נטען, כי עורכי הדין לא הודיעו למשיבים על מחיקות התביעה בשתי הפעמים, לא הגישו בקשה לביטול המחיקה השנייה ולא הגישו ערעור על פסק הדין.
טענות ב"כ הצדדים
בקשה זו ניפתחה בכך שהתקנות החדשות מאפשרות הגשת בקשה לעיון מחדש בכל עת בשל "שינוי נסיבות עובדתיות חדשות או בשל חלף הזמן". נטען, כי למבקש כסוי בטוחי והיעדר ראיות לכאורה לעילת תביעה כנגדו, כשהוא מסתמך בעיניין זה על עדות המשיבה בתביעת עו"ד גבעון כנגד המשיבים, שם נדרשה לשאלה האם ומתי העבירה את הייצוג בתביעת הרשלנות הרפואית מעו"ד גבעון לידי המבקש.
אכן, נדמה כי גם כיום עומדת לבית המשפט האפשרות לבטל החלטת ביניים שניתנה על ידו אם התברר לו כי החלטה זו בטעות יסודה, בפרט כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לסעד זמני, הנתנת בשלבים מוקדמים מאוד של ההליך, ובודאי כזו הנתנת במעמד צד אחד (ראו: יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), בעמ' 423).
...
מעבר לצורך יצוין כי גם הטענה שעל בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו להטיל את העיקול גם כיום על בסיס טענות שעמדו למבקש כבר במועד הטלת העיקול על אף שהוא יכול היה להעלותן במועד שנקבע לכך בתקנות – דינה להידחות.
עיון בכתב התביעה גם מלמד כי המשיבים לא טענו במפורש לקושי בהגשת התביעה כנגד הגורמים הרפואיים בשל התיישנותה, וכי קיימות עילות לכאורה כנגד המבקש גם אם תביעת הרשלנות הרפואית טרם התיישנה במועד הגשת תביעה זו. לאמור, הטענות כי התביעה לרשלנות רפואית לא התיישנה, אין בה כשלעצמה כדי לשנות מהמסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש המספקת בשלב זה.
ברי, כי הטענות באשר להכבדה בוודאי שהיו צריכות לעלות במועד ולא בחלוף זמן רב. מה גם, שאף לגביהן איני סבור שיש בהן כדי להביא לשינוי מהמסקנה שישנו חשש סביר כי אי מתן צו העיקול המבוקש יכביד על ביצוע פסק הדין אם התביעה תתקבל.
סופו של יום, דין הבקשה להידחות.
