ערעור על פסק דין להשבת ילדים חטופים

][]הבקשה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.11.2021 בעמ"ש 2852-11-21 ואשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופטת א' אילוטוביץ' סגל) אשר ניתן ביום 25.10.2021 בתמ"ש 24437-09-21 ואשר במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה, קבע כי המבקש ביצע הרחקה שלא כדין של הקטין שעניינו עומד לדיון (להלן: הקטין), כהגדרתה בסעיף 3(א) לתוספת לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: אמנת האג או האמנה), וצווה להחזיר את הקטין לאיטליה – מדינה ממנה הוא הובא ארצה על ידי המבקש.

בית המשפט סיים את פסק דינו באומרו כי "אין ספק שהחזרתו של הקטין לאיטליה תביא לניתוק מהמערער וסבתו. עם זה מדובר בניתוק זמני, שהרי בית המשפט באיטליה, אשר ידון בשאלת המקום שבו יגדל הקטין ויתגורר דרך קבע – אם באיטליה, אם בישראל – יביא טענה זאת בחשבון, שאז הוא יעסוק בשאלת האפוטרופסות והמשמורת שלא במובן של אמנת האג". כאמור, עירעורו של המבקש נדחה, ובית המשפט המחוזי הורה על החזרתו של הקטין לאיטליה בתוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין.

...

יתרה מכך: נחה דעתי שהתפקיד של tutore, שכאמור הוטל על המשיבה על ידי בית המשפט באיטליה, כולל סמכויות אפוטרופסות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת יחד עם הבקשות הנלוות.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך כולל של 25,000 ש"ח. הקטין יוחזר לאיטליה לא יאוחר מיום 12.12.2021, ובכפוף לכך פסק דינו של בית המשפט המחוזי יישאר בעינו.

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ש 53451-01-22 (כבוד השופטים מ' סובל, ד' טפרברג ומ' אילני), מיום 14.2.2022, במסגרתו נדחה עירעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים בתמ"ש 59643-11-21 (כבוד השופטת פ' גורודצקי), מיום 17.1.2022, שדחה את תביעתו להחזרת שלשת ילדיו הקטינים שנחטפו, לטענתו, על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג).

ולענייננו אנו – טענות המבקש, כי נפלה שגיאה משפטית בפסקי הדין של הערכאות קמא משאלו לא בחנו את מקום המגורים הרגיל של הקטינים "עובר להגעתם בישראל בחודש פברואר 2020" (סעיף 34 לבקשה) מיתעלמת מהעובדה כי במקרה דנן אין ולא הייתה כל מחלוקת שלא בוצעה כל "חטיפה" כמשמעות מושג זה בחוק אמנת האג, בחודש אפריל 2020 עת הגיעו הצדדים עם ילדיהם ארצה.

...

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ש 53451-01-22 (כבוד השופטים מ' סובל, ד' טפרברג ומ' אילני), מיום 14.2.2022, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 59643-11-21 (כבוד השופטת פ' גורודצקי), מיום 17.1.2022, שדחה את תביעתו להחזרת שלשת ילדיו הקטינים שנחטפו, לטענתו, על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על כלל נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הטעם לכך נעוץ בעדיפות מובנית שקיימת לערכאה המבררת, שנובעת מן ההתרשמות הישירה מהעדים וממכלול הראיות.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה. ביום 4.2.2021 החזיר המשיב את הקטינות ארצה בהתאם לפסק דינה של הערכאה הדיונית כאמור, וביום 20.6.2021 הגיעה המבקשת לישראל, ופגישותיה עם הקטינות נערכות בפקוח.

כאמור, טענת המבקשת היא, בעקרו של דבר, כי פסק הדין בעירעור בטקסס יצר מצב משפטי, החל ממועד נתינתו, ולפיו אי-השבת הקטינות מישראל לארה"ב היא "אי החזרה שלא כדין", ומשכך מהוה "חטיפה" לפי אמנת האג, באופן שמוביל למסקנה כי יש להורות על החזרתן המיידית של הקטינות לארה"ב. אולם, למעשה, ההליך בטקסס לא עסק בכך.

ויודגש: כפי שציין בית המשפט לעינייני מישפחה, השאלה מהו מקום המגורים הרגיל של הקטינות היא "שאלה משפטית ועובדתית גם יחד". לפיכך, על ההכרעה בשאלה זו להתבסס על מכלול העובדות הרלוואנטיות, ובכללן העובדה כי הקטינות הועברו לישראל כדין על-ידי המשיב, למעלה משנה עובר למתן פסק הדין בעירעור בטקסס (על כך שמעבר של הורה אחד עם ילדיו הקטינים מארץ אחת לאחרת, מכוח פסק דין שאינו חלוט, הוא בבחינת עובדה רלוואנטית לשאלה מהו מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, ראו בע"מ 7784/12 פלונית נ' פלוני, פס' 10 (28.7.2013)).

...

כאמור, טענת המבקשת היא, בעיקרו של דבר, כי פסק הדין בערעור בטקסס יצר מצב משפטי, החל ממועד נתינתו, ולפיו אי-השבת הקטינות מישראל לארה"ב היא "אי החזרה שלא כדין", ומשכך מהווה "חטיפה" לפי אמנת האג, באופן שמוביל למסקנה כי יש להורות על החזרתן המיידית של הקטינות לארה"ב. אולם, למעשה, ההליך בטקסס לא עסק בכך.

מכל הטעמים האמורים, אנו סבורים, כאמור, כי אף לגופם של דברים, אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

אם כן, מסקנתנו היא כי חוק אמנת האג אינו האכסניה המתאימה לבירור טענותיה של המבקשת.

סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותנו לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בין היתר נפסק כי: "העובדה הבלתי מוכחשת שכמעט כל חייהם המשותפים של הצדדים, למעט נסיעות אירעי, נעשו ברוסיה, דוקא תומכת בטיעוני הנתבע ולפיהם מרכז חייו היה ועודנו בסמוך לבת זוגו וילדיו הצעירים – ברוסיה ... איש גם אינו עורר על העובדה שמרכז חייה של האם – התובעת הוא ברוסיה, או על העובדה שהילדים חיים איתה ... הילדים מצויים ברוסיה, אימם מצויה ברוסיה, הנתבע מצוי ברוסיה, יכול וככל הנראה חל על תביעת המזונות הדין הרוסי". האשה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל ולאחר מכן היא הגישה בקשה למחיקתו והוא נמחק.

ביום 16.2.14 ניתן פסק דין בתביעת החטיפה, לאחר שלמרות שהאשה ביקשה לדחות את התביעה בטענה שלאיש לא מוקנות שום זכויות משמורת על הילדים על פי הדין הרוסי, היא הודיעה ביום 13.2.14 שהיא "תשמח אם התובע ייקח את הקטינים למוסקבה בלעדיה ויפה שעה אחת קודם". לפיכך, נקבע שהאם תחזור עם הילדים לרוסיה ואם היא לא תעשה כן עד ליום 17.2.14 היא תימסור את הקטינים לאיש והוא ישיבם לרוסיה.

...

תמצית טענות המערערת דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.

ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).

משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.

סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ. ______________ נפתלי שילה, שופט השופטת עינת רביד – אב"ד: אני מסכימה.

ביום 12.12.2019 הגיש המבקש לבית המשפט לעינייני מישפחה תביעה נגד המשיבה, שבגדרה עתר להחזרת הקטינה לארצות הברית מכוח חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א–1991 (להלן: חוק אמנת האג).

ערעור אשר הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על פסק-דין זה, היתקבל והוחזר לבית המשפט לעינייני מישפחה בהסכמה, לשם קביעת תנאי החזרת הקטינה לארצות הברית (עמ"ש 27758-02-20 מיום 24.2.2020); תנאים כאמור נקבעו בבית המשפט לעינייני מישפחה ביום 4.3.2020 [יצוין, כי נכון למועד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נשוא בקשה זו (עמ"ש 38062-06-23), לא הוחזרה הקטינה לארצות הברית].

...

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.