ערעור על פסק דין והחלטה בתיק נהיגה בשכרות

בהמשך לאמור, המאשימה הציגה את הסדר הטיעון בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "הגענו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן כך שהוראת חיקוק מס' 2 תומר לנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בנגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961, סמל סעיף 6755, הנאשם יודה, יורשע ואנו נעתור לעונשים של 120 שעות של"צ, 15 חודשי פסילה בפועל בפיצול, פסילה מותנית 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪. בנוסף הסכמנו כי הפסילה תסווג שהנאשם יוכל לנהוג בטרקטור בשטח שלושה מפעלים של מחצבה בהצהרה לפרוטוקול כולל מיקום. מוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן. (כתב אישום מתוקן יסרק למערכת). ההסדר נעוץ בשיקולי ראיות המפורטים בתיק התביעה". לאור האמור ובהתאם להודאת הנאשם בכתב, הורשע הנאשם בעבירות המפורטת בכתב האישום המתוקן (נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ברכב ללא ביטוח).

(ד)  החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בעירעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת" (ההדגשות אינן במקור, ה.א.א).

...

עוד טוען הנאשם, כי ככל שקיים ספק, הרי שעל בית המשפט להותיר ספק זה לזכותו ולא לחובתו ומוסיף כי "המאשימה 'התעוררה' רק בעקבות הליך נוסף בעניינו של הנאשם ובכך למעשה יהווה הדבר פגיעה אנושה בנאשם ובזכויותיו". דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשת המאשימה לתיקון גזר הדין, בתגובת הנאשם לבקשה, בהסדר הטיעון שהוגש לתיק בית המשפט ובפרוטוקולים של הדיונים, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות מחמת חוסר סמכות.

בהתחשב במועד בו ניתן גזר הדין, 29.11.21, ובמועד בו הוגשה הבקשה לתיקון גזר הדין, 3.1.22, אין מנוס מן המסקנה לפיה מניין עשרים ואחד הימים חלף עוד בטרם הוגשה הבקשה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית מחמת חוסר סמכות.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות המתה בקלות דעת ונהיגה בשיכרות, גרימת חבלה של ממש ועבירות תעבורה נוספות.

המערער הגיש בבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע.

בפתח הדברים אציין כי מאחר שהערעור אינו מופנה נגד רכיב הפצוי בפסק הדין, הרי שנפגעי העבירה אינם צד פורמאלי לו. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהם את העיון המבוקש, וכפי שהובהר לאחרונה בהחלטתו של כב' הרשם ר' גולדשטיין בע"פ 6697/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (5.8.2021) (להלן: עניין פלוני) בקשת עיון של נפגעי עבירה יש לבחון, כמקובל, בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה וביתר המסמכים שהובאו לפניי הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

לאחר ששקלתי את נסיבות העניין אני סבורה כי אין למנוע מנפגעי העבירה את העיון המבוקש וכי ניתן לצמצם את הפגיעה בזכות הפרטיות של המערער באמצעות התחייבות מטעם נפגעי העבירה שלא לפרסם כל מידע העולה מהבקשה לעיכוב ביצוע, אלא אם כן יינתן אישור של בית המשפט.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ת 685-06-22 עמוס נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 51250172445 בפני כבוד השופט עמית יורם צלקובניק מערער נתנאל עמוס משיבה מדינת ישראל המערער בידי עו"ד אברהם ז'אן המשיבה בידי עו"ד נדב אוחנה פסק דין

בית המשפט קבע בעיניין זה, כי אומנם טרם "קם מכיסאו", ואולם "מתן היתר למאשימה להגיש את המסמך החסר כעת, מרוקן מכל תוכן את ההחלטות הטקטיות שקבל הסניגור בעת ניהול התיק ויהיה בכך משום פגיעה משמעותית בהגנתו של הנאשם." על כך יש להוסיף, כי במסגרת פרשת ההגנה, לא הובאו כל ראיות מטעם המערער, והוא אף נימנע ממסירת עדות.

בעיניין זה הסתמך ב"כ המערער על פסק הדין שניתן בעפ"ת (ת"א) 19741-06-11 על ידי כב' השופט בן יוסף, בעיניין יחזקאל עובדיה נ. מדינת ישראל (להלן – עניין עובדיה), בו נקבע כי לא ניתן לבסס הרשעה על פי הרישום שנערך על ידי שוטר לגבי הרשום בתעודת הבלון, משלא הוגשה התעודה עצמה, וכי לא היה מקום להיסמך באותו מקרה, גם על חיזוקים למימצאי מדידת הינשוף "בריח אלכוהול וכיוצא באלה...". עוד נטען על ידי ב"כ המערער כי נוכח אי הגשת תעודת הבלון נימנעה מהמערער אפשרות לזמן לחקירה את עורך תעודת הבלון, שהנה בבחינת "רשומה מוסדית". ב"כ המערער טען כי יש להקל בעונש, שכן בדיקת המאפיינים לא העלתה כי המערער "לא שלט בתנועותיו", וכי חרף הכפירה, הדיון בבית משפט קמא לא התארך, והתקיימה רק ישיבת הוכחות אחת; המערער עובד לפרנסתו כשליח על קטנוע, ושלילת הרישיון תביא לגדיעת פרנסתו, ולפגיעה באחותו, אם חד הורית, המתגוררת עימו ומגדלת את ילדיה.

בית משפט קמא עמד על החומרה היתרה והסכון הרב הנשקף מנהיגה בשיכרות, כאשר בפנינו נהג צעיר שבגופו כמות אלכוהול העולה פי 9 על הכמות המותרת, והטיל על המערער עונש שאינו מרוחק מפסילת המינימום הקבועה בסעיף 39א לפקודת התעבורה.

...

סבור אני, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי אי הצגתה של תעודת בלון האימות, ששימש את המפעיל לבדיקת תקינות המכשיר ביום הבדיקה, לא היה בו כדי לסתום את הגולל על אפשרות הוכחת רישום ערך שיעור האלכוהול בבלון האימות, בהבאת ראיות מספיקות, אחרות, שהוצגו על ידי המאשימה בבית משפט קמא.

בנסיבות אלה, נדחה הערעור על שני חלקיו.

בבית המשפט העליון ע"פ 3458/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אחמד שהאב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 3.5.2023 בפ"ל 5847-12-22 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' שביט בשם המערער: עו"ד אשרף חסן ][]פסק-דין

ביום 31.5.2021 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וכן נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (פ״ל 11956-05-21; להלן: ההליך הראשון).

בהקשר זה נטען כי "החשש הוא שתהיה השפעה כזו או אחרת של תיק אחד על ההחלטה בתיק שני בגלל רושם שיוכל להווצר מתיק אחד שישפיע על התיק השני ועל שיקול הדעת בתיק השני". המשיבה, מצידה, היתנגדה לבקשה בציינה כי "המותב בפניו מתנהלים התיקים מקצועי ויודע לעשות הבחנה בין טענות תיק אחד לעומת טענות בתיק אחר״ והוסיפה כי ״[בין] ניהול התיק הספציפי לתיק האחר תיחלוף תקופה מסוימת לכן אני סבורה שאין סיבה להעברת התיק". המותב דחה את הבקשה על אתר בקבעו כי העובדה שהמותב דן בהליך אחר בעיניינו של המערער אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות.

...

עיינתי בטענות המערער ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא שוכנעתי כי המערער הרים את הנטל להוכחת נסיבות כאלה בשלב זה. כפי שנפסק לא אחת, העובדה שמותב דן בהליך נוסף המתנהל בעניינו של נאשם אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו: ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.7.2000); ע"פ 2747/23 זובידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.4.2023); ע"פ 4355/22 קימרי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (7.7.2022)).

לפיכך, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להראות כי קיים בשלב זה חשש ממשי למשוא פנים או כי טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים את פסילת המותב כבר בשלב זה. חזקה על המותב כי ידון בהליכים באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, ואם בהמשך ישתנו הנסיבות באופן שיצדיק בחינה מחודשת של הנושא, ניתן יהיה לעשות כן. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, אוסיף כי מהחומרים שהובאו בפניי עולה כי המערער ידע כבר בחודש ינואר 2023, עם חידוש ההליך הראשון נגדו, כי שני ההליכים המתנהלים בעניינו נדונים בפני אותו מותב.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"פ 5539/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: ספיר פרנקו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק 47827-04-23 שניתנה ביום 19.6.2023 על ידי כבוד השופטת גילת שלו בשם המבקשת: עו"ד רבקה ג'אן ][]החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ג' שלו) בעפ"ת 47827-04-23 מיום 19.06.2023, בגדריו נדחה ערעור המבקשת על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופטת א' חנה בר) בתתע"א 744-10-21 מיום 15.02.2023.

בתום שמיעת הוכחות הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) בצרוף עם סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

...

דיון והכרעה לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, לא כל שכן "בגלגול שלישי" (ראו למשל: רע"פ 3879/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.05.2023)) – ולא מצאתי כי עניינה של המבקשת מצדיק לחרוג מ"דרך הילוך" זו. לפיכך, ובהינתן שבנסיבות המקרה לא מצאתי כי מתקיים חשש לעיוות דין או אי צדק, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.