ערעור על פסק דין לא מנומק בעקבות פסק דין בעליון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7627/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אייזלר החברה לניהול בע"מ 2. אייזלר אורטופדיה בע"מ 3. פיתרונות לעסקים בתחום הפארמה 4. אייזלר חביבה 5. ישראל מאיר אייזלר 6. אייזלר פרץ ארוין 7. יעקב אייזלר נ ג ד המשיבה: תפן מדיקל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 051848-10-18 שניתן ביום 12.08.2020 על ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי בשם המערערים: עו"ד ראובן דרעי, עו"ד יוסף גבאי בשם המשיבה: עו"ד אייל שטייניץ, עו"ד יניב צוקרוור, עו"ד כפיר אוחיון ][]פסק-דין

נטען, בין היתר, כי ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי היה כרוך בהוצאות נכבדות עבור המערערים; כי התביעה נגד המערערים נדחתה במלואה ולכן נדרשו נסיבות מיוחדות לאי-פסיקת הוצאות לטובתם, שלא נתקיימו בעניינינו; וכי בית המשפט כלל לא נימק את החלטתו.

לעיתים תוצאת פסק הדין מלווה בתחושת חמיצות, מאחר שהשופט סבור כי ייתכן שייצוג טוב יותר של בעל הדין או הבאת ראיה נוספת שבעל הדין לא הביא, היו מביאים לתוצאה אחרת.

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הנה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

...

כך, כדוגמה בלבד, אציין כי בית המשפט מצא כי הסכם הזיכיון אינו חל על כל המערערים, אך יש לזכור כי המערערים כולם הם בני משפחה אחת העומדים מאחורי שלוש חברות שונות, ובית המשפט לא מצא לחייבם "רק בשל היותם בני משפחה או רק בשל שהם 'שותים קפה ביחד' באחת החנויות" (פסקה 108 לפסק הדין).

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הינה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

ראה לעניין זה: רע"א 5263/22 אליעזר זר נ' עמליה ניצה מודיאנו(23.11.2022) סעיף 13, שם גם נקבע, כי "הנחת המוצא, בהקשר זה היא, שאם לא הוגשה בקשה לשינוי הפרוטוקול, בתוך מסגרת הזמן שהתווה המחוקק, הרי שהפרוטוקול משקף נאמנה את שנאמר באולם...". באותו מקרה היתה עמימות מסוימת בפרוטוקול ובכל זאת בית המשפט העליון קבע שם בסעיף 16: "אבהיר, כי חרף קביעתי, שלפיה עמימות העולה מפרוטוקול הדיון, אינה מספקת, כשלעצמה, לצורך היתערבות ערכאת העירעור בנוגע להסכמות שהושגו באולם, הרי שעדיין מדובר במצב דברים בלתי רצוי. הסכמת בעל דין לחזור בו מהליך שאותו הוא מנהל, היא בעלת השלכות מרחיקות לכת, אשר בראשן קביעה שיפוטית כי העירעור נדחה, על כל המשתמע מכך. זאת, בפרט, מאחר שמדובר בדחייה מוסכמת, אשר ההחלטה לגביה ניתנת ללא הנמקה, כך שהיכולת להשיג עליה לפני ערכאה נוספת – מוגבלת במיוחד (ראו, בהקשר קרוב, חמי בן-נון ועמוס גבריאלי "ייקוב הדין את הפשרה? לבקורת סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, התשמ"ד-1984" הפרקליט מו 257, 269-268 (2004)).

חששו כי לא יוכל לערער על פסק דין מנומק וכי בשל כך נתן הסכמתו בדיון היא טענה מוקשת, שכן עיננו הרואות כי המבקש בחר לערער על פסק דין שניתן (בהסכמה) – כאשר סכויי ערעור על פסק דין כזה נמוכים לאין שיעור מסכויי ערעור על פסק דין מנומק שניתן בבית משפט לתביעות קטנות.

...

ככל והנתבע לא יבצע את התשלומים במועדים האמורים לעיל, וכן לא יפרק את הפרגולה במועד האמור לעיל, כי אז הנתבע ישלם לתובעים סך של 33,000 ₪ וכן סך של 6000 ₪ נוספים עבור פירוק הפרגולה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הליך של תביעה קטנה אמור להיות חסכוני ויעיל ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו.

ראה לעניין זה: רע"א 5263/22 אליעזר זר נ' עמליה ניצה מודיאנו(23.11.2022) סעיף 13, שם גם נקבע, כי "הנחת המוצא, בהקשר זה היא, שאם לא הוגשה בקשה לשינוי הפרוטוקול, בתוך מסגרת הזמן שהתווה המחוקק, הרי שהפרוטוקול משקף נאמנה את שנאמר באולם...". באותו מקרה היתה עמימות מסוימת בפרוטוקול ובכל זאת בית המשפט העליון קבע שם בסעיף 16: "אבהיר, כי חרף קביעתי, שלפיה עמימות העולה מפרוטוקול הדיון, אינה מספקת, כשלעצמה, לצורך התערבות ערכאת הערעור בנוגע להסכמות שהושגו באולם, הרי שעדיין מדובר במצב דברים בלתי רצוי. הסכמת בעל דין לחזור בו מהליך שאותו הוא מנהל, היא בעלת השלכות מרחיקות לכת, אשר בראשן קביעה שיפוטית כי הערעור נדחה, על כל המשתמע מכך. זאת, בפרט, מאחר שמדובר בדחייה מוסכמת, אשר ההחלטה לגביה ניתנת ללא הנמקה, כך שהיכולת להשיג עליה לפני ערכאה נוספת – מוגבלת במיוחד (ראו, בהקשר קרוב, חמי בן-נון ועמוס גבריאלי "ייקוב הדין את הפשרה? לביקורת סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, התשמ"ד-1984" הפרקליט מו 257, 269-268 (2004)).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6616/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. ריאד אל בשאר 2. מאיר החיים ייזום ובנייה בע"מ נ ג ד המשיבה: שמן תעשיות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 3.9.2023 בע"א 49062-08-23 שניתנה על ידי כב' השופטת ע' וינברגר בשם המבקשים: עו"ד יואל גולדברג בשם המשיבה: עו"ד חנוך ארליך ][]החלטה

בפתח הכרעתו, ציין בית משפט קמא כי מאחר שפסק הדין בתביעה הנוכחית אינו מטיל כל חיוב על המבקשים, הרי שאין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע כי אם בבקשה למתן סעד זמני בעירעור.

עם זאת, מאחר שהעובדות המקימות לטענת המבקשים את עילת התביעה הנוכחית נולדו בטרם ניתן פסק הדין בתביעה הקודמת, והמבקשים לא הגישו ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתם לתיקון כתב ההגנה או על פסק הדין, ייתכן כי בדין סולקה התביעה הנוכחית על הסף.

ביחס לטענות אלה, הבהיר בית המשפט כי שמירה על הסטאטוס קוו אינה נימוק המצדיק סעד זמני; וכי פינוי הנכס לא צפוי לסכל את העירעור, אלא לכל היותר לגרום להכבדה על המבקשים שיאלצו לפנות את המקרקעין.

...

זאת מאחר שגם לגישתם של המבקשים, מדובר בעניין כלכלי שככלל ניתן יהיה לפצות אותם בגינו בפיצוי כספי אם בסופו של דבר יתקבלו טענותיהם בערעור.

אשר על כן, אני סבורה כי בדין קבע בית משפט קמא כי יש לדחות את הבקשה משלא הוכיחו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני המעכב את הליכי הפינוי.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 09.07.23 (להלן-הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין שניתן ביום 15.3.23 בתיק ב"ל 21888-08-22 (להלן- פסק הדין המחזיר).

באשר לניסיון להצמיד סעיף התואם 80% נכות צמיתה (שבאם יורשה לציין לא נטען כלל כסעיף על ידי בא הכח או המבוטח בועדה מיולי 22 אליה מתייחס ביה"ד) הרי שעל פי ספר הפסיקה, המעודכן, הנכות ה מ ק סי מ ל י ת האפשרית בתחום גפה עליונה שלטת היא נכות המוענקת בשל קטיעת גף עליון דומינאנטי היא, והיא בלבד ניתנה על סמך 80% לצמיתות.

בנוסף, המערער סבור כי יש להחליף את הרכב הועדה משום שהיא נעולה בדעתה, התייחסה באופן מזלזל, דחתה את מועד הועדה באופן שרירותי, לא בדקה את המערער והחשוב ביותר החלטתה לא מפורטת ולא מנומקת לנוכח פסק הדין המחזיר.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שבתיק הגעתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

למקרא ההחלטה הארוכה, לא שוכנעתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שכן הוועדה לא נתנה התייחסות מנומקת לטענת המערער כי לאור ממצאי הוועדה היה מקום להתאים לו נכות בשיעור 80% בגין כתף ימין לפי פריט ליקוי 35 (1) (ו), ולכן דין הערעור להתקבל.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

בנסיבות אלה ומשהבקשה להוצאת צו הירושה הוגשה שלושה ימים לאחר החלטת בית הדין האיזורי, אשר היה תחת הרושם כי היורשים נמנעים מלפעול בעיניין, מתבקשת המסקנה כי היורשים "נימנעו מלהביא לידיעת בית הדין האיזורי את כוונתם לפעול להוצאת צו ירושה במועד סמוך". טענות הצדדים בעירעור המערערים טענו כי המשיבה הגישה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לאחר המועד ולאחר שפסק הדין כבר הפך חלוט; בעקבות פסק הדין פתחה המשיבה בהליכים משפטיים שונים, בכללם הפנייה לבית הדין הארצי כמו גם הליך בבית המשפט לעינייני מישפחה למינוי מנהל עיזבון, במסגרתו הוברר לה כי המערערים פנו לבית הדין הרבני לשם הוצאת צו ירושה; המשיבה לא ציינה כי היו אלה המערערים בעצמם שעדכנו את בית המשפט לעינייני מישפחה על הליך בקשת צו הירושה; ב"כ היורשים ידע אף הוא רק בסמוך למועד ההודעה לבית המשפט לעינייני מישפחה (22.6.2023) על הליך זה. שכן, בא כוחם לא טיפל ולא היה מעורב כלל בהליך הוצאת צו הירושה המדובר, ולא קיבל גם כל עידכון מהיורשים בעיניין זה; הליך הוצאת צו הירושה ניפתח על ידי המערער 2 לבדו, אשר לא היה צד להליכים שנוהלו בפני בית הדין האיזורי וכלל לא היה מעורב בהם, שכן ההליכים בבית הדין האיזורי נוהלו על ידי המערערת 5; בקשתו של המערער 2 להוצאת צו הירושה הוגשה לבית הדין הרבני באשקלון ביום 9.2.2023, לאחר שביום 6.2.2023 כבר ניתנה החלטת בית הדין האיזורי בבקשת המשיבה לעיון מחדש בפסק הדין, כך שפתיחת הליך צו הירושה נעשתה "כאשר כל ההליכים בבית הדין קמא הסתיימו", והמערערים אף הצביעו על כך בתגובתם מיום 12.7.2023; מכתבי הטענות שהגישו המערערים, מהם קבעה הרשמת כי משתמע שידעו על צו הירושה ולא עידכנו את בית הדין, אין ללמוד כמסקנת הרשמת.

שכן, מדובר ב-"פרשנויות" בלבד כלשון המערערים, ולא באמירות מפורשות וכתבי הטענות הללו לא הכילו מצג כוזב כלשהוא; אין קשר בין מחדל גילוי ו/או אי גילוי מצד היורשים על ההליך שנקטו לאחר מחיקת התביעה, לבין ההליך בבית דין זה, ערעור על פסק הדין, המתייחס לנימוקי פסק הדין; לא חלה חובה כלשהיא על המערערים ליידע את המשיבה על הליכים שננקטו על ידם ו/או צוים שהוצאו מכוח הליכים אלו, לאחר שההליך בבית הדין האיזורי הסתיים; המערערים לא היו צד להליך בבית הדין האיזורי, שכן על כך סב העירעור, ולכן הרשמת לא הייתה מוסמכת לחייבם בהוצאות.

שכן מדובר בפסק דין הסוגר את ההליך ולא בהחלטה; בעוד שסעיף 96(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט) מאפשר הגשת ערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט העליון, הרי שחריג זה "אינו חל על רשם ביה"ד הארצי". לחלופין, עתרה המשיבה לסילוק העירעור על הסף נוכח הודאות של ב"כ המערערים בדבר הטעיית בית הדין, וכן ציינה כי הטענות העובדתיות שהועלו בסיכומים לא נתמכו בתצהיר של ב"כ המערערים או מי מהמערערים.

...

לטעמנו, אין די בכך שהמערערים ציינו בהודעתם מיום 5.7.2023 כי הגישו בקשה להוצאת צו ירושה, ובמועד זה היה עליהם להבהיר כי הוצא צו ירושה והליך הבקשה להארכת מועד אינו רלוונטי.

לנוכח האמור, אנו מחייבים את המערערים בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר הערעור נדחה.