ערעור על פסק דין המחייב תשלום שטר מחוסר תמורה

ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום באשקלון בתיק ת.א. 8489-07-17 מיום 19.7.20, שניתן על ידי כבוד השופט עידו כפכפי, שחייב המערערים להשיב למשיבה סך של 100,000 ש"ח, ששולם לה ואשר המשיב חתם כערב להשבתם.

פסק הדין של בית המשפט בית המשפט קיבל עמדת המשיבה וקבע, כי הסכום שולם כמקדמה על חשבון עבודות הבניה ודחה טענת המערערים שהסכום הוא עבור יעוץ.

בית המשפט היתעלם מהעובדה שמדובר בהסכם מורכב המחייב גמירות דעת בעוד שבית המשפט לא נתן דעתו על חוסר הסבירות בגירסת המשיבה.

הטענות בקשר לגדרה, אינן רלוואנטיות להליך שכאן והתנהלות המערערים גובלת בחוסר תום לב. דיון מדובר בתביעה כספית של השבה של המשיבה, אשר שילמה 100,000 ש"ח בצרוף מע"מ, לשם בניית גן ילדים ולא קיבלה התמורה ולכן הגישה התביעה להשבה.

לא נחתם הסכם וניתנו 8 שיקים ע"ח. בחשבונית מס 333 מיום 4.11.12 שהוצאה ע"י המערערת, נכתב בפירוש "עבור עבודות בנייה גני ילדים הרצליה ע"ח - מקדמה". ביום 14.11.12 חתם המערער על שטר חוב כערב לתשלום הסכום.

...

כמו"כ טוענים הם, שניתן ליתן פרשנות שונה לאמור בחשבונית באופן שניתן לפרש זאת שהסכום שולם בקשר עם עבודות בניה ואז זה עולה בקנה אחד עם עמדת המערערים, וזאת לאור העדר הסכם, תוכניות בניה, עבודה וכיוצ"ב. מוסיפים המערערים שקביעת בית המשפט, כי מדובר בהסכם על תנאי לביצוע העבודות לא נטענה על ידי המשיבה ולא הובאו ראיות לעניין זה ובית המשפט אף קיבל גרסת המשיבה למהות ההתקשרות, מבלי שהיו ראיות בפניו לקביעה זו ומדובר במסקנה נסיבתית.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו הוצאות הערעור בסכום של 15,000 ש"ח. סכום זה על פירותיו יועבר למשיבה באמצעות ב"כ מתוך הערבון שהופקד.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה דורית קוברסקי) מיום 12/6/18 בתיקים מאוחדים (תא"מ 7112-03-15, 31659-02-16, 51425-01-18) ולפיו נקבע כי על המערערת לשלם למשיב סך 51,667 ₪ וכן הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

נקבע: "אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לשמידק 43,667 ₪ בגין השיקים נשוא הסכם ההפרדות, בתוספת 8,000 ₪ החזר שכר דירה עבור חודש אוקטובר 2014 (גם זאת על פי הסכם ההפרדות), ובסך הכל 51,667 ₪ (להלן: "החוב").

ב) בעירעור נטען, בין היתר, כי חיוב המערערות לשלם 8,000 ₪ החזר שכר דירה עבור חודש אוקטובר 2014 (סעיף 24 לפסק הדין) הוא סעד שניתן בהיעדר סמכות שכן מדובר בחיוב חוזי ולא שטרי, ואילו התובענות בתיק קמא הן שטריות.

משהתברר למערערות, כי טענתן לכישלון תמורה בשל חוסר אפשרות לעשות שימוש במושכר איננה יכולה לעמוד, הן העלו טענה חסרת שחר ל"קומבינת מס".

לאחר עיון בטענות הצדדים, ושמיעת השלמת הטיעונים בעל פה, הגעתי למסקנה ולפיה דין העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן בעירעור על פסק דין שקבע ממצאים עובדתיים ,אשר ערכאת ערעור אינה מיתערבת בהם אלא במקרים חריגים שלא מתקיימים בעניינינו.

...

ג) באשר לטענת כשלון תמורה מלא: צדק בית משפט קמא בקביעתו ולפיה דין טענה זו להידחות.

במקרה דנן, ניתן למחוק את טיעון המערעור ביחס לראיה שלא היתה חלק מחומר הראיות בערכאה הדיונית, משלא הוגשה בקשה מתאימה במסגרת הערעור, אם כי לגופו של עניין אציין, שנימוקי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12/4/18 מקובלים עלי ולפיכך טענת המערערות בעניין צריכה להידחות גם לגופו של עניין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30222-12-21 גוזי נ' גופר - גלובל תיכנון ואספקת פרופילי אלומיניום בע"מ תיק חצוני: 5284000920 בפני כבוד השופטת עדי חן-ברק מערערים יאיר גוזי משיבים גופר - גלובל תיכנון ואספקת פרופילי אלומיניום בע"מ מעמד.כינוי צד ג' שם צד ג' ללא שם של חסוי פסק דין

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בקריות (כב' השופט מוחמד עלי) מיום 6.12.21 בת"א 57426-10-21, 8959-11-20: מבוא: המשיבה הגישה שתי תביעות שטריות שאוחדו בגין שיקים שנמשכו על ידי המערער (על גבי שיקים של עסק שניהל).

נקבע כי טענת המערער לפיה השיק ניתן להבטחת התשלום בגין המלאים שהיו אצל אלובין (ולא להבטיח את התשלומים למשיבה) לא נטענה בתצהיר ההיתנגדות לבצוע שטר, ומכל מקום החובה להוכיח טענה זו הייתה מוטלת על המערער, ברם הוא לא הוכיחה.

נדחתה טענת המערער לפיה גופר הגיע למחסן עסק המערער ולקח סחורה תמורת חיסול החוב.

החוב כלפי המשיבה סולק באמצעות החזרת סחורה: מסור + קומפרסור + מסילות למסור בשווי 30,000 ₪; 3 וחצי טון פסולת (לפי 3.60 ₪ לקילו); 2.7 טון סחורה של אלומיניום שנקנתה מהמשיבה, כאשר עבור כל אלה לא ניתן זכוי למערער בכרטסת, ועל אף סילוק החוב כאמור לעיל, הגישה המשיבה את שיק הבטחון לפרעון ללא התראה מוקדמת ובכך פעלה בחוסר תום לב. על מנת שזכותו של האוחז בשיק בטחון תקום, יש להוכיח כי התנאי לקיומו התמלא, בעניינינו תנאי זה לא היתקיים שכן שיק הבטחון נועד להבטיח המלאים שאצל אלובין, ולא תשלומים למשיבה, מכאן שאף לשיטתה של המשיבה לא קמה עילה להפעלת שיק הבטחון.

אי הגשת התביעה גם כנגד שותפו של המערער -לוין, שאף הוא היה בעל העסק, מחייבת מתן פטור למערער, בהתאם לסעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי במלוא החומר שהוצג בפני (תיק מלא של בית המשפט קמא, הודעת הערעור וכתב התשובה), ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני בע"פ, דין הערעור להידחות, כאשר יש לפעול במקרה זה בהתאם להוראות תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, ולאשר את פסק הדינו של בית משפט השלום במלואו, שכן אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, כאשר ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט.

סוף דבר - הנני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 18661-01-21 מחאג'נה נ' לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה תיק חצוני: בד"א 53/20 בפני כבוד השופט עבאס עאסי מערער חאזם מחאג'נה ע"י ב"כ עו"ד חידר זועבי משיבה לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה ע"י ב"כ עו"ד שי כהן פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי המשמעתי של לישכת עורכי הדין (עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג, עו"ד מירב עמר, עו"ד אמיר ארבל כיטוב), (להלן: "בית הדין הארצי"), בגדריו דחה בית הדין הארצי ערעור וערעור נגדי שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין במחוז חיפה (עו"ד פאדי ג'ובראן, עו"ד רון כהנא, עו"ד מלי קובה), (הכרעת הדין מיום 8.1.2020 וגזר הדין מיום 28.7.2020) (להלן: "בית הדין המחוזי").

רקע כללי ביום 5.8.2018 הגישה המשיבה כתב קובלנה כנגד המערער שבגדרו הואשם המערער במספר עבירות משמעת הכוללות: שליחת יד בכספי פקדון – היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלישכה"); מתן המחאה ללא כסוי – היתנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק הלישכה; עיכוב כספי לקוח שלא כדין – עבירה לפי כלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשנ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה"), וסעיף 61(2) לחוק הלישכה; אי כיבוד החלטה שיפוטית – היתנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק הלישכה; חוסר נאמנות ומסירות ללקוח – עבירה לפי סעיפים 54 ו-61(1) לחוק הלישכה; אי שמירה על כבוד מיקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיפים 53 ו-61(3) לחוק הלישכה.

בשלב מסוים סוכם בין הצדדים כי המערער יקנה את התיק מהמתלונן תמורת 10,450 ₪, ששולמו בהמחאה בנקאית נדחית שנמסרה לו על ידי המערער; מאוחר יותר, חברת הביטוח הודיעה למערער כי היא מסכימה לשלם לסילוק התביעה סך של 10,050 ₪; המתלונן הציג את ההמחאה שנמסרה לו על ידי המערער לפרעון בבנק, אולם היא חוללה ולא כובדה בהיעדר כסוי מספיק או בשל ביטולה על ידי המערער; המתלונן הגיש את ההמחאה לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל; המערער הגיש היתנגדות לבצוע השטר; ההיתנגדות נדחתה והמערער חויב לשלם את סכום ההמחאה, ועד ליום הגשת הקובלנה לא עשה כן. בהכרעת דינו, החליט בית הדין המחוזי להרשיע את המערער בכל העבירות שבקובלנה.

בית הדין הארצי הוסיף וציין כי, לא עולה מפסק דינו של בית הדין המחוזי הבחנה ברורה בין העבירות השונות; מדובר בהבחנה בעלת חשיבות רבה, בעיקר לעניין העונש; בית הדין המחוזי אינו מבחין בין עיכוב כספים לבין שליחת יד בכספים, אלא דן בעבירות אלה כמיקשה אחת; עבירת שליחת יד בכספי לקוח הנה עבירה מהחמורות הרובצות לפתחו של עורך דין, שיש בצידה קלון ומצדיקה במקרים מתאימים, את סילוקו של עורך דין משורת הלישכה; אמנם עבירת שליחת היד אינה מחייבת הוכחת כוונה לשלילת קבע של הרכוש הגנוב, אך היא מחייבת הוכחתו של יסוד המירמה.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי יש לבטל את הרשעתו של המערער בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח.

יחד עם זאת, סבורני כי בשים לב לנסיבות המקרה והקביעות בערכאות הקודמות, עבירת עיכוב הכספים בה הורשע המערער, נמצאת ברף חומרה גבוה יחסית.

בשקלול כל השקלולים הרלוונטיים כפי שצוין, לרבות העבירות הנוספות בהן הורשע המערער, סבורני כי יש להפחית את ההשעיה בפועל שהוטלה על המערער ולהעמידה על 18 חודשים במקום 24 חודשים.

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי) מיום 12/1/2021 בת"א 8706-07-18, בו התקבלה תביעה שטרית שהגישה המשיבה נגד המערערים.

לאור האמור, לאחר שבמועד קודם ניתן פסק דין חלקי על סך של 4,076 ₪, על פי הודאת המערערים, ולאחר שהמשיבה הודיעה שהצליחה לגבות מחייבים אחרים סך של 50,000 ₪ ע"ח השיק, חייב בית המשפט קמא את המערערים לשלם למשיבה את יתרת סכום התביעה בסך 26,155 ₪.

המשיבה קיבלה את השיק כשהוא חסר פרטים מהותיים.

חזקת התמורה, אליה היתייחס בית המשפט קמא בפסק דינו, ידועה וברורה איפוא, ואף צוינה בחלקו הראשון של פסק הדין.

...

תמצית טענות הצדדים: בערעור שהגישו טוענים המערערים את הטענות הבאות: בית המשפט קמא לא פירט איזו חזקה הביאה אותו למסקנה לפיה המשיבה מחזיקה בשיק בעד ערך.

התוצאה: המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שלא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא.

משכך, הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.