מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על פסק דין המבטל שטר משכנתא עקב הפרת חובת תום הלב

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עניינה של התביעה בבקשת התובעים 1 ו- 2, אם ובנה (להלן גם: "ציפורה" ו- "אלמוג"), ליתן צו הצהרתי לפיו בטל שטר המישכון (משכנתא), שבו שעבדו לטובת המשיב (להלן: "הבנק") את זכויותיהם בנכס מקרקעין הידוע כנחלה מס' 39 והידוע גם כחלקה 70 (מס' ישן 39) בגוש 20753 (להלן: "הנכס" או "הנחלה") במושב מיטב.
ההליכים בתביעה שבכותרת בד בבד עם הגשתה של התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני, לעכב את מימוש שטר המישכון עד למתן פסק הדין.
לאחר מכן, הוגשה בקשה להשהות את פסק הדין בהליך זה עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, בתביעת הבנק נגד החברה להסדרת החוב.
לשיטת התובעים, הבנק הפר את חובת האמון שלו כלפיהם כלקוחותיו, עליה נמנות חובת הגילוי וחובת תום הלב, וכן החובה למסור את מלוא המידע הרלוואנטי בעת החתימה על מיסמכי הערבות או המשכנתא, גם מקום בו מדובר בלקוח עסקי.
...
כשהגיעו למסקנה והתנהלנו מול היועץ הפיננסי ושאנו מול ציפורה, ציפורה קיבלה את כל המידע.
לאחר בחינת עדותו של המומחה, החלטתי כי לא ניתן לייחס לה משקל, מאחר שהיא נערכה, בעיקרה, בהסתמך על מידע שמסרו לו התובעים, ועיקר תפקידו היה אריתמטי (פרוטוקול, עמ' 23-25): "ש. אתה אומר בחווה"ד שאיתרתם 118 שיקים שלטענתך נמשכו שלא כדין...
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין נדחתה אך ערעור שהגישה על החלטה זו היתקבל ופסק הדין בוטל (רע"א 9596/09 מיום 10.8.2010).
ביום 11.1.2016 ניתן פסק דין כמבוקש, לפיו רשויות המס ימחקו את אישור עסקת מכירת דירת הנתבעת שנערכה ביום 26.5.2003 בין הנתבעת לבין התובעים, וכי רשם המקרקעין ימחוק את הערה בדבר העברה לזרים שנרשמה ביום 18.2.2010 לפי שטר מספר 4514/2010/3.
עקרון תום הלב גם הוא תומך במסקנה כי יש לראות את ההסכמים כשלובים על אף שכאמור לא נקבע כך במפורש בהסכמים; הנתבעת אינה יכולה לידרוש כי הסכם המכר כלפיה יקוים בעוד שהיא לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובעים וכתוצאה מהפרת היתחייבותה לסלק את המשכנתא נמכרה דירתה לצד ג' (על עקרון תום הלב בפרשנות ההסכם ראה ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' עמוס חוזה, פ''ד נ(1) 562 (1996); עניין וילאר נכסים;‏ שלו וצמח, בעמ' 580).
חובת ההשבה מבוססת על דיני עשיית עושר ולא במשפט ותכליתה למנוע התעשרות שלא כדין של צד אחד לחוזה שכן קבלת התמורה מכוח ההסכם מבוססת על הציפיה כי זה יקוים ועם ביטולו זכאי הנותן לקבל בחזרה את התמורה ששולמה (ע"א 909/16 פרי ז"ל נ' סידרנסקי בדש ז"ל, פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (27.2.2019)).
מאחר והסכום שנקבע בהסכם הפשרה חופף כימעט במלואו לסכום דמי השכירות שנתבע וכאשר ברור כי אכן נימנעו מהתובעים דמי שכירות בתקופה זו כאשר הנתבעת התגוררה בדירתם חינם אין כסף, יש לקבל את טענת התובעים הנ"ל. בעיניין זה כאמור נתתי אמון מלא בעדותו של התובע 1 כי התשלום מבטא את אובדן דמי השכירות, ועדותו ביחד עם עתירת התובעים בכתב התביעה בהליך הנ"ל, מובילה למסקנה כי הסכום מבטא פיצוי בגין הפרת ההסכם ואינו קשור לאכיפתו, ובכל מקרה הוא שקול לטובת ההנאה שצמחה לנתבעת, ועל כן לא חלה על התובעים החובה להשיב סכום זה, לאחר ביטול ההסכם.
בשולי פסק הדין אציין כי התרשמתי שהתובעים הם אנשים תמימים וישרי דרך אשר פעלו בתום לב. הנתבעת ככל הנראה נקלעה לתסבוכת זו בשל נסיבותיה וחוסר יכולתה להיתמודד עם הליך מימוש המשכנתא.
...
דיון הנתבעת טוענת כי הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין ועל כן יש לדחות את התביעה.
במהלך ההליך ניתן לנתבעת זמן רב להמציא את האסמכתאות הנדרשות באשר למועד המדויק בו הוכרזה כחסויה ומועד ביטול ההכרזה, ואולם היא לא עשתה כן. כך או אחרת אם היה הסכם המכר תלוי באישור בית המשפט וזה לא ניתן, התוצאה היא בטלות ההסכם.
מאחר והסכום שנקבע בהסכם הפשרה חופף כמעט במלואו לסכום דמי השכירות שנתבע וכאשר ברור כי אכן נמנעו מהתובעים דמי שכירות בתקופה זו כאשר הנתבעת התגוררה בדירתם חינם אין כסף, יש לקבל את טענת התובעים הנ"ל. בעניין זה כאמור נתתי אמון מלא בעדותו של התובע 1 כי התשלום מבטא את אובדן דמי השכירות, ועדותו ביחד עם עתירת התובעים בכתב התביעה בהליך הנ"ל, מובילה למסקנה כי הסכום מבטא פיצוי בגין הפרת ההסכם ואינו קשור לאכיפתו, ובכל מקרה הוא שקול לטובת ההנאה שצמחה לנתבעת, ועל כן לא חלה על התובעים החובה להשיב סכום זה, לאחר ביטול ההסכם.
לאור האמור, יש לקבל את התביעה; ההסכם מיום 26.5.2003, במסגרתו נמכרה דירת התובעים לנתבעת, מבוטל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יצוין עוד כי גם לא ברורה טרונייתם של התובעים בהתייחס להעברת החובות לחשבון החברה, שעה שמבוקשם הוא שייקבע מצד אחד כי שטר המשכנתא משנת 1994 אינו בא להבטיח את חובות החברה, ומצד שני ששטר המשכנתא משנת 1996 הוא בטל; שהרי אילמלא הועברו החובות לחשבון החברה, היו אלה מצויים בחשבון ההורים וחשבון התובע 3, ומשכך מובטחים גם לשיטת התובעים עוד בשטר המשכנתא משנת 1994.
משכך ומשהוגש ערעור על פסק הדין ובנתיים נחקק החוק, הוחזר הדיון לערכאה הדיונית על מנת שתשקול אם יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו. (ראו פסק דין מיום 10.10.2007, ע"א 5637/05 לוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
בכך, לטענתם, הבנק וכונסת הנכסים מטעמו נהגו עמם בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות הנאמנות החלים עליהם.
התובעים מייחסים חוסר תום לב לבנק גם בהקשר השהוי הניכר בהתנהלותו בכל הכרוך בהליכי מימוש המשכנתא – כאשר אלה החלו עוד בשנת 1996, הופסקו ביוזמת הבנק בשנת 2001 וחודשו רק בשלהי שנת 2007.
אלא שהגדרת "אשראי" כמופיע בתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא, כוללת בחובה גם ערבויות שמי מהתובעים נתנו או יתנו, לבדם או ביחד עם אחרים.
...
כך משום שערבות מעין זאת, גם אם אינה בסכום קצוב, בכל מקרה מוגבלת לשווי הנכס הממושכן: "כאשר בעל נכס ממשכן את הנכס להבטחת חיובו של אחר, הרי רק הנכס הממושכן משמש לגביית החוב, כלומר כפיפותו של הממשכן לנושה מוגבלת לנכס הממושכן, ואין לנושה אפשרות להיפרע מן הממשכן בדרך אחרת. התוצאה היא כי מן ההיבט של דיני הערבות, 'ערבותו' של ממשכן היא מלכתחילה מוגבלת לערך הנכס הממושכן, הגם שסכום החיוב אינו נקוב בהסכם המישכון." [ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(1) 364, 374 (2002)].
סוף דבר לא קמה זכותם של התובעים לאיזה מהסעדים ההצהרתיים שלהם עתרו באשר התביעה התיישנה; וגם אלמלא כן, אף לגופה אין בעובדות כפי שנתבררו כדי להצמיח לתובעים זכות לאיזה מהסעדים הנתבעים.
לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 15,000 ש"ח ובסה"כ 30,000 ש”ח. ניתן היום, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4279/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: יפה אילנה נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. זנקס אינטרנשיונל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 19658-01-17 מיום 18.5.2020 שניתן על ידי כב' השופט דורון חסדאי; ובקשה למתן סעד זמני בשם המבקשת: עו"ד עינבר לב בשם המשיב 1: עו"ד דוד סופר; עו"ד עינבל שטרית-צביק בשם המשיבה 2: עו"ד אביחי נ. ורדי ][]החלטה
לפניי בקשה שהוגדרה על ידי המבקשת כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט דורון חסדאי) בת"א 19658-01-17 מיום 18.5.2020, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת לזכויות בדירת מגורים, וזאת עד להכרעה בעירעור שהגישה המבקשת על פסק הדין.
בהמשך לכך, שילם הבנק את חובה של חברת זנקס לחברת פיננסולה בסך כ-2.5 מיליון ש"ח והשיעבוד שהיה רשום לטובת חברת פיננסולה על הדירה בוטל.
לאחר פתיחת הליך ההוצאה לפועל, ובטרם ניתן הצוו לכנוס נכסיו של יצחק, ביום 3.12.2016 הגישה המבקשת לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב בקשה למתן צו עיקול על דירת המגורים, בטענה שיצחק מפר את הסכם הגירושין.
להלן: "התובענה"), במסגרתה ביקשה שורת סעדים הצהרתיים: הצהרה כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירת המגורים; ביטול שטר המשכנתה והצהרה כי אין לבנק זכויות בדירה; הצהרה שהדירה אינה מהוה בטוחה לחשבון העיסקי של חברת לעובד גרופ; רישום זכויותיה בדירת המגורים בלישכת רישום המקרקעין, כאשר הדירה נקייה מכל שיעבוד; וכן סגירת הליך ההוצאה לפועל.
פסק דינו של בית המשפט קמא ביום 18.5.2020 דחה בית המשפט קמא את התובענה, על כלל רכיביה, וביטל את צו המניעה הזמני (להלן: "פסק הדין").
מנגד, נקבע כי העובדה שהמבקשת לא רשמה הערת אזהרה לטובתה ביחס לדירה לכל אורך השנים מהוה חוסר תום לב, קל וחומר כאשר היו שני שעבודים קודמים על הדירה.
...
לטענת המבקשת, בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות במקרה דנן מובילה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
לפיכך, סבורני כי בענייננו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מתן הסעד הזמני.
נוכח כל האמור, ובהתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי לנכון להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף אם על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, סיכויי הערעור להתקבל אינם נראים גבוהים (ראו: ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 12 (6.4.2017); ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 17 (6.8.2020)).
סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור המונע את הליכי מימוש דירת המגורים המצויה ברחוב עוזיאל 3/25 בתל אביב.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון ע"א 8222/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. פרץ חנניה 2. שרה פרץ נ ג ד המשיבים: 1. קוואלטי קרדיט פאנד 2. מילי ברזילי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.10.2019 בת"א 39055-06-19 אשר ניתן על ידי כבוד השופט העמית ג' גינת בשם המערערים: עו"ד יעקב לירז בשם המשיבה 1: עו"ד עידן מרדכי ][]פסק-דין
המערערים מצידם הגישו ביום 16.5.2019 בקשה למחיקת הליכי ההוצאה לפועל על הסף בהתבסס על סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), בטענה כי בעת הגשת הבקשה לבצוע משכנתא, טרם חלפה התקופה המינימאלית הקבועה בהוראה זו ולחלופין, לעיכוב ההליכים עד למתן פסק דין בתובענה שתוגש מטעמם לביטול ההסכם ולמחיקת המשכנתא.
המערערים עתרו בתביעתם למתן צו המצהיר על בטלות ההסכם ושטר המישכון, לצוו המורה על מחיקת המשכנתא שנרשמה לטובת המשיבה על הדירה ולצו האוסר על המשך הליכי מימוש המשכנתא והמורה על סגירת התיק בלישכת ההוצאה לפועל.
המערערים מציינים כי המשיבה עסקה במתן אשראי ללא היתר, בנגוד לסעיף 12 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים, ועוד הם מציינים את סעיף 43(ב)(4) לחוק הנ"ל, לפיו יראו נותן שירותים פינאנסיים כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת אם "ניצל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של לקוח, כשהוא יודע או היה עליו לדעת על קיומה של מוגבלות כאמור". המערערים סבורים כי היתנהלותה של המשיבה בנותנה הלוואה בסך מאות אלפי שקלים לזוג קשישים המתקיימים מקיצבת ביטוח לאומי, מבלי לבדוק את יכולתם הפינאנסית, ובהסתמך על פתק שבו נרשמו בכתב יד דרכי השבת ההלוואה, היא חסרת היגיון כלכלי, לוקה בחוסר סבירות ובחוסר תום לב, מנוגדת לתקנת הציבור ולכל דרך מקובלת, והמניע היחיד שלה היה הרצון למשכן ולהשתלט על דירת המגורים שהיא הרכוש היחיד של המערערים.
מן הכלל אל הפרט הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 3(א) לחוק המערערים בעניינינו טענו להטעיה מצד המשיבה עקב הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3(א) לחוק.
...
לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה כי במקרה שלפנינו יש לבחור באפשרות השלישית ולהורות על החזר קרן ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד וללא ריבית.
בנסיבות אלה, נראה לי כי תוצאה זו משרתת באופן נכון הן את שיקולי ההרתעה והן את שיקולי הצדק.
סוף דבר מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו ולהורות כי סעיף 18 להסכם יתוקן כאמור בסעיף 34 לעיל וכי המערערים ישלמו למשיבה את סכום הקרן, בהפחתת תשלומי הריבית ששולמו, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום מתן ההלוואה (31.12.2015) ועד יום התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו