפקיע את חלקות 21 ו-22 משום שהיו ממילא בבעלות מדינת ישראל. עם [ז]את, אין בעובדה שהופקעו כדי לגרוע מזכויות התובעת. לטענת התובעת, קשה כיום, בחלוף כששים שנה להסביר מדוע נכללה חטיבת קרקע בבעלות המדינה, בהפקעה שנערכה ע"י המדינה, אך נראה שהדבר נעשה בהיסח הדעת נוכח הפקעת חטיבת קרקע גדולה... מכל מקום, אין בדבר כדי לשנות או לפגוע בזכות הבעלות שלה במקרקעין, ואכן נכונה טענתה." (פסקה 12 לפסק הדין).
כמו כן, בבית משפט זה נדחו זה מכבר טענות לפיהן העדר הנמקה בפסק דין שניתן על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות מהוה "עוות דין". זאת, מהטעם שדחיית ערעור על יסוד התקנה האמורה מהוה למעשה אימוץ מלא של ההנמקה אשר שימשה את הכרעת בית המשפט דלמטה, עליה הוגש העירעור (רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים, פסקה 5 וההפניות שם (11.5.2023)).
...
יוער, כי אין בשימוש בתקנה 148(ב) בבית המשפט המחוזי כדי לחסום, כשלעצמו, את האפשרות להיעתר לבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". ככל שהטענות המופנות נגד פסק הדין של בית משפט השלום עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (כקבוע בתקנה 148א לתקנות), ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין האמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות, הרי שיש ליתן רשות ערעור כאמור.
ברם, בית משפט השלום התייחס לטענה זו בפסק הדין וקבע, כממצא עובדתי, שבעלות המדינה במקרקעין התגבשה עם סיום הליכי ההסדר שקדמו להליך ההפקעה (וכראיה הוגש נסח הטאבו הרלוונטי); וכי אין בהליך ההפקעה כדי לשנות ממסקנה זו. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת.
אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע.